NEVER~פרק 3…

הלכתי לליאם ואז שהרמתי את עייני הם שוב פגשו בעיניים הירוקות והמהפנטות של הילד המתולתל, אוי לא, כנארה שאלוהים לא הבין ממש טוב את התפילה שלי.
"עוד פעם את?" הוא שאל, גורם לדמי לבעבע, ולעצבים בלתי מוסברים בגופי, לא הבנתי למה הרי הרבה אנשים עיצבנו אותי בחיים, הוא רק אומר שלוש מילים וגורם לי להתעצבן.
"התגעגעת?" שאלתי אותו עם חיוך גדול וציני על הפנים, וראיתי אותו מחייך חיוך שחצן עם גומות הורסות.
לאחר כמה שניות של שתיקה הבנתי שאני בעצם בוהה לו בשפתיים, וכמובן שהמזל הנאחס שלי ישחק פה תפקיד והוא הבחין בי, אז ישר נהייתי אדומה.
"אממ קייט, הכל בסדר?" ליאם שאל, מגרד בעורפו, לא מבין מה קרה.
"זה בסר אחי תן לה, אני אוהב שאנשים בוהים בי ומסמיקים." הוא אמר, רק גורם לי להיות אדומה ועצבנית יותר, הוא אמר את זה עם חיוך גדול וגאוותני מרוח על הפנים שלו.
"עובד לך הדיסק הצרוב?" הפניתי את השאלה שלי כלפיו.
"איזה דיסק מתוקה?" הוא שאל אותי, עדיין עם חיוך, אך שמתי לב שהבעת הפנים שלו מבולבלת מעט.
"הדיסק של הסרט שאתה חיי בו, תראה אני אתן לך לחשוב שאני בהיתי בך, בכל זאת לבן אדם מותר לחלום", אמרתי לו בציניות, אם הייתם יודעים כמה פעמים הציניות שלי הצילה אותי.
הוא נשאר חסר מילים, בדיוק כמו שרציתי, מטרה מספר 1 הושגה בהצלחה!
"טוב ליאם, עם כמה שנחמד לי פה אני צריכה לחזור לאמא, קח היא אמרה שתשתה לפני האודישן, בהצלחה מאמינה בך" הבאתי לו את הבקבוק והתחלתי ללכת לכיוון השני, עד שהרגשתי שהייתי חייבת להגיד רק עוד משהו אחד, "בהצלחה גם לך נער כבשה" צעקתי לכיוון הנער,ראיתי איך זה עצבן אותו, עשיתי לו חיוך אחד גדול אחרון והסתובבתי בחזרה.
לאחר שעתיים משעממות, ללא זכר מהילד ההוא, לא שאכפת לי כן, הודיעו לנו שעכשיו סיימון מקבל את ההחלטה.
"אמא אבא, בואו זה עכשיו" צעקתי להורים שלי שעמדו בקצה השני של המסדרון, בינתיים הם הספיקו כבר להכיר חברים חדשים, לפעמים אני חושבת שהלוואי שהייתי חברותית כמוהם וכמו ליאם.
הקול של סיימון קטע את המחשבות שלי והדבר הבא ששמעתי היה, "כל מי שלא הקראתי את השם שלו, אני מצטער אבל אתם לא ממשיכים איתנו למחנה האימונים".
אני לא מאמינה שזה שוב קרה לליאם, הם עושים את הטעות הכי גדולה שיש, ליאם הוא הזמר הכי טוב שהם אי פעם ישמעו, מי הוא בכלל שהוא יגיד לאח שלי שהוא לא מספיק טוב, ועוד פעמיים.
הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו, ושאני מחליטה משהו, אף אחד לא יכול לעצור אותי, רצתי מהר לתוך האולפנים, ואנשי ההבטחה לא הספיקו לעצור אותי, והתפרצתי לשידור.
"היי, אדון אני מבין הכל במוזיקה וכל מה שאני אומר קדוש" צעקתי לכיוון של סיימון, מחכה שהוא יסתובב אליי.
