New life-סיפור על הארי עונה 2 פרק 3

׳עשר…תשע…שמונה…שבע…שש…׳ כולם צעקו כשעמדנו מול שעון ה׳ביג בן׳ שבלונדון.
׳חמש…ארבע…שלוש…שתיים…אחת!׳ המשכנו לצעוק ושהגענו לספרה אחת השעה התחלפה לשעה שתיים-עשרה, השנה החדשה.
הארי נישק אותי בין ההמונים ולאחר כמה דקות התנתקנו אחד מן השנייה.
״שתהיה לנו שנה של אושר ואהבה.״ לחשתי לו והוא נשק לי שוב.
כל הבנים היו עם בנות זוגם, חוץ מלואי, אני חושבת שהוא הכיר מישהי חדשה, אבל הוא לא הביא אותה לכאן.
המשכנו להסתובב, לצחוק ולשמוח. אלינור התלהבה מהזיקוקים שהיו בשמיים, סקוט בכה וליאם ולי נלחצו מעט, זה היה מצחיק לראות את זה.

״זה היה כיף!״ אמרתי שנכנסנו אל הבית. חלצתי את נעלי העקב שהכאיבו לי מאוד וניגשתי אל המטבח לשתות מים.
הארי העלה את אלינור הישנה אל חדרה וירד לאחר דקה או שתיים.
התיישבתי בספה והבטתי אל השעון שניצב מעל הטלוויזיה, השעה הייתה שלוש לפנות בוקר.
הרגשתי איך העייפות משתלטת עליי, הרגשתי את עיניי נעצמות לאט לאט. שמתי את ראשי על הכרית שהייתה על הספה וכנראה שנרדמתי, כי לאחר כמה דקות הרגשתי שתי ידיים גדולות וחזקות מרימות אותי מן הספה ומעלות אותי במדרגות.
פתחתי מעט את העיניים וראיתי את הארי, חייכתי לעצמי חיוך קטנטן ועצמתי את עיניי שוב.
הוא הניח אותי באיטיות וברכות על המיטה וכיסה את גופי בשמיכה החמה.
אחרי דקה או שתיים הרגשתי את ידיו הגדולות עוטפות את גופי, הרגשתי מוגנת יותר כשהוא חיבק אותי, הרגשתי שאף אחד לא יכול לפגוע בי בזמן שאני איתו.

פתחתי את עיניי באיטיות ומצמצתי כמה פעמים, האור שבקע דרך החלון שבחדר הפריע לשינה שלי.
קמתי באיטיות ונכנסתי לחדר המקלחת, פשטתי מעליי את הבגדים ונכנסתי למקלחת. פתחתי את זרם המים, ומים חמים שטפו את גופי.
אחרי כמה דקות סגרתי את זרם המים והתלבשתי במהירות בפיג׳מה פרוותית ונעימה.
קלעתי צמה בשיערי ויצאתי מן חדר המקלחת. ראיתי שהארי עדיין ישן אז יצאתי בשקט מן החדר. בדרכי למדרגות על מנת לרדת מטה עברתי בחדרה של אלינור. נכנסתי בשקט והבטתי במלאכית הקטנה שישנה במיטתה. היא כל כך הזכירה את הארי, עם תלתליה החומים, העיניים הירוקות והשפתיים המשורטטות. הגפתי את התריסים שבחדרה, כך חדרה נהפך לחשוך.
נישקתי אותה בקודקוד הראש ויצאתי בשקט מן החדר. ירדתי במדרגות אל המטבח והתחלתי להכין פנקייקים.
אחרי שהכנתי את הכל, הנחתי בשולחן יחד הם צלחות ומזלגות והתיישבתי בספה.
הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי איזושהי תוכנית בידור שלא ראיתי לפני.
״בוקר טוב.״ שמעתי את קולו של הארי לפתע. סובבתי את ראשי לכיוון המדרגות וראיתי את הארי. שיערו המתולתל היה מסורבל מהשינה ועיניו כמעט ונסגרות מהעייפות.
״בוקר טוב.״ השבתי בחיוך והוא התיישב על ידי.
״מה השעה?״ הוא שאל בזמן ששפשף את עיניו.
״תשע בבוקר.״ עניתי והבטתי בו. הוא היה נראה עייף מאוד.
״למה התעוררת עכשיו? תחזור לישון.״ אמרתי לו אך כשהסתובבתי להביט בו ראיתי שהוא חזר לישון.
גיכחתי לעצמי וקמתי להביא לו שמיכה.
כיסיתי אותו והתיישבתי לראות את ההמשך של התוכנית.
בכי של תינוק הפריע לי בזמן שישבתי וצפיתי בטלוויזיה, הבכי של אלינור, היא כנראה התעוררה.
עליתי במדרגות ונכנסתי אל חדרה, רואה אותה עומדת במיטה ומחזיקה במעקה המיטה.
הרמתי אותה ונשקתי אל קודקוד ראשה. ירדתי איתה אל הקומה התחתונה, שמתי לה פנקייק אחד בצלחת הנסיכות שלה וחתכתי אותו לחתיכות קטנות.
הושבתי אותה בכסא האוכל שלה והיא החלה לאכול בשקט. הארי עוד ישן, השעה הייתה אחת-עשרה בבוקר.
״הארי, הארי.״ לחשתי לו על מנת שיתעורר.
״מממ…״ הוא מלמל מתוך שינה והתהפך לצד השני, הוא בהחלט היה עייף.
החלטתי לתת לו לישון עד שיתעורר.
התיישבתי חזרה ליד אלינור שהמשיכה לאכול בשקט את הפנקייק שלה ולקחתי גם אחד לעצמי. זילפתי מעל את סירופ השוקולד והתחלתי לאכול.
כשסיימנו הרמתי את הכל אל הכיור וניגשתי לשטוף את ידיה הדביקות של אלינור.
לאחר מכן, הנחתי אותה ברצפה בשביל שתשחק והתיישבתי בספה להמשיך את התוכנית שלי.
היום הזה דיי שקט, בלי דרמות, בלי טלפונים, בלי דפיקות בדלת, לא כמו שבדרך כלל, זה היה מוזר.
וכמו שחוק מרפי אומר, בדיוק שסיימתי לחשוב כמה היום הזה שקט, צלצול פעמון הדלת נשמע.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בשקט ובבהלה.
״באתי לקחת את הכסף שלי!״ מארק קבע.
״הוא לא פה עכשיו, אני אביא לך בשבוע הבא.״ אמרתי כשנזכרתי שלא משכתי את הכסף שמארק ביקש.
״אני צריך אותו, קייט. איזה יום היום?״ הוא שאל לפתע.
״יום חמישי, למה?״ שאלתי לא מבינה.
״הם יבואו לחפש אותי, לקחת ממני את הכסף, ואם אני לא אביא אותו-״ הוא נעצר בסוף המשפט.
״הם יהרגו אותך.״ המשכתי אותו והוא הנהן.
״אני צריך להביא להם את הכסף עד יום שני הבא. תעזרי לי, קייט, בבקשה.״ הוא התחנן.
״בסדר, יום ראשון ניפגש.״ אמרתי.
״בפארק, בשעה חמש אחר הצהריים. אל תשכחי, קייט.״ הוא אמר לפני שהלך.
סגרתי את הדלת ונעלתי אותה. לא התחשק לי כבר לשבת בספה ולצפות בטלוויזיה.
הראש שלי היה כל כך עמוס במחשבות, שכבר לא התחשק לי כלום.