New life-סיפור על הארי פרק 49(אפילוג)

עברה שנה. שנה מאז הלידה, שנה מאז המוות המפתיע והכואב של אלי.
כמה ימים אחרי שהשתחררתי עם אלינור מבית החולים הייתה הלוויה.
לואי היה שבור. כולם היו שבורים. אף פעם לא בכינו ככה.
כאב לי הלב, אלי הייתה בחורה מדהימה. תמיד עזרה, צחקה, אהבה את כולם והייתה האופטימית של החבורה.
היא האחרונה שצריכה לעזוב.
הלוויה הייתה קשה, קשה מאוד. עמדנו מעל קברה ובכינו שעות.
רק בערב חזרנו אל ביתם של לואי ואלי, שעכשיו היה ריק ממנה.
במשך השנה לואי התדרדר, הוא היה צריך להשכיח את כאבו, את האבל שהתאבל על אלי. הוא התחיל לצאת בלילות למועדונים, לשתות עד אובדן חושים. כמעט בכל לילה היו מתקשרים לאחד מהבנים ומודיעים לו שלואי מאושפז בבית החולים עקב איבוד הכרה מרוב שתיית אלכוהול או שהיו מתקשרים אליהם בשביל להודיע שלואי רב מכות עם איזה אחד בבר.
כולנו היינו אובדי עצות, לא ידענו מה לעשות ואיך להתמודד עם מצבו של לואי.
אלינור בנתיים גדלה, היא כבר בת שנה וקצת. היא כל כך מתוקה וכל כך דומה להארי. יש לה תלתלים ועיניים ירוקות וגדולות כמו שלו.
לפני שלושה חודשים לי גילתה שהיא בהריון. שהיא סיפרה לליאם הוא היה בעננים, הוא התחיל לרוץ ברחוב ולצעוק ׳אני עומד להיות אבא!׳. כשהיא סיפרה לי על זה התרגשתי בשבילה.
התחילה לבצבץ לה בטן קטנטנה ושניהם מתרגשים מאוד לקראת התינוק הקרב.
הבנים ממשיכים לעשות את המוזיקה שלהם, כמו שעשו תמיד. עוד שבוע הם יוצאים למסע ההופעות החדש שלהם. אני ולי לא נוכל להצטרף מכיוון שהיא בהריון ואני עם אלינור, אבל הבטחנו שנבוא באמצע הסיבוב.
״אז…עוד שבוע מתחיל הטור החדש, מתרגשים?״ שאלתי את הבנים בזמן שישבנו בגינה בביתם של לי וליאם.
״כן, אנחנו טסים הפעם למדינות שלא היינו בהן. מעניין איך יהיה.״ ליאם אמר שיצא אל הגינה עם פיצות וקולה.
״כן, רק חבל שלא תוכלו להצטרף אלינו.״ הארי אמר בזמן שהאכיל את אלינור.
״לא נורא לאב, אנחנו נבוא לבקר באמצע המסע.״ אמרתי וחייכתי אליו. לקחתי חתיכת פיצה ונגסתי בה.
״לו, איך אתה?״ פניתי אל לואי שהתעסק באייפון שלו וכנראה שדפדף בתמונות שלו ושל אלי, שוב. מאז שהיא נפטרה הוא יושב כל יום, במשך שעות ומסתכל על התמונות המשותפות שלהם.
״אני בסדר. את יודעת.״ הוא מלמל ומחה דמעה שזלגה לו.
״אני יודעת שזה קשה לו, אבל אני בטוחה בזה שאלי הייתה רוצה שתמשיך הלאה. אני בטוחה שהיא הייתה רוצה שתכיר מישהי חדשה, תחייה את חייך ושחיוכך יחזור שוב לפנייך.״ אמרתי ושמתי את ידי על רגלו.
״אני יודע קייט, אבל זה קשה. קשה לי להמשיך הלאה, להיות עם מישהי שהיא לא אלי.״ הוא אמר והביט בעיניי.
״אני מבינה אותך לו, באמת שכן. אבל אתה צריך להמשיך הלאה. בשבילך ובשביל אלי.״ אמרתי והוא הנהן.
מאז הלידה התחלתי כושר על מנת לחזור לגוף שהיה לי. ועכשיו, אחרי שהצלחתי הטלפונים מסוכנויות של דוגמניות מצליחות לא מפסיקים להתקשר אליי.
״של מי האייפון שמצלצל?״ זאין שאל והרים את האייפון שלי.
