New life- סיפור על הארי עונה 2 פרק 8

נקודת מבט של לואי:

עמדתי מול הקבר הלבן שבידי זר וורדים לבנים, הפרחים שהיא אהבה.
על הקבר הלבן התנוסס שמה באותיות מעוגלות ושנת לידתה ושנת מותה.
׳זוכרים אותך תמיד, המשפחה, החברים ולואי.׳ קראתי בקול שקט.
שטפתי מעט את קברה שצבר מעט אבק והנחתי את זר הפרחים על יד תמונתה שניצבה בקבר.
״אני מתגעגע…״ לחשתי.
״את שומעת? אני מתגעגע!״ הפעם צעקתי במעט.
קייט עמדה מאחוריי, היא הסכימה לבוא איתי כדי שלא אהיה לבד.
הסתכלתי על קייט והיא הנהנה בחיוך, היא הסתובבה והתקדמה לעבר הספסל שניצב בכניסה אל בית הקברות.
״אני לא מסוגל, אלינור, אני לא מסוגל! אני לא מסוגל להמשיך הלאה ולשכוח ממך, לשכוח את פנייך ואת החיוך היפה שלך שגרם לי תמיד לחייך.
״לא מסוגל להיות עם אישה אחרת שהיא לא את. שאין לה את אותו החיוך והצחוק שתמיד הדביק אנשים אחרים.״ אמרתי וליטפתי את הקבר.
״אבל את יודעת מה? מה שבא בקלות, הולך בקלות, וזה בדיוק את. את באת לי בקלות, לא הייתי צריך להרשים אותך או לחזר אחרייך.
אני אנושי, גם אני טועה לפעמים. והטעות שלי הייתה בכך שלא סיפרתי לך הכל על עברי, והטעות הזו עלתה לי בדבר הכי חשוב לי בחיים- את!״ בכיתי. פרקתי את כל מה שעל ליבי. הייתי צריך את זה יותר מכל דבר אחר.
״עם כל הטעויות שלי השלמתי, עם כל הוויכוחים עם כולם אני סיימתי. עם כל מה שעובר עליי, אני עדיין שר, זה משחרר אותי.
״כל הזיכרונות שלנו מתחילים לנשור כמו העלים בסתיו, אני מתחיל לשחרר אותך ממני, לתת לך להיות חופשיה שם למעלה. אני רק מקווה שתשמרי עליי ותעזרי לי שאצטרך אותך, את חשובה לי אלי, את היית אהבתי הראשונה ואני לא אשכח זאת בחיים.״ מחיתי את הדמעות שטשטשו את ראייתי.
״גם כשאהיה מבוגר והזיכרון יבגוד בי, אני לא אשכח אותך ואת חיוכך שהאיר את הסמטה הכי חשוכה. אני אוהב אותך ולכן אני משחרר אותך.״ עצרתי ונשמתי עמוק. ממלא את ראותיי באוויר.
״אומרים שאם אתה אוהב מישהו באמת, אתה תדע גם לשחרר אותו. אז הנה, אני נפרד ממך, לתמיד. זה עצוב וקשה לי, אני נשבע לך שקשה לי, אלינור, אבל אני צריך לעשות את זה. אני צריך להמשיך את החיים שלי, להכיר אישה חדשה, היא אולי לא תהיה כמוך אבל היא תעזור לי להתגבר ולהמשיך הלאה. אני צריך להמשיך הלאה, לשכוח, זה לא יעזור לי אם אתקע בעבר, נכון?״ שאלתי. מחכה לתשובה ממנה, אבל היא לא ענתה, הרי היא לא יכולה לענות.
״אני אבוא לבקר, אני נשבע לך. ואני אף פעם לא ישכח אותך, אני מבטיח. אני אחזור בקרוב, ויבוא יום ונחזור לאהוב אחד את השנייה. רק שהפעם זה יהיה למעלה, שאהיה מבוגר יותר ואת תהיי צעירה, לנצח…״ לחשתי ונשקתי לתמונה שהייתה על קברה.
״אני לא אשכח אותך אף פעם, אלינור קלדר.״ אמרתי וקמתי מן האדמה.
ניגבתי את החול מבגדיי, הסתכלתי בפעם האחרונה על קברה ומחיתי דמעה בוגדנית שזלגה.
הפניתי את גבי והתקדמתי לעברה של קייט, היא קמה לעברי וחיבקה אותי חיבוק חזק, מנחם.

