New life-סיפור על הארי פרק 48 ואחרון!

עבר חודש, שום דבר בינתיים לא השתנה.
אלי עדיין בבית החולים, בלי הכרה ומונשמת. אני כבר בסוף ההריון שלי, כל כמה ימים אני צריכה ללדת.
הארי מתרגש מאוד לקראת הלידה. הוא כל יום הלך לקנות דבר חדש לחדרה של התינוקת.
החלטנו על שם, אבל הסכמנו שנגלה לכולם את שמה מתי שתיוולד.
לי וליאם עברו לבית ממולנו, אנחנו כמעט וכל יום נפגשים, יושבים, מדברים וצוחקים.
לואי כבר מיואש, הוא מתפלל יום-יום שיבוא נס ושאלי תתעורר. הוא ממש מתגעגע אליה, דיברנו לפני שבוע אני והוא בטלפון, הוא החל לבכות לי על כך שהוא מתגעגע אליה ושהוא לא יכול להתמודד עם זה יותר. אני אשקר אם אני אומר שלא כאב לי הלב עליו, לבי ממש נשבר ששמעתי את לואי בוכה, הוא ממש אובד עצות.
ועכשיו, אני עומדת במרכז החדר העתידי של התינוקת, צופה בהארי יושב על סולם וצובע את קירות החדר בוורוד חלש ואת ליאם בצד השני, גם הוא על סולם צובע את הקירות.
״הארי, תיזהר לא ליפול.״ הזהרתי אותו שנעמד בשביל לצבוע יותר למעלה.
״אל תדאגי, לאב.״ הוא הביט בי וחייך.
״אני כן דואגת, אני צריכה אותך שלם ובריא לצדי.״ אמרתי ויצאתי להביא להם כוסות מים.
״הנה, תקחו.״ אמרתי והגשתי לכל אחד מהם כוס מים קרים.
״תודה.״ ליאם אמר ולגם את כל המים בשנייה אחת וכך גם הארי.
חזרתי אל המטבח והנחתי את הכוסות בכיור. בדיוק שהתכוונתי לחזור אל החדר נשמעה דפיקה בדלת.
״מה קנית?״ שאלתי את לי שעמדה בפתח הדלת עם ידיים עמוסות בשקיות.
״קניתי בגדים לתינוקת, כובעים קטנים וגרביים.״ היא חייכה ונכנסה.
״את לא נורמאלית!״ אמרתי והנפתי את ידיי לאוויר. התיישבתי בספה והסתכלתי על מה שלי קנתה.
״אוי, זה כזה חמוד ומושלם! תודה סיס.״ אמרתי וקמתי לחבק אותה.
״אין על מה. הכל בשביל האחיינית הראשונה שלי.״ היא צחקה וצחקתי איתה.
״איפה ליאם והארי?״ היא שאלה ששמה לב שהם לא בגינה.
״בחדר, צובעים את החדר.״ אמרתי והתקדמנו לחדר.
לי לא יכלה להתאפק ושלפה את האייפון שלה מכיסה. היא צילמה כמה תמונות של ליאם והארי מלוכלכים מצבע. הבגדים, הפנים ואפילו הרגליים היו עם כתמי צבע.
״איך לעזאזל הגיע הצבע אל הרגליים שלכם?״ שאלתי והחנקתי את צחוקי.
״ליאם ירד מן הסולם ובטעות דחף את הסולם שלי והרגל התנגשה בצבע הטרי.״ הארי אמר והדגיש את המילה בטעות בציניות.
״תחייכו.״ לי אמרה והם הסתובבו אליה מחייכים.
היא שלחה בקבוצה המשותפת שלנו את התמונה.
״זו הפעם האחרונה שאני נותנת לכם לצבוע חדר, פעם הבאה אני אקרא לזאין או ללואי.״ אמרתי וצחקתי.
״מסכים איתך, הארי באמת עקום.״ ליאם אמר והתחלנו לצחוק כששמנו לב שאפילו על תלתליו של הארי יש צבע.
״אתה באמת עקום, לאב.״ אמרתי והוא החמיץ את פניו.
״טוב, אני אלך לבשל. תהנו לכם.״ אמרתי ויצאנו אל המטבח.
״מה את מבשלת?״ לי שאלה בזמן שהוצאתי סיר מתוך הארון.
״חשבתי על פסטה, מה דעתך?״ שאלתי ומילאתי את הסיר במים.
״אני בעד! אני גוועת.״ היא אמרה וצחקתי.
הכנסתי את הפסטה אל המים המבעבעים והוספתי את הרוטב. ערבבתי וכיביתי את האש.
