New life-סיפור על הארי פרק 45

״מה פאקינג קרה פה?״ שאלתי המומה מתבוננת על הבית ההפוך.
״תתקשרי למשטרה ותדווחי על פריצה.״ לואי אמר לי בקול המום.
״מי יכול לעשות דבר כזה לדעתך?״ שאלתי אותו שהתחלתי להתהלך בדירה ההפוכה.
״אין לי מושג.״ הוא אמר והרים תמונה שלו ושל אלי שמסגרתו נופצה.
״מי שהם לא יהיו, הם שברו את התמונה שלי ושל אלי מהחופשה בפריז. ואני לא רוצה לדעת מה הם עוד שברו שקשור אליי ולאלי.״ לואי התעצבן ועלה במדרגות אל הקומה העליונה.
עליתי אחריו ונכנסתי אחריו לחדר השינה שלו של אלי.
״הם חיפשו דברים יקרי ערך, זה ברור.״ אמרתי וראיתי שמגירות האיפור והתכשיטים של אלי פתוחות וכל התכולה שהייתה בהן זרוקה על הרצפה.
״אני לא מאמין! אני לא מאמין… אני לא מאמין.״ לואי מלמל לעצמו שהרים את כל תכשיטיה של אלי חזרה אל המגירה.
״מה קרה לואי?״ שאלתי לחוצה.
״הם גנבו… את…״ הוא גמגם.
״את מה הם גנבו לואי?״ שאלתי, קולי לחוץ.
״את השרשרת שסבתה של אלי הורישה לה.״ הוא אמר וזרק על הקיר את כוס הזכוכית שעמדה על השידה, כל החדר התמלא רסיסים קטנים של הכוס ולסתי שמטה מטה.
״מה? איזו שרשרת?״ שאלתי והתחלתי לחפש ברחבי החדר. אולי הם זרקו אותה בחדר ולא לקחו אותה.
״סבתה של אלי נתנה לה את השרשרת הזו כמה דקות לפני שנפטרה. זו שרשרת שעברה כמה שנים בין אם לבתה. ובגלל שלסבתה לא היו בנות היא הורישה לאלי אותה. השרשרת הייתה בצורת לב ועליה חרוט ׳קלדר׳ שזה שם המשפחה של משפחתה מצד אביה.״ לואי הסביר לי ודמעה זלגה לי בלי שהתכוונתי.
״אולי נחפש יותר טוב, אולי נמצא אותה.״ אמרתי והתחלתי לחפש מתחת למיטה.
״זה אבוד קייט. השרשרת שווה המון.״ הוא אמר.
הוא התיישב על המיטה וקבר את ראשו בין ידיו.
״מה אני אומר לאלי שהיא תתעורר? היא תמות שהיא תדע שגנבו לה את הדבר הכי חשוב לה בעולם.״ הוא אמר בקול שבור.
״אל תדאג לו.״ ניחמתי אותו וליטפתי את גבו במעגליות.
״בוא נסדר את החדר ואת הבית, אולי נמצא את זה בין כל הבלאגן הזה.״ ניסיתי לנחם את לואי שעוד יש סיכוי.
״אוקיי.״ הוא אמר וקם מהמיטה.
״אל תתכופפי, אני אעשה זאת.״ הוא אמר שראה שבאתי להתכופף להרים דברים מן הרצפה.
״אז מה אני אעשה? אסתכל עלייך? אני לא מוכנה!״ קבעתי.
״אני אביא לך את הדברים ואת תחזירי אותם למגירה.״ הוא הציע.
״סגרנו.״ חייכתי והתחלתי להחזיר במסודר את תכשיטיה של אלי לקופסא שבמגירה.
***

״וואו, זה היה ארוך ומעייף.״ אמרתי שהתיישבנו על הספה אחרי שעות שבהן סידרנו את כל הבלאגן שהיה בבית.
״רוצה לשתות משהו?״ לואי הציע וקם מן הספה.
״כן, מים.״ אמרתי ונשמתי עמוק.
״הכל בסדר?״ הוא שאל שהגיש לי את המים.
״תודה. וכן הכל בסדר.״ אמרתי ולגמתי מן כוס הזכוכית.
״לא מצאנו את השרשרת.״ הוא הזכיר לאחר כמה דקות של שקט.
