nobady compers פרק -1-

פרק -1-
כמתי לעוד יום שחור, לעוד יום שכל מה שאני רואה זה שחור. הידים שלי זה העיניים.
"התעוררת" שמעתי את קולו של טובי ואני הנהנתי חלושות.
הוא תפס את ידי ועזר לי לקום, כפות רגלי התקווצו למגע הקור של הפרקט.
סידרתי את הכותונת לילה שלי וחיפשתי בידי את החולצה והמכנסים.
"הינה חולצה כחולה וסקיני שחור" אמר טובי והביא לי ליד.
"תודה" לחשתי והוא הוביל אותי לחדר אמבטיה. החלפתי נעזרת בכיור.
מששתי את האוויר מחפש את הדלת עד שמצאתי אותה.
פתחתי אותה מרגישה את ידו של טובי תופסת בשלי ועוזרת לי להגיע חזרה לחדר.
"איזה צבע אולסטאר" שאל שהתישבתי על הכיסא מול המראה.
"כחול" אמרתי בקול צרוד, קול עייף, קול שאין לו כוח.
הוא נעל לי נעלים בזמן שאני שקעתי למחשבות.
עוד יום שכל נעיצת מבטים חודרת לנישמתי וכואבת, עוד יום שהכל שחור ואני לא יכולה לראות
את טובי.
עוד יום של התחלששויות שאני נכנסת לשרותים. מתי הן יבינו שהמילים שלהן כואבות
כמו סכין חד מפלח את נישמתי, כל עלבון וצחוק שלהן גורם לי לצרוח מבפנים למה אני חייה.
"בואי את מוכנה" אמר טובי עוזר לי לקום ומביא לי את המקל שלי.
יצאתי איתו מביתנו מרגישה את נעיצת מבטה של השכנה הזקנה שלנו.
מבטה נועץ בי מבטים מפוחדים, מוזרים, כאילו אני פריקית.
טובי עזר לי לעלות על הג'יפ הגדול שלו וחגר אותי כמו ילדה קטנה.
"מוכנה" שאל ואני הנהנתי חלושות, מנסה להתעלם מכל הבנות האלה….
"הגענו" אמר בשקט מוריד אותי, הוא הכניס את ידו בשלי והתחלנו ללכת .
הרגשתי את כל המבטים עלי, כל מבט ומבט צורם וחותך אותי מבפנים.
הרגשתי את האדמה נקרעת תחתי, נקרעת תחת כל העיניים השופטות, המעליבות,
המרחמות.
"הו ג'נה מה שלומך" שמעתי את קולו של המנהל מר.גרין
"הכל בסדר מר. גרין" אמרתי מחייכת.
"יופי" אמר והלך משם .
-אחרי יום לימודים-
"ג'ן יש לי שיעור אני יתקשר עליך" אמר טובי ואני הנהנתי.
"תוריד אותי בבקשה ליד האלריק" אמרתי בקול מתוק וחייכתי. אלריק זה בית קפה .
אני אוהבת להיות שם יש שם שוקו טעים וגם אחת המלצריות זאת חברתי היחידה.
קוראים לה מייגן, לפי איך שהיא מתארת את עצמה, יש לה עיניים חומות ממש בהירות
ריסים ארוכים ושחורים, שיער חום עד הכתפיים גבוה ממוצע ויש לה הסמקה טבעית.
"ביי תזהרי" אמר טובי שפתחתי את החגורה וירדתי בזיהירות מהאוטו.
חיפשתי עם המקל שלי את הכיסא והתישבתי בחוץ.
"ג'ן מה קורה" שמעתי את קולה של מייגן.
"מייגן כמה טוב לשמוע אותך, הכל בסדר אצלי" אמרתי מדגישה את הלשמוע אותך .
"מצוין את רוצה את המנה הרגילה" שאלה ואני הנהנתי וצחקקתי.
"כן, שוקו ועוגית שוקולד צ'יפס ענקית" אמרתי ושמעתי את צחוקה היפה, כמו צלצול פעמונים.
"אני אוהבת את הצחוק שלך" אמרתי ויכולתי להשבע ששמעתי אותה אומרת משו .