חתכתי במהירות סלט והנחתי הכל על השולחן.
״בנים, האוכל מוכן. אתם באים?״ צעקתי.
״כן.״ הם צעקו ויצאו מהחדר בריצה. מתיישבים במהירות ומחכים שאמזוג להם.
״תמזגו לבד. אני התעייפתי.״ צחקתי והלכתי לשבת בספה.
״אני הולכת לאכול.״ לי קמה ואני צחקתי.
״בתיאבון.״ אמרתי ושלושתם אמרו בפה מלא ״תודה.״
הם סיימו לאכול והבנים חזרו לחדר כדי להמשיך את הקיר האחרון שנותר להם.
״אני אלך הביתה. אני צריכה לסדר את הבאלגן שליאם עשה בבוקר.״ לי אמרה וקמה מן הספה.
״אני בטוחה שהבלאגן של ליאם קטן לעומת של הארי.״ אמרתי ושתינו צחקנו.
״כן, גם אני בטוחה בזה.״ היא אמרה ונפרדה ממני לשלום.
סגרתי את הדלת והלכתי אל החדר על מנת לבדוק אם הם התקדמו.
״סיימתם?״ שאלתי שראיתי שליאם קיפל את הסולם.
״כן, אני הולך. נדבר מחר. לילה טוב.״ הוא אמר, נשק לי והלך.
״אני עולה להתקלח.״ הארי אמר ונשק לקודקוד ראשי.
״כן, אתה באמת מסריח.״ צחקתי שהרחתי את ריח הזיעה והצבע שעל גופו.
הוא עלה במדרגות, אני נעלתי את דלת הבית, כיביתי את האורות ועליתי גם אני למעלה.
נכנסתי למיטה הנוחה וחיכיתי שהארי ייצא מן המקלחת.
אחרי כמה דקות הארי יצא ששיערו נוטף מים, ומגבת עטופה סביב גופו התחתון.
הוא הוריד את המגבת והחל להתלבש.
״אמא לא אמרה לך שלא יפה לבהות באנשים?״ הארי אמר וצחק. ואז באמת שמתי לב שבהיתי בו בזמן שהתלבש.
״היא לא אמרה שאסור לבהות באנשים יפים.״ אמרתי וצחקתי.
הארי נכנס לצידי שרק בוקסר קלוין קליין עליו.
הוא חיבק אותי ונרדמנו.
***
קמתי במהירות שכאבים חדים תוקפים אותי כל כמה דקות.
הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה שלוש לפנות בוקר.
״הארי, הארי.״ ניערתי אותו במהירות.
״מה? מה? למה לעזאזל רטוב כאן?״ הוא שאל לא מבין וקם מן המיטה.
״ירדו לי המים טיפש.״ אמרתי והוא נראה מבולבל.
״מה זה אומר?״ הוא שאל כשעיניו נעצמות בעייפות.
״שאני עומדת ללדת. אני צריכה להגיע לבית החולים.״ הרמתי את קולי ועיניו נפתחו לרווחה.
״תתלבשי, הולכים.״ הוא אמר ושם עליו במהירות ג׳ינס וחולצה.
התלבשתי במהירות בשמלת מקסי, צחצחנו שיניים במהירות, לקחנו את תיק הבגדים שסידרנו לפני שבוע ויצאנו במהירות מן הבית.
הארי נעל את הדלת אחריו ועזר לי להתקדם אל המכונית.
התיישבתי באיטיות במכונית וחיכיתי שהארי יתניע.
״תזכרי מה שלמדת, לנשום עמוק ולנשוף.״ הוא אמר והדגים לי.
עשיתי גם אני כך והוא החל לנסוע בנסיעה מהירה לכיוון בית החולים.
״אייי!״ צעקתי כשהגיע עוד ציר כואב.
״הנה אנחנו פה. תנשמי עמוק קייט. עוד קצת, עוד קצת.״ הוא הרגיע אותי ובדיוק החנה בחניה.
הוא לקח כסא גלגלים שראה בחניה ועזר לי להתיישב בו.
הוא לקח אותי במהירות ונכנס אל מחלקת היולדות.
״היא יולדת! היא יולדת! תעזרו לה.״ הארי החל לצעוק לאחיות שבקבלה ועם כל הלחץ והפחד של הלידה התחלתי לצחוק מהצעקות שהארי צועק.
״מה מצחיק?״ הוא נעצר והביט בי בחיוך.
״איך שאתה צועק, ושאתה דואג לי.״ אמרתי וחייכתי.
״אני אוהב אותך. אני לא מאמין שהגענו לשלב הזה.״ הוא אמר ונשק לשפתיי.״
״גם אני לא. אני מפחדת הארי.״ אמרתי והוא ליטף את שיערי.