״אני יודעת, אני מצטערת לו.״ אמרתי וחיבקתי אותו.
״אין לך על מה, זאת לא אשמתך.״ הוא אמר וחייך חיוך קטן.
״תעלה, תתקלח ותנוח כמה שעות. אני אעיר אותך יותר מאוחר.״ אמרתי והוא עשה כמבוקשי כמו ילד קטן.
״תודה על הכל קייט.״ הוא אמר שעלה במדרגות.
״זה בסדר לו.״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
הדלקתי את הטלוויזיה ושמעתי את זרם המים מופעל וחייכתי לעצמי חיוך קטן.
אך במהרה חיוכי נמחק כשחשבתי על מה תהיה תגובתה של אלי כשתדע שהשרשרת שסבתה הורישה לה נגנבה.
״היום בחדשות הבידור- מיהו הגנב אשר גנב מביתו של לואי טומלינסון והפך את כל ביתו?״ מגיש חדשות הבידור אמר.
למה כל דבר שקורה בחייהם של הבנים מגיע במהירות אל החדשות? לא יזיק לבנים ולנו הבנות קצת פרטיות, זה לא כזה כיף שנכנסים לפרטים הקטנים בחיינו, לפעמים זה מעצבן ומעיק.
״הלו?״ אמרתי שעניתי להארי שהתקשר אליי.
״לאב, הכל בסדר?״ הוא שאל.
״כן, אתה עם אלי?״ שאלתי.
״כן, גם ליאם וזאין פה.״ הוא אמר ושמעתי את זאין וליאם מדברים בינהם.
״שמעתי שהייתה גניבה בבית של לו.״ הוא אמר.
״כן, הגענו לפה ומצאנו את הכל הפוך והרוס.״ הסברתי.
״ואיך הוא?״ הוא התעניין.
״הוא בסדר, הוא עכשיו הלך לישון קצת.״ אמרתי וחייכתי לעצמי למרות שידעתי שהארי לא רואה.
״זה חשוב שהוא ישלים את שעות השינה שלו.״ הוא אמר.
״כן.״ הסכמתי איתו.
״אני אוהב אותך, ניפגש בערב.״ הוא אמר ויכולתי להרגיש שהוא מחייך לעצמו.
״אני אוהבת אותך, ביי.״ אמרתי וניתקתי.
השענתי את ראשי אחורנית ועיניי נעצמו מעצמן.
***

״קייט, קייט תתעוררי, כבר שבע בערב.״ הרגשתי יד מטלטלת אותי.
״מה? כבר שבע בערב?״ שאלתי בבלבול.
״כן, קומי.״ לואי אמר לי והתרוממתי.
״כנראה שנרדמתי בזמן שראיתי טלוויזיה.״ צחקתי.
״ישנת טוב?״
״כן, השינה הזו הייתה חסרה לי.״ לואי אמר והתמתח.
״אז נלך?״ אמרתי וקמנו שנינו.
״נלך.״ הוא חייך ויצאנו מן הבית, לואי נעל ועלינו למכונית.
לואי התניע ואני הפעלתי את הרדיו.
׳Steal my girl' התנגן, כנראה שאחת מן התחנות שברדיו השמיעו אותו בדיוק.
״אני אוהבת את השיר הזה.״ אמרתי והתחלתי לשיר עם לואי.
״גם אני.״ לואי הסכים איתי והתחלנו לשיר בקולי קולות.
השיר הסתיים והגענו אל בית החולים, לואי החנה במהירות וירדנו מן המכונית.
נכנסנו אל המחלקה שבה אלי אושפזה וחיפשנו את החדר שבו היא נמצאת.
״סוף סוף הגעתם.״ זאין אמר שאני ולואי נכנסנו אל החדר.
״מה איתה?״ לואי שאל והתיישב לצידה.
״כלום לא השתנה, הרופא רק נכנס ועשה לה את הבדיקות השגרתיות.״ הארי עדכן אותו ואני התיישבתי על ברכיו של הארי.
״כואב לי הראש.״ מלמלתי והחזקתי את ראשי.
״אכלת היום משהו?״ הארי שאל אותי.
״לא.״ עניתי לו כשנזכרתי שלא אכלתי כלום היום.
