nobady compers פרק -2-

פרק -2-
"ג'נה תישארי איתנו טובי בדרך" צעק עלי הארי.
"לא לצעוק" בקשתי שאני וכבר לא נושמת .
משו נוזלי יצא לי מהפה ושמעתי כמה השתנקויות של הפתעה מכיוון הבנים.
"מה זה" שאלתי שהשיניים שלי לא מפסיקות לנקוש.
"דם" אמר נייל. הלב שלי נעצר. מה קורה לי ?!
התחלתי להשתעל ולירוק את הדם, הוא מילא לי את הריאות ולא יכולתי לנשום.
"ג'נה את יורקת פאקינג דם" צעק הארי . כאב לי הראש מהצעקות שלהם .
"די לצעוק" צרחתי כבר והם השתתקו. דם המשיך לינזול מהפה שלי.
צלצול הדלת הפתיעה אותי ומישו רץ לפתוח.
"איפה היא" שמעתי את קולו של טובי.
"פה" אמר לו ניראלי זאין.
"ג'ן" שמעתי את צעקתו של טובי והוא מחזיק לי את ידי.
"הכל בסדר ג'ן את תיהי בסדר" אמר ואני לא הבנתי .
"איך אתה יכול להגיד שאני יהיה בסדר?! אני פאקינג יורקת פה דם" אמרתי משתעלת שוב.
"כי אני יודע מה יקרה לך" אמר והייתי בשוק.
"מה?!" צרחתי ופתאום קלטתי שזהו אין יותר קושי לנשום.
"מה קרה לי" שאלתי עדין לא רואה כלום.
"את השתנת" אמר ואני לא הבנתי.
"זה משו שעובר במשפחה יש לך עוד שבועיים ואז אני יסביר לך" הוא אמר והנהנתי סומכת עליו.
"אמ אני מצטערת שליכלכתי לכם את השטיח בדם" אמרתי מתישבת.
"זה בסדר ניקנה חדש" אמר זאין.
"אני מודה לכם בנים, אבל אני וג'נה צריכים ללכת" אמר טובי ולקח אותי מהר.
הוא הכניס אותי מהר לאוטו והתחיל לנסוע.
"מי הם? מה עשית איתם?" שאל טובי, יותר נכון ירק את השאלות
"סתם הארי עזר, אני סיימתי מוקדם בבית קפה. ולא היה לי לאן ללכת ואז ניתקלתי בו" אמרתי אדישה.
"שלא תעשי את זה שוב" אמר עצבני.
"אתה אומר שאסור לי לראות אותם שוב" שאלתי עוצמת חזק את העיניים.
למרות שלא יכולתי לראות התעצבנתי.
"אני לא יודע עדין" אמר וכניראה שהגענו כי הוא עצר.
טובי עזר לי לרדת והכניס אותי הבייתה.
"אני הולכת לישון" אמרתי מותשת. התחלתי ללכת יודעת כבר איפה כל דבר.
"לילה טוב" הוא לחש. נישכבתי במיטה על הגב חושבת על הבנים הנחמדים שפגשתי היום.
טוב כדי ללכת לישון מחר יש עוד יום מעצבן …..

~בוקר~
התעוררתי הולכת לארון לבד ומוציאה חולצה וטייץ. הרגשתי שמישו מסתכל עלי.
"איזה צבעים אלה" שאלתי לשחור מרגישה את ידו של טובי מונחת על הכתף שלי.
"שחור וכחול כהה" אמר בשקט ואני הנהנתי.
"יופי תביא לי את המגפיים השחורים" אמרתי ואז שמעתי טיפות של גשם על החלון.
"אוקי" אמר והביא לי. התלבשתי ואני וטובי יצאנו החוצה.
הגשם לא הפריע לי .
יורד עלי מרטיב אותי אבל אני מרגישה שונה לגמרי משהרגשתי לפני שבוע.
ירדתנו מהג'יפ של טובי שומעים צרחות וקולות שמחה.
"מה זה" שאלתי אותו. הוא לחץ לי על היד עצבני.
ואז לפתע שמעתי מישו צועק את שמי.
"ג'נההה" זיהיתי את לואי. התחלתי לצחקק. אוי וי אני מרגישה את כל מבטי השנאה עלי.
"היי לואי" אמרתי והוא חיבק אותי.
"תראי מה זה, איך לואי מכיר את העיוורת הזאת, איכ אני בטוחה ששילמו לו לדבר איתה" שמעתי
את קולה של רנה.
"ג'נה בואי" טובי אמר לוחץ על ידי שוב.
"הבנים איתך" שאלתי מנסה להתעלם מכולם, כל מבט ומבט שנועץ בי עיניים.
ששורף אותי כמו לא יודעת מה.
"כן הם נבלעו בתוך המעריצות" אמר לואי .
"אה שחכתי שאתם מפורסמים" אמרתי והוא התחיל לצחוק.
"תאמת את הילדה הראשונה שאומרת לנו את זה" אמר ואני צחקקתי.
"יאי" שאלתי והוא צחק.
לואי שרק וכולם ניהיו בשקט. אני הרגשתי את הנעיצת מבטים בי ובלואי עדין חצי מחובקים .
"אני צריך את הבנים" אמר לואי ואז שמעתי צעקות של 'היי' 'אני כאן' .
"ג'נההה" צעקו כולם וחיבקו אותי.
"אני לא נושמת" אמרתי ואז ניזכרתי בטובי.
"רגע איפה טובי" שאלתי מחפשת אותו בידי.
"הינה אני" אמר ותפס את ידי. חיבקתי אותו.
"לאן נעלמתה" שאלתי. אני אוהבת אותו, ממש אוהבת הוא האח שכל אחד היה רוצה אין יותר מושלם ממנו.
"זה בסדר ג'ן רק הלכתי לשניה זה כלום" אמר ואני הנהנתי.
"אוקי אז בנים אתמול הכרתם אותו בסיבה מאוד לא טובה" אמרתי שקולי ניהיה שקט יותר.
"אז זה טובי אח שלי הגדול" אמרתי והושתתי את ידו של טובי כי הוא התאבן.
"מה קרה טובי" שאלתי והוא רק נשף ולקח אותי מישם.
אני בטוחה שמבטי היה מבוהל ומוזר…..