"תודה" היא אמרה אחרי כמה זמן.
"בבקשה" אמרתי והיא הלכה, שיחקתי עם קצוות שיער שלי חושבת .
עם לא הייתה לי את מיגן כדי לדבר איתה על כל הדברים של הבנות אני הייתי משתגעת.
"הינה תהני" היא אמרה והלכה לעזור ללקוח אחר.
שתיתי לאט את השוקו החם. אוכלת ביסים קטנים מהעוגיה שלי ומסיימת לאכול.
שילמתי וקמתי ללכת.
פתאום בום, ניתקעתי במישו ונפלתי אחורה.
"היי תסתכלי לאן שאת הולכת שפכת עלי את הקפה" אותו אחד צעק.
"אני ממש מצטערת" לחשתי וחיפשתי את המקל שלי.
"מה את עושה" שאל אחרי רגע. נשמתי עמוק ומצאתי את הכיסא מתישבת עליו.
"אתה חדש פה" שאלתי לא יודעת לאיפה להסתכל .
"כן, אבל אני פה רק לשבוע" אמר ואני הנהנתי להבנה.
"אני ג'נה הילסון אני עיוורת, ואני ממש מצטערת שלא ראיתי אותך" אמרתי והרגשתי את המבט המרחם שלו.
"אל תרחם בבקשה" אמרתי בשפתים רועדות. הרגשתי פתאום יד חמה על היד שלי.
"אני הארי סטיילס" אמר אותו אחד. חייכתי עליו והשפלתי את ראשי.
"ג'ן מי זה" שמעתי את קולה של מייגן.
"זה הארי סטיילס ניתקעתי בו שקמתי, את יכולה להביא לי את המקל שלי" שאלתי אותה .
"כן הינה" היא אמרה ונתנה לי את המקל ביד.
"טוב מאמי אני חייבת לחזור לעבודה" מייגן אמרה ואני הנהנתי והיא הלכה.
"אז ג'ן את צריכה הסעה הבייתה" שאל ההארי הזה.
"אמ אין אפחד בבית, אח שלי לומד" אמרתי חושבת רגע.
"איפה ההורים שלך" שאל הארי ושפתי שוב התחילו לרעוד.
ההורים שלי? הורי, ג'ניפר וג'יסון, הם פה בלב שלי.
"הם מתו" לחשתי, ידו של הארי ליטפה את הלחי שלי.
"הכל בסדר ג'ן בואי אלי" אמר הארי והנהנתי. הינה אני הולכת עם זר לביתו.
אפעם לא חשבתי שזה מה שיקרה לי.
"אל תדאגי אני לא זר ממש, אני זמר מפורסם" אמר שהינו באוטו שלו. כאילו קרא את מחשבותי.
"אה, רגע אז זמר מפורסם הזמין אותי לביתו" שאלתי עם חיוך קטן ושמעתי את צחוקו.
"כן ממש כך" אמר ואני פשוט חייכתי. הינה אחד *שלא* שופט אותי.
"הגענו בואי אני יעזור לך" אמר ועזר לי לצאת מהאוטו.
"אני בבית" צעק הארי ואז שמעתי קולות של אנשים מדברים.
"הארייי" שמעתי קול של מישו .
"מה כבר הבאתה מישי" שאל אותו אחד.
"לא, אין אפחד בבית שלה אז היא פה עד שאח שלה מסיים ללמוד" אמר הארי גאה בזה שעזר לי.
"כל הכבוד האזה" אותו אחד אמר.
"לואי זאת ג'נה, ג'נה זה לואי" אמר הארי ולקח את ידי ללחוץ את ידו של לואי.
"שלום, נעים להכיר" אמרתי בקול שקט מחכה שהוא יבהל שיבין שאני עיוורת.
"את עיוורת" שאל הלואי הזה .
"כן" אמרתי, הרגשתי חום עולה לי ללחיים ואני בטוחה שהן קיבלו גוון ורוד ביבי.
"מגניייב" אמר לואי ואני הופתעתי.
"זה לא כל כך מגניב" אמרתי ופתאום לואי משך אותי לאן שהו.
"בניייים תראו היא עיוורת" אמר לואי ואני השפלתי את הראש.