"קייט, מה את לעזאזל עושה?" ליאם שאל אותי, מבט בלבול עלה בעיניו, סימנתי לו עם העיניים שיסמוך עליי, והוא הנהנן כהסכמה.
כאשר סיימון הסתכל עליי הרשיתי לעצמי להמשיך, "תקשיב לי מר קאוול, אני אישית ישבתי פה באולפן במשך כל האודישנים ואני יכולה להגיד לך בתור אחת שגם מבינה דבר אחד או שניים במוזיקה, שיש פה מספר אנשים שהרבה יותר טובים, ושהרבה יותר מגיע להם להיכנס למחנה האימונים, אני חושבת אתה צריך לשקול שוב את ההחלטה שלך." אמרתי ויצאתי מהאולם, לא נותנת לו הזדמנות לענות לי.
כעבור כמה דקות שנראו לי כמו נצח, ליאם ועוד ארבעה בנים קפצו בריצה מהדלת הראשית של האולפנים, הם צרחו, קפצו, והתחבקו מאושר.
אף אחד לא הבין מה קרה, ליאם רץ אליי חיבק אותי חזק וסובב אותו באוויר, "קייט אני כלכך מודה לך, את האחות הכי טובה שאי פעם יכולתי לבקש!!" ליאם צעק והתחיל לנשק אותי.
"ליאם אתה מוכן להפסיק לאכול אותי ולהסביר לי מה קרה!!" אמרתי לליאם, בזמן שאני, צוחקת מהתגובה שלו, בחיים לא ראיתי אותו כלכך שמח.
"סיימון, קרא לחמשתנו ואמר לנו שהוא באמת לא מסוגל לוותר עלינו, ושהוא רוצה לנסות משהו חדש, הוא חיבר אותנו בתור להקה קייט" הוא אמר בנשימה אחת, וואו אני לא מאמינה שאשכרה הצלחתי לגרום לסיימון קאוול לשנות את דעתו.
ראיתי ששאר הבנים שבזכותי עברו התקרבו עליי, וכמובן מי שם, עוד פעם הוא, הגורל לא נותן לי להתרחק מהבחור המעצבן וההורס הזה.
"אנחנו מניחים שמגיעה לך תודה" אמר לי בחור אחד עם עיניים חומות כמו דבש, וואו סיימון בנה להקה של שוברי לבבות.
"דרך אגב אני זאין" הוא אמר לי, "קייט, נעים מאוד אמרתי ולחצתי לו את היד.
"אני נייל, ואני מאוד מודה לך קייט" אמר לי ילד עם עיניים כחולות כמו הים ושיער בלונדיני.
"אני לואי החתיך, ואני חושב שמגיע לך לקבל את התואר קייט הסקסית" אמר לי נער, גם עם עיינים כחולות בזמן שהוא קופץ עליי בחיבוק.
"טוב סיימתם עם ההתרפסויות?" הנער עם התלתלים אמר לנו, אפילו תודה כמו שצריך הוא לא יודע להגיד, כל הבנים הסתכלו עליו בשוק ועשו לו סימן של 'גבר זה מה זה לא מתאים עכשיו', בתכלס צודקים, אבל אני לא ייחסתי לזה חשיבות ולא אמרתי כלום.
"טוב אז איפה חוגגים?" ליאם שאל, מנסה להתגבר על השתיקה המביכה שהנער יצר.
"אני חושב שבגלל שאדון הארי לא יודע להודות לבחורה כמו שצריך, הבית שלו יהיה אחלה מקום למסיבה", לואי אמר, אני כבר מחבבת אותו, רגע איך הוא אמרף הארי, אוף אפילו השם שלו מושך אותי…
כולם הנהנו לאות הסכמה, וככה גם הארי שהוא הבין שאין לו ברירה.
"טוב אז כולם מחר בשעה 22:00 בבית שלי הכתובת שלי היא רחוב שטוקהולם בית מספר 54, אתם יכולים להביא חברים ומשפחה" הוא אמר והדגיש את המילה משפחה שהתסכל אליי, מעניין למה הוא התכוון.