New life-סיפור על הארי פרק 40

דפיקות חזקות העירו אותי משנתי.
״ מי זה?״ שאלתי בנימה כועסת.
״ תפתחי!״ שמעתי את קולו של מארק.
״ מה אתה רוצה?״ שאלתי עדיין לא פותחת לו את הדלת.
״ לדבר..״ הוא אמר ופתחתי את הדלת מסתכלת עליו בפרצוף לא מבין.
״ על מה יש לך לדבר? הרסת לי את החיים מה עוד אתה רוצה?״ ירקתי לכיוונו.
״אני מצטער..״ הוא מלמל.
״ אתה מה?״ ווידאתי ששמעתי נכון.
הוא מצטער?! מארק?מצטער? זה לא מתאים לו.
״ אני מצטער קייט,אני יודע שיצאתי חרא אבל תביני אני לא מסוגל לראות אותך איתו! אני אוהב אותך! תמיד אהבתי אותך,אני לא יודע מה קרה לי אז,אבל אני יודע מה קורה לי היום!״ הוא אמר והסתכל אל תוך עיניי.
״ מצטערת מארק,אני אוהבת את הארי,הוא האחד שלי.אתה פספסת את הרכבת…יהיה קשה לי לסלוח אחרי מה שעברתי בגללך.בגללך נהפכתי לאחת שלא יורקים לכיוון שלה,לאחת שחייה בשנייה אחת נהפכו לאומללים.זה קשה-תבין אותי.״ אמרתי את כל מה שעל ליבי.
״ אני מבין.״ הוא מלמל וליטף את ידי.
זה הרגיש לי מוזר.מוזר מאוד הייתי אומרת.מארק מבין? מארק מצטער? צד אחד בראשי אומר לי שהוא דובר אמת,שהוא באמת מבין ומצטער. ואילו צד שני מתנגד ואומר שהוא אולי רוצה לבלבל אותי ולגרום לי להאמין לו או שאולי הוא מתכנן משהו.
״ אני באמת מצטער קייט,תאמיני לי.״ הוא אמר כנראה שקרא את מחשבותיי.
״ אני לא יודעת מארק,באמת שלא.זה קשה לי להאמין לך שוב ולסמוך עלייך.״ אמרתי ולגמתי מן הנס שהחזקתי ביד.
״ אני יודע.ואני יודע שהקטע שנישקתי אותך בלי שרצית היה טעות,ושאחר כך סכסכתי בינך לבין הארי.אני רואה ויודע שאת מאושרת איתו ועכשיו אתם מצפים לתינוק קטנטן.״ הוא אמר ופתח את דלת הבית.
״ אבל תדעי שתמיד אהבתי אותך..ואני מצטער על הכל! ומתחרט על כל מעשה שעשיתי. שיהיו לך חיים מאושרים עם הארי..מגיע לך את הכי טוב! הוא זכה.״ הוא אמר.הוא נכנס אל המכונית והתניע.מכוניתו נעלמה באופק ואני עדיין עמדתי חסרת מילים בפתח הבית.מה לעזאזל קרה כאן הרגע?!