״אל תדאגי, אני איתך.״ הוא אמר ובדיוק האחות התקדמה אליי.
״אנחנו לוקחים אותך לחדר לידה, אנחנו רוצים לבדוק מה מצבך.״ היא אמרה והארי התקדם יחד איתה לכיוון חדר הלידה.
״הנה, תשכבי כאן ותכף הרופאה המומחית תבוא.״ היא אמרה ויצאה. עליתי לאט לאט על המיטה והשענתי את ראשי אחורנית.
״תתקשר ללי ולליאם, ולפרי ולזאין. תאמר להם שאנחנו פה. אני בטוחה שהם רוצים להיות איתנו ברגע הזה.״ אמרתי לו והארי יצא לבחוץ על מנת להתקשר.
״הם בדרך. לי ענתה לי ונלחצה ששמעה שאת בחדר לידה.״ הוא אמר וצחקתי.
נשענתי שוב אחורנית ונאנחתי. הייתי רגועה מעט עד שהגיע עוד ציר כואב.
גופי התקפל וראיתי את הארי קופץ ממקומו ומתקדם אליי.
״תירגעי, תנשמי עמוק.״ הוא לחש וליטף את שיערי. הנהנתי ונשמתי ונשפתי.
״הרופאה לא אמורה לבוא? לעזאזל.״ צעקתי שעוד ציר כואב הגיע.
״אני אלך לבדוק.״ הוא אמר ורץ לכיוון הקבלה.
לאחר כמה דקות הוא חזר והרופאה אחריו.
״שלום, אני דוקטור איילן. בואי נבדוק כמה הפתיחה שלך.״ היא אמרה ובדקה.
״הפתיחה שלך היא שבע. אנחנו צריכים שהיא תהיה עשר בשביל שנוכל ליילד אותך כמו שצריך. אם הכאב ממשיך נוכל להזריק לך אפידורל שירגיע לך את הכאב.״ היא אמרה וחייכה אליי.
״אני רוצה את האפידורל!״ צעקתי ועוד ציר כואב הגיע.
״אני אלך לקרוא לרופא המומחה שמזריק את זה.״ היא אמרה ויצאה מן החדר. לאחר כמה דקות פרי, לי, ליאם וזאין נכנסו עם בלונים ומתנות אל החדר.
״אתם לא רציניים.״ אמרתי וצחקתי כשהם הביאו לי את המתנות.
״אוי, זה כלום. תפתחי.״ פרי אמרה וצחקה.
פתחתי את המתנות ולמולי הופיעה שמלה שצבעה וורוד פוקסיה, היא הייתה קטנטנה.
״זה כל כך מתוק.״ אמרתי וחייכתי.
״תודה רבה, אתם מדהימים!״ אמרתי ופתחתי את שאר המתנות. בשאר המתנות היו בגדים קטנטנים.
״הודעתם ללואי?״ שאלתי לפתע.
״לא. הארי הודעת?״ זאין הפנה את השאלה אל הארי.
״לא.״ הוא אמר בקצרה בזמן ששלח הודעה לאמו ולאחותו.
״אז אולי שאחד מכם יילך להודיע לו.״ הצעתי וליאם קם ממקומו.
״אני אודיע לו. להביא לכם משהו לשתות או לאכול?״ הוא שאל לפני שיצא מן החדר.
״לא, תודה.״ אמרתי והוא יצא.
הרופא המומחה נכנס לחדר והורה לי להסתובב על צידי. הוא הזריק אל גבי את האפידורל והרגשתי יותר טוב.
״תודה רבה.״ אמרתי והוא יצא מן החדר.
״אני חושבת שאני מרגישה את הראש של התינוק.״ אמרתי בחשש וכולם הפנו את מבטם אליי.
״מה זאת אומרת?״ לי שאלה לא מבינה.
״זאת אומרת שאני מרגישה אותו בחוץ.״ אמרתי והארי נלחץ.
״אני אלך לקרוא למיילדת.״ הארי אמר. הוא היה לחוץ. הוא רץ אל מחוץ לחדר ואחרי כמה שניות חזר עם המיילדת, שניהם רצים במהירות.
״את בפתיחה מלאה.״ היא אמרה אחרי שהיא בדקה.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי לא מבינה. הייתי לחוצה. לא ידעתי איך אני אמורה להתנהג, מה לעשות ואיך לעשות.
״זאת אומרת שכולם, חוץ מהאבא, צריכים לצאת. אתם תפגשו אותה עוד מעט עם תינוקת בין הידיים.״ המיילדת אמרה וכולם חייכו בהתרגשות. הם יצאו במהירות והדלת נסגרה.