״אני אלך לקנות לך משהו מהקפיטריה.״ הוא אמר וקם ממקומו.
״עוד מישהו רוצה לאכול או לשתות?״ הוא שאל לפני שיצא. כולם הנידו בראשם לשלילה והוא יצא מן החדר.
״איך את קייט?״ ליאם התיישב לצידי.
״אני בסדר, מתה כבר ללדת. אני מרגישה כבדה ושמנה.״ צחקתי.
״רק עוד קצת.״ הוא חייך.
״כן, אני מחכה לזה מאוד.״ אמרתי וחייכתי.
״שתדעי שהארי מאוד מתרגש ומצפה ללידה בקוצר רוח. כל פעם שהיינו בסטודיו והקלטנו הוא חפר שעות על ההריון, הילדה שבדרך והלידה ועל איך שהוא מתרגש לכך שהוא יהפוך לאבא.״ ליאם סיפר לי.
״באמת? לי הוא לא חופר.״ צחקתי.
״אני חושב שאת חופרת לו על זה והוא חופר לנו.״ הוא צחק ואני צחקתי עימו.
הארי נכנס אחרי מספר דקות עם כריך חביתה וקולה והושיט לי.
״תודה לאב.״ אמרתי ונישקתי אותו נשיקה קטנה.
״את קייט?״ אחות צעירה לשנות העשרים בחייה נכנסה בפתאומיות לחדר של אלי.
״כן…״ אמרתי בחשש.
״בואי בבקשה, רוצים אותך ממחלקת היולדות.״ היא אמרה והרגשתי את ליבי יוצא מהמקום.
״א-אני באה.״ אמרתי ותפסתי בחוזקה בידו של הארי.
״כן?״ אמרתי שראיתי את האחות שטיפלה בי בבוקר.
״חזרו אלינו בדיקות הדם שלך.״ היא אמרה ועל פניה היה מבט שעומד לבשר רעות.
״קרה משהו?״ שאלתי בחשש.
״יש לך איזה שהוא חיידק המסתובב בדמך. אנחנו נצטרך לאשפז אותך ולתת לך אנטיביוטיקה עד שנדע בוודאות שאין לך אותו יותר. כמו כן, הוא יוכל לפגוע בעוברך אם לא נטפל בו בזמן.״ היא הסבירה. הרגשתי איך עולמי נופל עליי.
״א-אוקיי.״ אמרתי והדמעות לא איחרו לבוא.
אני לא רוצה לתאר מה היה קורה אם לא היו מגלים לי בזמן את החיידק הזה.
״אז אני צריכה שתתלווי אליי אל המחלקה ואנחנו נוביל אותך אל החדר שתתאשפזי בו.״ היא אמרה והנהנתי.
״אני אלך רק להביא את התיק שלי.״ אמרתי והלכתי לחדר של אלי.
״קייט צריכה להתאשפז.״ הארי הודיע לבנים שישבו שם.
״קרה משהו?״ נייל שאל מבוהל.
״מצאו לי חיידק שנמצא בדמי, אם לא יטפלו בו בזמן הוא יכול להזיק לתינוקת.״ אמרתי וניגבתי את הדמעות היבשות מפניי.
״לכמה זמן תתאשפזי?״ ליאם שאל.
״אין לי מושג.״ אמרתי ותליתי את תיקי על כתפי.
״תודיעו לנו באיזה חדר תתאשפזי אנו נבוא.״ זאין אמר וארבעתם קמו לחבק אותי.
״תודה רבה חברים.״ חייכתי ואני והארי יצאנו חזרה אל האחות שהובילה אותנו אל החדר.
״הנה.״ היא אמרה אחרי כמה שניות שבהן הלכנו במחלקה.
״תודה.״ חייכתי ונכנסנו.
ביקשתי חדר לבד, הייתי צריכה את השקט שלי, לעכל את מה שעובר עליי לבד, אני לא צריכה עוד הריוניות שיוסיפו עליי.
״את בסדר?״ הארי שאל בשקט.
״לא.״ אמרתי בקצרה ונשכבתי במיטת בית החולים.
״אל תדאגי, אנחנו נעבור את זה.״ הוא אמר וליטף את שיערי.
אם רק היית יודע מה אני מרגישה כרגע, ומה עובר עליי ברגעים אלו…