night changes – פרק 3 – בבקשה תקראו!

זה כבר ערב, לוק עזב לבית שלו. לרגע ההרגשה של לגור במקום כזה גדול לבד מתחילה להלחיץ אותי, אני נבהלת מכל רעש קטן אך אני בטוחה שאתרגל.
דפיקה נשמעת על דלתי מי זה יכול להיות בשעה כזו? זה לא לוק. התקדמתי לכיוון הדלת בחשש ופתחתי אותי, מולי הופיע נער בגילי בעל שיער שחום ועיינים כחולות. "שלום אני אנדרו השכן שלך" הוא אמר בחיוך. "היי אני אמילי, אמ" החזרתי ברוגע.
"תכנס" אמרתי בקפיצה לאחד כמה שניות של מבוכה והוא נכנס והתישב על הספה. "אז.. אתה גר לבד?" שאלתי אותו מתישבת על הספה בצידה השני. "לא, אני גר עם אמא שלי" הוא מלמל. "כיף לך" לחשתי בתקווה שלא ישמע. "לפחות אמא שלך נחמדה, אני חושב" הוא אמר ודמעה זלגה על פני הצחורות. "אמא ואבא שלי הם נפטרו בתאונת דרכים" לחשתי בוכה. "אני מצטער" הוא אמר בצער והתקרב עלי מעט. "זה בסדר" מלמלתי מייבבת והוא חיבק אותי חיבוק אוהב למרות שרק עכשיו הכרנו, היה משהו שונה.
"זה בסדר" אמרתי לאחר זמן ממושך "אתה יכול ללכת" המשכתי אחרי כמה דקות. "תבואי אלי אם תצטרכי עזרה" הוא אמר קם ומתקדם לכיוון הדלת. "תודה" אמרתי לו בחיוך והוא הסתובב סיבוב קטן לכיווני וחייך. "ביי" הוא אמר ויצא מהדלת.
~ בוקר ~
זה כבר בוקר אבל במשך הלילה לא הפסקתי לחשוב על אנדרו הוא היה כזה נחמד אלי, הוא הראשון שהכרתי כאן חוץ מלוק כמובן. חיבבתי את עייניו הירוקות ומשהו בשיערו השחור משך אותי להתקרב אליו, גרם לי לרצות רק לחבק אותו להגיד תודה אבל איך?
עוד דפיקה נשמעת על דלתי והפעם זה…