״אוקיי, אני צריכה שתלחצי רק פעם אחת! הראש של התינוקת כבר בחוץ.״ היא אמרה ועשיתי את מה שהורתה לי.
״אחת, שתיים, שלוש!״ היא צעקה ולחצתי. הארי היה לצידי, החזיק לי את היד וליטף את שיערי.
הרגשתי איך דמעות של אושר וכאב זולגות על פניי.
״היי, אל תבכי.״ הארי לחש לי בזמן שליטף את שיערי.
״זה מאושר הארי, זה מאושר.״ אמרתי וחייכתי.
״אני צריכה עוד לחיצה קטנה. קדימה! את חזקה!״ היא אמרה ולחצתי.
עצמתי את עיניי ונשענתי לאחור, לפתע שמעתי את הצליל שכל כך רציתי לשמוע במשך תשעה חודשים. הבכי של הבת שלי, שלנו.
״אני לא מאמינה.״ לחשתי לעצמי שהביאו לי להחזיק את בתי.
״תאמיני, כי זה קרה. יש לנו ילדה.״ הארי לחש וחייכתי את החיוך המאושר ביותר.
״מזל-טוב, יש לכם בת.״ המיילדת אמרה ואחת האחיות לקחה את התינוקת מידיי על מנת לשטוף אותה, לשקול אותה ולהלביש אותה.
״עכשיו אני באמת מאושרת.״ אמרתי שכל הצוות שהיה בחדר יצא.
נשארנו רק אני והארי. חיכינו שיאשרו לכולם להיכנס.
״מזל-טוב, אני לא מאמינה שיש לכם ילדה! אני לא מאמינה שאתם הורים.״ פרי נכנסה בהתרגשות ודמעות בעיניה.
״תודה. ותאמיני לי, אני גם לא מאמינה.״ אמרתי והיא חיבקה אותי.
״מזל-טוב חבר, אני לא מאמין שאתה אבא.״ זאין התקדם להארי ונתן לו חיבוק גברי ולאחר מכן חיבק אותי.
״אני לא מאמינה! אני דודה!״ לי נכנסה בצעקה וגרמה לנו לצחוק.
״אני לא מאמינה שאני אמא.״ אמרתי ולי חיבקה אותי חזק.
נאנחתי ונשענתי לאחור, עצמתי עיניים. הייתי עייפה, הגוף שלי היה חלש.
״את עייפה?״ הארי לחש לי באוזן והנהנתי.

-נקודת מבט של ליאם-

הלכתי למחלקה שבה אלי מאושפזת. הלכתי להודיע ללואי שקייט עומדת ללדת. אני באמת מתרגש בשבילה ובשביל הארי, אני מקווה שיום אחד, לי תודיע לי שעומד להיות לנו ילד משותף, זה יהיה מדהים!
״לו?״ אמרתי ונכנסתי אל החדר שבו אלי נמצאת.
מצאתי את לואי שוכב על יד אלי, שמעתי קול התייפכות ונבהלתי.
״חבר, הכל בסדר?״ התקדמתי לעבר לואי ושמתי לב שמכשיריה של אלי מנותקים.
״היי, הכל בסדר? למה אתה בוכה? באתי להודיע לך שקייט בחדר לידה. היא עומדת ללדת.״ אמרתי בחיוך ולואי קם מהמיטה.
הוא מחה את הדמעות מעיניו והסתכל עליי.
״באמת? חבל שאני לא שם. חבל שאלי לא שם.״ הוא אמר והחל לבכות שוב.
״היי, הכל בסדר?״ שאלתי שוב ושמתי את ידי על כתפו.
הוא הפיל את ראשו על כתפי והחל לבכות שוב.
״אלי…״ הוא התייפח והתחלתי לחשוב את הדבר הנורא מכל. הדבר שלא רציתי שיקרה.
״הי…היא מתה.״ הוא לחש והרגשתי איך דמעה זלגה על פניי.
״מה?״ אמרתי. חשבתי שאולי לא שמעתי טוב.
״היא מתה ליאם, היא מתה! היא לא תחזור יותר! האהבה הראשונה של חיי לא תחזור יותר!״ הוא צעק וחזר לחבק את גופתה של אלי.
״אני לא מאמין.״ אמרתי וקברתי את ראשי בין ידיי.
״איך זה קרה?״ שאלתי מנסה למצוא תשובות.
״היה לה כשל במערכות הגוף. הם הפסיקו לתפקד ולא יכלו להציל אותה יותר.״ הוא אמר. קולו היה חנוק מדמעות.
