New page- פרק 4- בלונדינית וערסית

"כאן אני הולכת לגור?" שאלתי אותו, לא מביעה את דעתי על הבית מבטעם נימוס.
לואי סובב אותי דרך כתפיי, עכשיו נעמדתי מול בית לבן גדול, בעל שלוש קומות,
"פה את הולכת לגור." ענה וחייך, "ברוכה הבאה, סיס."
פסענו לכיוון הבית,
לואי, חבריו, ואני.
הכרתי את כל משפחתי.
זהו משפט מוזר, הכרתי את כל משפחתי.
אני אמורה להכיר אותם מיום הוולדי.
פירקתי את כל חפציי, קבעתי לי מקום לשינה,
שלום לך, בית.
שלום לכם, משפחה.

#לאחר כחודש#

התעוררתי כמו בכל יום,
אבל היום זהו יום מיוחד.
היום לואי חוזר הביתה לחופשה.
גררתי את עצמי לאמבטיה בעייפות,
שטפתי את פניי בעדינות, מסתכלת על עצמי במראה.
הושטתי את ידי לעבר מברשת השיניים שלי, ולקחתי גם את משפחת השיניים.
להתחלתי לצחצח בקפידות.
פשטתי בגדיי ונכנסתי למקלחת, מים קרים זרמו, מיד הוזזתי את ידית הברז לכיוון הציור האדום,
וכעת מים פושרים זרמו לעבר גופי.
כשיצאתי התעטפתי במגבת קצרה ולבנה,
שכיסתה חלק גדול מגופי.
התלבשתי במהירות,
לבשתי מכנס טרנינג סגול וחולצה תואמת לו.
יצאתי מהחדר בחיפזון וירדתי למטבח.
ראיתי את אימי היפה מכינה טוסטים,
"בוקר טוב." איחלה לי בחיוך.
"בוקר טוב." החזרתי לה וחטפתי טוסט מהטוסטר.
"אבל זה עדיין לא מוכן!" אימי הודיעה בדאגה.
"לא נורא. זה עדיין אכיל." צחקתי לי והתיישבתי בשולחן המטבח.
"בוקר." דייזי ירדה גם היא במדרגות,
הבטתי בשעון, השעה 7:50, מיד עליתי בחיפזון לעבר התיק שזרוק ליד חדרי,
זרקתי אותו על גבי,
"אימא. תעירי את כולם." אמרתי לאימי ויצאתי מהבית, בעוד הטוסט בידי.
בבית הספר מצאתי לי ידיד אחד, ג'וני.
הוא החבר הכי טוב שלי בבית הספר.
עוד מהיום הראשון התחברתי אליו, כאילו זה גורל.