-נקודת מבט של הארי-

עוד יום ועוד יום ושוב יום חולף,כך כבר שבוע שלם.
אני עדיין לא מאמין שקייט הייתה מסוגלת לנשק אותו.
היה לי רגע שהאמנתי לקייט והאמנתי שהיא לא זו שנישקה אותו אבל המחשבה הזו עברה אחרי כמה שניות.לא יודע למה אבל אני מאמין לסיפורו של מארק.
אני מתחרפן מדאגה,מגעגוע,כבר שבוע שלא ראיתי אותה,לא חיבקתי אותה,לא נישקתי אותה.
הבנים באו לפה אתמול,הם סיפרו לי שהכל בסדר איתה-הרגשתי שאבן יורדת מלבי.
להגיד את האמת? אני מזמן סלחתי לה על הנשיקה הזו,אבל האגו,האגו הוא זה שעוצר בעדי להתקשר אליה ולהגיד לה שאני סולח.
״ אני מתחרפן ליאם! אני לא יכול יותר!״ צעקתי לליאם בטלפון.
״ תירגע הארי,היא בסדר ואתה תראה שהכל יסתדר.״ ליאם הרגיע.
״ תודה אחי,אני אדבר איתך.״ אמרתי וניתקתי.
נשכבתי במיטה שבחדרי ובהיתי בנקודה לא ברורה.
צלצול הטלפון קטע את מחשבותיי.על הצג הופיע מספר לא מזוהה.
״ הלו?״ שאלתי.
״ הארי?״ קול לא מוכר שאל.
״ כן? מי זה?״ שאלתי בתוקפנות.
״ זה מארק..״ הקול השיב והרגשתי את דמי מבעבע.לא יודע למה,הרי קייט זו שנישקה אותו,לא הוא.
״מה אתה רוצה?״ עניתי ישירות.
״ לדבר איתך..״ הוא השיב ואני התרוממתי למצב ישיבה.
״ למה?״ שאלתי מופתע.
״אני צריך לדבר איתך,זה דחוף!״ הוא השיב וקולו נשמע לחוץ.
״ אוקיי,תפגוש אותי בשעה 3 בבית הקפה.״ קבעתי והוא ניתק.
זה היה מוזר.למה שמארק ירצה לדבר איתי?
הסתכלתי על השעון והשעה הייתה רבע לשלוש.התלבשתי במהירות,לקחתי כסף ואת הטלפון ויצאתי מן הבית.
לאור המצב עם קייט השכרתי בית קטן בהמשך הרחוב.לא יכולתי לחזור לאמא שלי,התביישתי מדי.
נכנסתי אל המכונית והתנעתי.הפעלתי את הרדיו והשיר האהוב על קייט התנגן,הרגשתי איך לבי מתכווץ מגעגוע.
התחלתי לזמזמם אותו בזמן הנהיגה עד שהגעתי אל בית הקפה.
החניתי ויצאתי מן המכונית מתקדם לעבר מארק שכבר ישב באחד השולחנות.
״מה היה כל כך דחוף?״ תקפתי אותו שהתיישבתי .
״ אני חייב לספר לך את האמת..״ הוא מלמל.
״ איזו אמת?״ שאלתי לא מבין.
״ על הנשיקה..״ הוא אמר והרים את ראשו מסתכל אל תוך עיניי.
״ דבר..״ אמרתי ולגמתי מן הקפה שהזמנתי.
״ שיקרתי הארי,קייט לא זו שנישקה אותי,אני זה שנישק אותה ללא רצונה.תבין,בעבר פגעתי בה,הפכתי את חייה לאומללים והיום אני מבין שבאמת אהבתי אותה ושהיא הייתה הדבר הכי טוב שקרה לי ושפשוט הרסתי את זה.חשבתי שאם אני אגרום לריב בינכם אולי תהיה לי את האפשרות להחזיר אותה חזרה אליי.״ הוא אמר ועצר על מנת לשאוף אוויר.
״ אבל הבנתי שלא משנה מה,היא תמיד תאהב אותך! אני רואה את זה,את האושר בעיניים שלה שהיא איתך.מגיע לה את הטוב הזה אחרי מה שעברה.ועכשיו שאתם מחכים לתינוק קטן זה מחזק לכם יותר את האהבה.אני מצטער,עשיתי טעות ששיקרתי וסיפרתי לך סיפור שלא היה מעולם.״ הוא סיים את דבריו ולגם מן הקולה.
״ א-אני לא יודע מה להגיד..״ אמרתי מחוסר מילים.הוא השאיר אותי ללא מילים,הייתי מופתע.אני לא מאמין כמה טיפש הייתי שהאמנתי לו ולא לקייט.טיפש!טיפש!טיפש!
״ אתה לא צריך לומר דבר,לך אליה,היא צריכה אותך.״ הוא אמר וחייך.
חייכתי גם אני וקמתי מן הכסא.
״ תודה שסיפרת לי את האמת..״ אמרתי לו לפני שנכנסתי אל המכונית והתנעתי אותה,נוסע לכיוון ביתנו.
ברור שכעסתי על כך ששיקר אבל לא רציתי להעיק יותר על האווירה,אני רק מקווה שקייט תסלח על כך שהייתי טיפש…