אני לא מאמין, אלי, הבחורה עם שמחת החיים, החיוך התמידי שלא יורד אף פעם, האהבה אל לואי ואלינו. היא בחורה מדהימה, לא הגיע לה ללכת כל כך מוקדם. עכשיו אני מבין למה אנשים אומרים שאלוהים לוקח רק את הטובים.
דמעות החלו לזלוג במורד לחיי, הם צרבו. ליבי נשבר, כאב, כאב לי על לואי. על הסבל, הכאב שהוא עובר ברגע זה. אף אחד לא יכול להבין אותו ברגעים אלו, גם אם ננסה להבין לא נצליח.
הטלפון שלי רטט, שלפתי אותו מן כיסי וראיתי הודעה מלי.
׳תגיע מהר! קייט ילדה.׳ היה כתוב והרגשתי איך הדמעות מתחדשות.
שמעתי פעם מישהו שאמר ׳שאדם נפטר, אדם אחר נולד.׳ עכשיו אני מבין באמת מה משמעות המשפט.
חיבקתי את לואי חיבוק מנחם ואמרתי לו שאני הולך להודיע לשאר.
״אני לא רוצה להרוס להם את השמחה והאושר שלהם עכשיו.״ הוא אמר. הוא דיבר על הארי וקייט.
״אני יודע לו, אבל חייבים להודיע להם.״ אמרתי ויצאתי מן החדר.
מחיתי את הדמעות והתקדמתי אל מחלקת היולדות, חיפשתי אחר החדר שבו נמצאת קייט. ושמצאתי, עמדתי מול הדלת הסגורה ונשמתי עמוק. ידי החזיקה בידית, לקחתי נשימה ונכנסתי.

-נקודת מבט של קייט-

האחות של בית החולים חזרה אל החדר, היא החזיקה במעין עגלה קטנה כזו ובתוכה התינוקת. היא הייתה נראית כל כך שלווה, בלי דאגות על הראש.
״בבקשה, מזל-טוב.״ האחות אמרה ויצאה.
הארי הרים בזהירות את התינוקת מן העגלה והניח אותה על ידיי.
חייכתי אליה והיא פקחה את עיניה, עיניים ירוקות וגדולות.
״היא לקחה את העיניים ממך.״ פניתי להארי וחייכתי.
״יש לה את האף שלך.״ הוא אמר וצחק.
היא החזיקה באצבע שלי חזק, היא הסתכלה עליי, היא הייתה הדבר הכי טהור שיכול להיות.
״טוב, אנחנו רוצים לספר לכם איך יקראו לה.״ אמרתי והסתכלתי על הארי.
״שמה של התינוקת הו-״ הארי החל לומר ורעש מסויים קטע אותו.
הסתובבנו כולנו לכיוון הדלת, רואים את ליאם עם עיניים אדומות, הוא התנשם והתנשף במהירות.
הרגשתי שהוא הולך לספר דבר שהוא לא טוב.
״אל…״ הוא אמר ומחה עוד כמה דמעות.
הוא היה מקוטע, לא הבנו מה הוא רוצה לומר.
״ליאם, תירגע. תנשום עמוק.״ לי באה אליו וליטפה את גבו במעגליות. ליאם עשה כדבריה וכשהוא נרגע הוא החל לדבר.
״אלי…הי…״הוא אמר ונעצר שוב.
״היא מה?״ צעקתי.
״היא מתה.״ הוא לחש והרגשתי איך עולמי נופל למרות כל האושר שהציף אותי.
״אני מצטער שאני אומר לכם את הידיעה הזו דווקא ברגע הכי מאושר שלכם, אבל לואי שבור. אני מפחד שיקרה לו משהו.״ הוא אמר ודמעה זלגה מעיניי.
הסתכלתי על כולם. פרי הייתה מחובקת בין זרועותיו של זאין, בוכה על חזהו והוא בוכה עמה. גם לי הייתה מחובקת בין זרועותיו של ליאם ושניהם בוכים. הארי החזיר במהירות את התינוקת לעגלה וחיבק אותי חזק. נשברתי, בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם.
״איך זה קרה?״ שאלתי כשדמעות חונקות את גרוני.
״לואי אמר שהיה לה כשל מערכות. לא יכלו להציל אותה יותר.״ ליאם הסביר והדמעות התגברו.
״אנחנו נקרא לה אלינור.״ אמרתי לפתע לאחר כמה דקות של דממה.
״למי?״ הם שאלו מבולבלים.
״לתינוקת, אנחנו נקרא אלינור…״ אמרתי בלחש והארי חיבק אותי חזק.