"והחיבור על יצור מים שתבחרו. צריך להגיש אותו עוד יומיים." המורה הזכירה לנו, מתאבקת ברעש הצלצול המבשר שיום הלימודים הסתיים.
"עשית את החיבור הזה?" ג'וני לחש לי ליד האוזן.
הנהנתי, "זה דווקא די קל." הרמתי כתפיי בקלילות, בזמן שאנחנו פוסעים לכיוון היציאה מבית הספר.
"אויש. לא יהיה לי זמן לעשות את החיבור הזה, אחרי הצהריים אני הולך לסרט עם אחי המעצבן." ג'וני נאנח בכוונה, "הוא רוצה ללכת לסרט על בייבליידס."
הוא מצפה שאציע לעשות במקומו את החיבור. אין מצב.
"אין מצב שאני עושה את החיבור במקומך." אמרתי לו בגלוי.
"אבל……………" הוא חיפש במחשבותיו יום שבו הוא עשה לי טובה, "זוכרת את היום ההוא שהלוותי לך שקל?!?!"
"אני החזרתי לך שקל ביום שאחרי." הזכרתי לו וחייכתי חיוך ניצחון.
"אוחחחח.." נאנח, הפעם האנחה אמיתית.
ג'וני יצא משערי בית הספר, אני נסחבת אחריו.
"טוב. אז אני פשוט אסרב לילד התמים שרק ביקש ללכת לסרט." הוא זייף דמעה וניגב אותה בדרמתיות.
"רעיון טוב." תפחתי בגבו וצחקתי.
ג'וני פנה לביתו שבכיוון השמאלי,
ואני פניתי לביתי שלא היה רחוק כלכך מבית הספר, שבכיוון הימני.
פתחתי את דלת ביתי הגדול,
צעדתי צעד אחד בבית והסתכלתי לכל הצדדים, מחפשת את לואי בעיניי.
במקום אחי, ראיתי בחור בלונדיני, שורשיו חומים, עיניו כחולות וחיוך שחושף שיניים לבנות.
הוא עמד על מדרגה אחת.
"אממ.. לואי?" התקרבתי אליו מעט, "צבעת את השיער?"
לואי (?) צחק, "אני לא לואי. אני חבר שלו. גם מוואן דיירקשן." הסביר, "לואי הלך למכולת."
"אהה.." מלמלתי, מבולבלת ונבוכה.
"את בטח אחותו." הוא לחץ את ידי.
הנהנתי, והשפלתי את ראשי.
התיק היה עדיין מושען על גבי,
זרקתי אותו לרצפה, לצד, ליד הקיר.
"אני נייל הורן." הציג את עצמו,
"אחלה." אמרתי בשקט.
עקפתי אותו ועליתי למעלה,לחדרי, מחייכת לעצמי.
"אני פה!!" שמעתי קול מלמטה, בדיוק כשנכנסתי לחדר.
זה היה קולו של לואי.
"לוווווו!!!!!!" צרחתי בעודי יורדת למטה בחיפזון,
כמעט נפלתי מרוב התרגשות ומהירות.
חיבקתי אותו בחוזקה והוא הרים אותי וסובב אותי באוויר.
"כלכך התגעגעתי אלייך!" צווחתי לו באוזן.
הוא צחק למראה תגובתי להגעתו.
"כבר הכרת את נייל וזאין?" הוא העביר נושא,
הבטתי אל שני הבחורים שעמדו בצד והביטו ב'סרט של השנה'.
"הכרתי את הבלונדינית, אבל לא את הערסית." עניתי בגיחוך.
הערס נראה כמו ערס, עיניים חומות ושיער חום כהה שגם מורם למעלה,
כל שנייה הוא החליף מפרצוף ערס לפאפיפייס.
"אני לא בלונדינית…" מלמל הבלונדי ומישש את שיערו בפרצוף נעלב.
"מראה…!" השני קרא בשמחה והסתכל על המראה הקטנה שהוא החזיק בידו.
לואי צחק והצמיד את כולנו לחיבוק אחד גדול.
לאחר מכן הבנים התיישבו בספה וצפו במשחק כדורגל מרעיש,
או שהבנים הם אלו שהרעישו?
ואני הכנתי להם פירה ושניצלים.
"היי אחי." שמעתי מכיוון הסלון קולות חדשים,
בטח אלו שאר הלהקה, ליאם והארי.
פתחתי את מכסה הסיר שבו אני מבשלת את תפוחי האדמה.
בדקתי בעזרת מזלג אם תפוחי האדמה בשלים כבר,
לא, עדיין לא.
"אפשר כוס?" נייל נכנס למטבח,
הוצאתי כוס מהמגירה העליונה והבאתי לו.
"תודה." חייך.
טבלתי את חזה העוף בקערת פירורי לחם וזרקתי למחבת,
המחבת עשה קול משונה והשפריץ טיפות של מים חמים למעלה, לאיפה שהיד שלי הייתה.
"אייהההה!" צווחתי והתפתלתי בכאבים.
אולי זה נשמע פיצי ולא מזיק כזה, אבל זה ממש ממש כואב.
נייל מיד ניגש אליי, "את בסדר?"
הראתי לו את מקום הכאב שלי.
הוא לקח את ידי, הקריב אותו אליו ונשף על זה בעדינות.
"יותר טוב?" שאל וחייך חיוך מרגיע.
הנהנתי, ובינתיים זאין, ליאם, הארי, ולואי כמובן- הגיעו.