"מה באמת" שמעתי עוד שלושה סוגים של קולות.
"היי" לחשתי עדין עם הראש למעטה.
"ג'ן אל תתבישי" שמעתי את הארי. הארי הרים את ראשי וכל מה שראיתי זה שחור כרגיל.
"הינה שבי" אמר לואי והתישבתי על ספה.
"ג'נה תכירי זה נייל" אמר לואי ונייל כניראה נתן לי את ידו כדי ללחוץ אותה.
"ניס טו מי יו" אמרתי וצחקקתי.
"אני זאין" אמר אחד אחר
"ואני ליאם" האחרון כניראה אמר ולחץ את ידי. חום התפשט ממנה ואני רק חייכתי אל כולם.
"אז ג'נה איך זה להיות עיוורת" שאל לואי, זיהיתי לפי הקול שלו.
"לא הכי כיף אבל זאת דרך חדשה להסתכל על העולם" אמרתי מחייכת.
"זה עדין מגניב" אמר שוב לואי.
"מה השעה" שאלתי מחכה שמישו יגיד לי .
"4 וחצי למה" אמר הארי ואני חשבתי לרגע.
"אה יופי עוד חצי שעה אחי מסיים" אמרתי יכולתי להרגיש את המבטים שלהם עלי.
"אמ ליאם, איפה השרותים" שאלתי .
"אני יראה לך" אמר ליאם והיד שלו מצאה דרך ליד שלי ועזרה לי לקום.
הוא הוביל אותי לשרותים כניראה.
"תקראי לי ואני יבוא להוביל אותך חזרה לסלון" לחש בקול צרוד ומחוספס.
"אוקי" אמרתי ניכנסת לשרותים ומתמקמת (-.- שאש)
סיימתי ויצאתי לא רציתי להפריע להם הם בטח רואים משו.
חה הם רואים ואני לא ממש כיף. הלכתי לפי כיוון הקול שלהם .
"אז מה אתם אומרים על ג'נה" שאל הארי. עצרתי במקום נעמדת מאחורי הקיר שהיה שם.
"היא באמת עיוורת" זיהיתי את קולו של נייל.
"כן היא ניתקע בי מקודם, ואז לא ראתה אותי לא הבנתי מה הקטע שלה ניבהלתי" אמר הארי וליבי התקווץ.
אז הם כן עושים את זה מרחמים.
"למה ניבהלתה" זהייתי הפעם את קולו של ליאם.
"לא יודע לא ראיתי אפעם עיוור או עיוורת" ענה לו הארי.
"זה בסדר אחי, אבל אני מרחם עליה" אמר לואי.
"הי אל תרחם עליה, היא לא רוצה שירחמו עליה ועם אני גם הייתי עיוור לא היתי רוצה שירחמו עלי" אמר הארי.
הם המשיכו לדבר ואני גלשתי עם הגב על הקיר. שדמעות זולגות בזווית עיניי.
לא בכיתי רק דמעות ירדו מעיניי .
אחרי כמה דקות שישבתי שם ליאם השתיק אותם.
"רגע איפה ג'נה היא כבר חצי שעה שם" אמר ליאם בדאגה שנישמע בקולו.
הנשימה שלי נהפכה לאיטית וקשה.
שמעתי צעדים לכיווני וכבר לא הצלחתי לנשום.
"ג'נה" צעק ליאם ונגע בי אני רק החזקתי את הגרון לא מצליחה לנשום.
"טובי" זה כל מה שהצלחתי להגיד.
"מי זה" שאל ליאם מרים אותי כמו כלה . הוא הניח אותי על הספה כניראה .
"אח שלי" אמרתי בין נשימה לנשימה עדין מתקשת, אוי פאק לא.
עולמי חרב רק לא זה.
"מצאתי את הטלפון" צעק זאין ניראלי.
הנשימות שלי נהפכו למהירות והריאות סגרו עלי.
למרות כל השחור שכבר ראיתי עולמי נעשה שחור יותר.
סגור יותר. הקרקע ניפתחה תחתי ומשכה אותי עליה. רוצה שאני יהיה איתה.
שפתי רעדו וטעם מוזר עלה לי.