״שלי. תוכל להביא לי אותו?״ שאלתי והוא הגיש לי את האייפון שלי.
״הלו?״ עניתי לשיחה שעל הצג רשום לי מספר לא מזוהה.
״שלום, מדברים מסוכנות 'PRM', אנו מדברים עם קייט?״ בחור עם קול עבה ורשמי דיבר. השתקתי את כולם והתחלתי לדבר כשכולם מסתכלים עליי בציפייה ובבלבול.
״כן, זו אני.״ אמרתי.
״אנו רוצים להזמין אותך לראיון עבודה. אם תתאימי תוכלי להתחיל כבר ביום רביעי הקרוב.״ הוא אמר. סוכנות הדוגמניות ׳PRM׳ הייתה סוכנות הדוגמניות הכי מובילה בבריטניה לדוגמניות.
הרגשתי איך ליבי יוצא ממקומו.
״אוקיי, באיזה יום ושעה לבוא?״ שאלתי. ניסיתי להסתיר את ההתרגשות שבקולי.
״מחר, בשעה עשר בבוקר.״ הוא אמר.
״אוקיי, תודה רבה.״ אמרתי.
״תודה ויום טוב. ניפגש מחר.״ הוא אמר וניתק.
הנחתי את האייפון על השולחן וכולם הסתכלו עליי.
״יש לי מחר פגישה עם סוכנות הדוגמניות המובילה בבריטניה.״ אמרתי בהתרגשות וכולם חייכו.
״מזל-טוב, שיהיה לך בהצלחה.״ כולם אמרו וקמתי ממקומי על מנת לקחת את אלינור לשטוף ידיים שהתלכלכו מהאוכל.
***
קמתי בבוקר מוקדם, מתרגשת לקראת הראיון הקרב.
צחצחתי שיניים ושטפתי את פניי, סידרתי את שיערי והתקדמתי לעבר הארון הגדול.
הארי ישן ועל ידו ישנה אלינור. ראשו של הארי היה מעל ראשה של אלינור וראשה של אלינור הונח על ידו של הארי. שלפתי את האייפון וצילמתי כמה תמונות.
הוצאתי מן הארון ג׳ינס סקיני שחור וגופייה צמודה בצבע שחור. לבשתי מעל את ג׳קט הבלייזר שלי בצבע לבן ונעלתי את נעלי העקב שאני אוהבת.
התאפרתי עדין ונישקתי את הארי ואלינור. יצאתי מן הבית והתנעתי את רכבי.
אחרי נסיעה של רבע שעה הגעתי, נכנסתי אל המשרד וקיבל את פניי בחור בסביבות גיל החמישים.
״שלום, אני מנחש שאת קייט.״ הוא חייך ואני הנהנתי.
״נעים מאוד, סקוט ביירמן.״ הוא הציג את עצמו בפניי והוביל אותי אל משרדו.
התיישבתי בכיסא שמולו והוא החל להסביר לי.
״אז, ניפגש ביום רביעי?״ הוא אמר ואני הנהנתי. הוא הסביר לי על כל הנסיעות שאני אסע במהלך העבודה, התנאים והמשכורת.
״כן, אני אהיה פה בדיוק בעשר בבוקר.״ אמרתי וקמתי ממקומי לוחצת את ידי בידו.
״שיהיה לך יום טוב, ובהצלחה.״ הוא אמר וחייכתי.
יצאתי מן המשרד ונכנסתי אל המכונית. התנעתי אותה ונסעתי חזרה הביתה.
שנכנסתי אל הבית מצאתי את הארי מסתובב ברחבי הבית שאלינור על ידיו, בוכה בלי הפסקה.
״מה קרה?״ שאלתי ורצתי במהירות אליה.
״אני חושב שהיא רעבה.״ הוא אמר ולקחתי אותה מן ידיו.
״או שהיא פשוט רצתה אותך.״ הוא אמר בגיחוך שאלינור נרגעה שהחזקתי אותה.
״איך היה?״ הוא שאל והתיישב בספה.
״אני מתחילה לעבוד ביום רביעי.״ אמרתי והוא קם ממקומו.
״מזל-טוב לאב. זה מגיע לך.״ הוא אמר ונשק לשפתיי.
***
״תהנו ותחזרו עם חוויות, אנחנו נצטרף לכמה ימים באמצע הסיבוב.״ נפרדנו מהבנים שעמדו לעלות למטוס שלוקח אותם ליעד הראשון בסיבוב ההופעות שלהם.