״מתי נגמר לנו החופשה עד שחוזרים שוב לסיבוב ההופעות?״ הארי שאל כשישבנו בביתם.
שחזרנו מבית הקברות עליתי אל חדרי שקייט והארי סידרו לי עד שארגיש טוב יותר ונשכבתי במיטה. בכיתי, בכיתי שעות. הסתכלתי על כל התמונות שלנו ביחד, החוויות, הזיכרונות, שאותם אני צריך להדחיק לפינה אחרת בלב ולפנות פינה חדשה למישהי אחרת. הסתכלתי על הסרטונים שצילמנו, סרטונים שבהם צילמתי את אלינור רוקדת במסיבה שהיינו ביחד בתאילנד, וסרטון שלנו צוחקים ומכים אחד את השנייה בצחוק. זה גרם לי לחשוב עליה, להיזכר בה ולהתגעגע אליה יותר.
רק שהארי דפק בדלתי והודיע שכולם פה יושבים למטה בסלון, זה העיר אותי מהמחשבות והזיכרונות ששקעתי בהם. החלטתי להיות חזק, להמשיך הלאה, נמאס לי לשבת ולבכות כאילו זה יחזיר אותה לחיים, כי זה לא.
״עוד חודשיים.״ עניתי והארי הנהן.
״יש לי רעיון.״ קפצתי לפתע. כולם הסתכלו עליי במבט מבוהל וגיכחתי לרגע.
״אולי נטוס כולנו לחופשה במיאמי? הרבה זמן לא היינו ביחד בחופשה, זה יעשה טוב לכולנו.״ אמרתי וכולם חייכו.
״אני מסכים.״ ליאם אמר וזאין והארי הנהנו.
״גם אני.״ נייל הצביע איתם.
״גם אנחנו.״ פרי אמרה ולי וקייט הצביעו גם וצחקו.
״אז מחר בבוקר יוצאים לחופשה במיאמי.״ אמרתי וכולם צעקו וצחקו.
״אז אנחנו נלך הביתה לארגן את המזוודות.״ פרי אמרה וכולם קמו.
״מחר בבוקר כולם פה, מיאמי אנחנו בדרך.״ אמרתי בקול מתלהב וכולם צחקו.

״הארי, קייט?״ צעקתי ודפקתי בדלת חדרם. השעה הייתה עשר בבוקר, המזוודה שלי הייתה כבר מאורגנת, התקלחתי והתלבשתי אז הייתי מוכן. החזקתי את אלינור הקטנה בידי, זה היה מוזר לחשוב שלבת של הארי וקייט קוראים אלינור, לא רק שזה היה מוזר, זה היה קשה.
״השעה עשר בבוקר, לואי, מה הלחץ?״ הארי אמר כשפתח את הדלת שעל גופו רק בוקסר לבן של קלווין קליין.
״ככל שנגיע יותר מוקדם, נספיק לעשות יותר דברים.״ אמרתי ובדיוק כולם נכנסו אל הבית.
כולם היו לבושים במכנסים קצרים וגופיות, פרי ולי חבשו כובע ומשקפיים.
״כולם הגיעו ואתם עדיין לא מוכנים.״ אמרתי בכעס מזוייף.
״אני מוכנה, זה הארי שמתארגן יותר מבחורה.״ קייט אמרה ויצאה מחדר האמבטיה. היא לבשה שמלת מקסי שחורה ונעלה כפכפים, על ראשה היא חבשה כובע ועל פניה הונחו משקפיים. היא ניגשה אל המראה שבארון ומרחה אודם אדום ויצאה מהחדר.
היא ירדה במדרגות ואני אחריה שאלינור עדיין בידיי.
״למה תמיד יוצא שמחכים להארי?״ ליאם אמר וכולם צחקו.
״שמעתי את זה!״ הארי אמר וירד בדילוגים במורד המדרגות.
״אנחנו מוכנים?״ שאלתי כדי לוודא שכולם מוכנים ולא שכחו משהו. הם הנהנו.
״אז… שנצא?״ שאלתי וכולם צעקו כן.
עלינו כל אחד לרכבו ונסענו אל שדה התעופה.

שהגענו לשדה התעופה צלמי הפפארצי לא איחרו לבוא וישר תקפו אותנו בפלאשים של המצלמות שלהם.
נכנסנו וחיכינו לתור שלנו בבדיקת הדרכונים, אנחנו בכל זאת אנשים רגילים שצריכים לעבור כמו כל אדם את הבדיקות הביטחוניות.
״הו, שלום ללהקה ששיגעה את המדינה.״ בחורה בשנות העשרים לחייה אמרה וחייכה.
״שלום.״ ענינו וחייכנו גם.
״באיזה חודש את?״ היא פנתה אל פרי.
״חמישי.״ היא ענתה וחייכה.
״תהנו מהטיסה ומהחופשה.״ היא אמרה ופינתה לנו מעבר.
התיישבנו במחלקת העסקים וחיכינו שהמטוס ימריא.
נייל הצטלם עם אמילי, הם זוג כזה חמוד ביחד, אני באמת מאושר בשבילו.
ליאם צילם את לי וסקוט, שסקוט ישן על כתפה של לי והיא מסתכלת עליו במבט אימהי ואוהב, הוא חייך בזמן שכתב משהו, אני מנחש שהוא העלה את זה לטוויטר ולאינסטגרם.
הסתכלתי על הארי וקייט שהחזיקה את אלינור. היא צילמה תמונה של שלושתם, אלינור צחקה וקייט והארי צוחקים איתה.
זאין ופרי ישבו על ידי ואמרו לי להצטרף אל התמונה שלהם. כן, אני חושב שכולנו מכורים לתמונות ולאינסטגרם ולטוויטר, אני חושב שזה מדבק ושנדבקנו בזה כולנו.
המטוס המריא ויציאות החירום הושמעו. הנחתי את האוזניות על אוזניי והפעלתי את הטלוויזיה. צפיתי בסדרה ׳חברים׳ וחיכיתי שתשע שעות הטיסה האלו יעברו.

אחרי תשע שעות טיסה נחתנו במיאמי.
בשדה התעופה חיכתה לנו הסעה שהסיעה אותנו אל הוילה שהשכרנו מול החופים של מיאמי.
שהגענו הנחנו את התיקים בוילה והלכנו אל החוף שמולה.
״ברוכים הבאים למיאמי.״ אני וליאם אמרנו בפה אחד וכולם צחקו.