״אני אתגעגע המון! אני אדבר איתך בטלפון ובסקייפ כל יום, אני מבטיח!״ הארי אמר לי כשהביט עמוק בעיניי ונשק לשפתיי.
״אני אתגעגע אלייך יותר, אתה תהיה חסר לי. חסר לך שלא תדבר איתי בכל יום.״ אמרתי וגיחכתי.
״אנחנו צריכים לעלות למטוס, קדימה הארי.״ פול בא והפריע לשיחת הפרידה שלנו.
״תלך, תהנה ותחזור עם חוויות. תשמרו על לואי שלא יעשה שטויות. אני אוהבת אותך המון!״ לחשתי והוא חיבק אותי חזק.
״אני אוהב אותך יותר.״ הוא אמר נשק לשפתיי ועלה למטוס.
עמדנו, אני, פרי ולי, מנפנפות בידינו לעברם והם שולחים לנו נשיקות באוויר.
הרגשנו בחסרונה של אלי, היא בהחלט הייתה חסרה לנו המון.
״אני אתגעגע לליאם.״ לי אמרה ודמעה זלגה לה.
״היי, אל תדאגי. אנחנו נפגוש אותם באמצע הטור ואת תדברי איתו בטלפון ובסקייפ.״ ניחמתי אותה.
״אבל זה לא אותו דבר. יהיה לי קשה לא לנשק אותו, לחבק אותו, להרגיש אותו.״ היא אמרה.
״זה בסדר לילוש, זה יעבור מהר.״ אמרתי ונכנסנו אל מכוניתה של פרי.
אחרי נסיעה של כמה דקות, היא הגיעה אל הבית שלי ושל הארי.
״ביי לאב, תודה על הנסיעה.״ אמרתי ונכנסתי אל ביתי. לי הלכה לביתה של פרי. היא לא רצתה להישאר לבדה שליאם לא בבית.
***
החודש עבר במהירות, אני והבנות החלטנו להפתיע את הבנים ולטוס אליהם לצרפת.
״הכל מוכן?״ פרי שאלה שנכנסה אל ביתי.
״אני חושבת שכן.״ אמרתי ובדיוק סגרתי את המזוודה.
״אז, נלך?״ היא שאלה והנהנתי. היא החזיקה את אלינור ואני לקחתי את שתי המזוודות שהכנתי.
״איפה לי?״ שאלתי.
״כבר במכונית.״ פרי אמרה והושיבה את אלינור במושב התינוק ששמה במכוניתה יום לפני.
סידרתי את המזוודות בתא המטען והתיישבתי במושב האחורי.
״היי לילוש, איך את?״ שאלתי את לי.
״את יודעת, סוחבת.״ היא אמרה וצחקתי. הבטן שלה הייתה קטנה ועגולה. הבנתי את מה שהיא עוברת, החודשים הראשונים של ההריון הכי קשים.
״שניסע בנות?״ פרי שאלה והנהנו בחיוך והתרגשות.
הגענו אל שדה התעופה ועברנו את הבדיקות הבטחוניות.
עלינו אל המטוס והמראנו אחרי כמה דקות של המתנה.
״אני מתרגשת.״ אמרתי בזמן ששיחקתי עם אלינור בכדור.
״אני כבר מתה לפגוש את ליאם. הרבה זמן עבר מאז שהם נסעו.״ לי אמרה מרוגשת והכניסה את האוזניות אל אוזנייה.
פרי נרדמה וגם לי ואני נשארתי ערה, חיכיתי שאלינור תירדם וכך גם אני אוכל לישון מעט.
לבסוף, אלינור נרדמה ועצמתי את עיניי, עד ששקעתי באמת בשינה שמעתי את הכרוז אומר שאנו עומדים לנחות בשדה התעופה של צרפת.
לי ופרי קמו והתמתחו מעט ואני גיכחתי.
״מתי קמת?״ פרי שאלה.
״לא ישנתי בכלל.״ אמרתי בקצרה והרמתי את אלינור שישנה.
ירדנו מהמטוס ונכנסנו אל המונית שחיכתה שם.
״שלום, אנחנו צריכות להגיע למלון ׳קאסל׳.״ לי אמרה והנהג הנהן.
בעיניי, הנסיעה אל המלון ארכה שעות. בדרך אל המלון היו פקקים והחושך כבר החל לרדת על פריז.
״תודה רבה.״ אמרנו אחרי נסיעה של כמעט שעה וירדנו במלון שהבנים שוכנים בו.
עלינו לקומה ה-חמישים ותשע וחיפשנו אחר החדר של הבנים- חדר אלף וארבע.
״בטח הבנים מתארגנים להופעה, לא?״ שאלתי לפני שדפקנו על הדלת.
״אני חושבת שכן.״ פרי אמרה ולי לא יכלה להתאפק ודפקה על הדלת בחוזקה.
״סוף סוף, לפני שעה הזמנו את האוכל.״ נייל אמר ופתח את הדלת. שראה אותנו מולו הוא צעק ואנחנו צחקנו.
״מה קרה ניילר? זה לא האוכל?״ הארי אמר והבנים צחקו.
״זה משהו טוב יותר מאוכל.״ הוא צעק לו חזרה ואנחנו נכנסנו אל החדר.
הבנים סובבו את ראשם ושראו אותנו לא עברה שנייה והם כבר רצו אלינו.
״התגעגעתי אלייך.״ הארי אמר ונשק לשפתיי. לאחר מכן הרים את אלינור ונישק את קודקוד ראשה.
״אתם הולכים להופעה עכשיו, לא?״ שאלתי והבנים הנהנו.
״בדיוק עמדנו לצאת.״ ליאם אמר שהתנתק מהנשיקה שלו ושל לי.
״אתן באות איתנו, נכון?״ זאין שאל ואנחנו הנהנו.
״בנים, אתם צריכים לצאת עכשיו!״ פול נכנס לחדר והופתע לראות אותנו.
״ובנות…״ הוא הוסיף. ״מה אתן עושות פה? מתי הספקתן?״ הוא שאל מבולבל.
״עכשיו הגענו. החלטנו להפתיע אותם.״ פרי אמרה והתחלנו לצחוק.
״טוב, אז אנחנו צריכים לצאת עכשיו.״ פול אמר ויצאנו אחריו.
נכנסנו אל המכונית הגדולה ונסענו אל האיצטדיון שבו הבנים יופיעו.
***
״שלום צרפת!״ ליאם צעק שהם עלו לבמה.
מחיאות הכפיים והצעקות של המעריצות נשמעו.
״אתם מוכנים לקצת כיף?״ ליאם צעק אל המיקרופון שוב.
ובתגובה המעריצות צעקו. אני חושבת שהן הולכות לחזור הביתה צרודות ממש.
השיר 'Story of my life' נשמע והבנים החלו לשיר.
המעריצות הצטרפו לשיר ואני חייכתי לעצמי על הדרך, הקושי וההצלחה שהבנים עברו במשך חמש השנים האלו.
״היי, אני רוצה לספר לכם שיש מישהי מיוחדת, שבמקרה היא נמצאת בינכם. קייט? איפה את?״ שמעתי את קולו של הארי. הייתי עסוקה בלהאכיל את אלינור. פרי החליפה אותי ואני הרמתי את ידי וחייכתי.
״קייט, אנחנו ביחד כבר שנתיים, ואת יודעת שאני אוהב אותך יותר מאת עצמי.״ הוא אמר והרגשתי איך ליבי יוצא ממקומו.
״קייט, אני רוצה לממש את האהבה שלנו, אנחנו כבר שנתיים ביחד וצריך לעלות שלב, לא חושבת? יש לנו כבר ילדה משותפת ו…״ הוא התחיל לומר. כבר לא ידעתי מה לחשוב. מה הוא רוצה לומר? לעזאזל הייתי במתח.
״קייט? היית רוצה להיות גברת סטיילס?״ הוא שאל וצעקות המעריצות נשמעו ברקע.
״תגידי כן! תגידי כן!״ המעריצות החלו לצעוק והרגשתי איך אני נהפכת לאדומה. לא ידעתי מה לומר, איך להגיב.
פרי ולי קמו גם הן והסתכלו עליי, מחוייכות מהתרגשות. הבנים עמדו על יד הארי בבמה והסתכלו עליי, נראה שגם הם מתרגשים בשביל הארי.
מכיוון שלא יכולתי לצעוק כי צעקות המעריצות היו חזקות מדי, ולא היה לי מיקרופון על מנת לדבר, כל מה שנותר לי היה להנהן בראשי כסימן ל׳כן׳. הארי חייך את החיוך הכי גדול שראיתי אי פעם והבנים המשיכו את ההופעה שלהם.