NEVER~פרק 2…

נקודת מבט קייט ~
קמתי היום בבוקר עם הרגשה מוזרה, היום סיימון קאוול ושאר השופטים יחליטו אם אחי ייכנס למתחם האימונים או שוב, לא יעבור, אם הוא שוב לא יעבור הוא יהיה הרוס.
טוב במקום להיכנס לדיכאון ולהיות פסימית, כדאי שאני ארד לאכול, הרי אוכל הוא הפתרון להכל!! כן אני יודעת משפט של שמנים, אבל לא נורא בכל זאת שמנים נהנים יותר :)
בזמן שאני ישבתי עם כולם מסביב לשולחן, המשכתי לצחקק בשקט על המחשבות שלי ממקודם, שמתי לב שכולם מסתכלים עליי.
"בוקר" אמרתי לכולם עדיין מחייכת, אבא שלי הבין שזה לא קשור אליהם וחייך,
"בוקר אור יפה שלי, איך ישנת" הוא אמר לי, מחוייך מתמיד.
"לא ממש ישנתי, אני לחוצה בגלל ההחלטה שתתקבל" אמרתי מסתכלת על ליאם, ותופסת אותו מחטט באף, אוי בנים זה עם כלכך מגעיל.
חייכתי לאור העובדה שהוא לא שם לב שאני ראיתי את זה,
"בתאבון אחי" אמרתי לליאם שלא שם לב שכולם מסתכלים עליו מחטט באף ומתפקעים מצחוק.
"מה אתם רוצים זה מרגיע אותי" ליאם אומר מנסה להיראות כועס אך ללא הצלחה כי תוך שנייה הוא פרץ בצחוק.
ארוחת הבוקר עברה במהירות, ואת האמת זאת הייתה אחת הארוחות הכי מצחיקות ומהנות שהייתה לנו בתור משפחה.
שסיימנו את האוכל אני עזרתי לאמא לפנות וכולם הלכו לסלון.
"מה רואים?" שאלתי את לינזי ומארק, לינזי היא הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי, באמת שאני כלכך אוהבת אותה, ומארק, מארק הוא הדבר הכי מעצבן בעולם!! הוא וליאם עובדים עליי כל הזמן ועושים לי כל מיני מתיחות מגעילות, אבל בכל זאת אני אוהבת אותו הכי הרבה שיש, למרות שהוא מעצבן יש לו גם קטעים שאני רוצה לאכול אותו מרוב שהוא חמוד.
"בובספוגגגגג" שניהם צעקו בשמחה, ואני וליאם הסתכלנו אחד על השני והתפרצנו בצחוק.
"טוב ילדים לכו כולם להתארגן אנחנו יוצאים עוד חצי שעה" אמא אמרה, קוטעת לי ולליאם את הצחוק, הבעת הפנים של ליאם הפכה מחיוך חמים לחיוך לחוץ ומפוחד.
"אל תידאג מר מחפש אוצרות בלי עצירות, הכול יהיה בסדר, אני בטוחה שתעבור!!" אמרתי לליאם בניסיון להקל על תחושת הלחץ שלו, וצחקתי, והוא גם אפילו חזק יותר.
"תודה אחות יקרה בגודל של פרה, אני באמת אוהב אותך" הוא אמר והצחוק שלנו רק התגבר.
זה בסדר היום אני יתן לו לרדת עליי ולא יחזיר, אולי זה יעשה לו טוב.
"טוב עכשיו לך ללבוש את הבגדים הכי יפים שיש לך בארון, ותקרא לי שתסיים שאני אראה אם ירשת ממני את חוש הסטיילניג" אמרתי לליאם ורצתי לחדר, לא נותנת לו הזדמנות לענות לי בחזרה. נכנסתי לחדר והוצאתי מהארון את הדבר הראשון שראיתי, ג'ינס בויפרנד עם קרעים, חולצת בטן רופפת כזאת לבנה ונעלי אולסטאר שחורות גבוהות. עשיתי צמה משוחררת לצד ואספתי את הפוני שלי בצורת בננה רופפת, הסתכלתי במראה ואת האמת אהבתי מה שראיתי. אף פעם לא הייתה לי בעיה עם המראה שלי ואני יודעת שהרבה מאוד בנים ישמחו להיות בחברתי, (אם אתם מבינים על מה אני מדברת).
"קייטטטט, בואי סיימתי" שמעתי את ליאם קורא לי מהחדר השני. ראיתי שנשאר לנו רק עוד עשר דקות אז רצתי אליו.
לא אני לא מאמינה שהוא לבש את זה עכשיו,
"ליאם אני מודה, הבגדים האלה מאוד יפים, אבל על אמא לא עלייך." התפקעתי מצחוק וככה גם הוא, הוא לבש שימלה אדומה נוצצת עם עקבים ירוקים ושם לק כחול,
"אוקיי את חוש האופנה בטוח לא קיבלת מימני" אמרתי אחרי שראיתי את כל עירבוב הצבעים שיש לו על הגוף.
עזרתי לו לבחור בגדים נורמלים ויצאנו לכיוון האולפנים, לחוצים מתמיד.
הנסיעה הייתה שקטה אך לא שקט מביך אלא כל אחד היה עסוק במחשבותיו, ואני משום מה, באפון לא ברור, חשבתי על הבחור החוצפן, יהיר, שחצן, ואהה כן החתיך שפגשתי באודישנים, אוקיי קייט אולי הוא חתיך אבל הוא גם מאוד אבל מאוד חתיך, אה אופס אמרתי את זה כבר, טוב יאלה מתי מגיעים אני חייבת להפסיק לחשוב עליו, אני צריכה משהו שיסיח את דעתי ומהר.
"הגענו" אבא אמר, אוו תודה אלוהים, ידעתי שיש מישהו שמקשיב לי אי שם למעלה.
לאחר שהגענו לאולפנים ראיתי את ליאם מדבר עם מישהו אך לא הצלחתי לזהות מי זה.
הוצאתי את הטלפון שלי שלמזלי הספקתי לתקן לפני שאמא ואבא שמו לב, והתקשרתי לחברה הכי טובה שלי בר, בר ואני מכירות מהגן ומאז לא הצליחו להפריד בנינו, עד עכשיו, שאבא קיבל משלחת מהעבודה שלו לחול ונאלצתי לעזוב את ישראל, לעזוב את בר.
אחרי שעה של שיחה שלי ושל בר, אמא שלי קטעה אותי ואמרתי לה שאני ידבר איתה אחר כך.
"חמודה לכי תביא לליאם את הבקבוק, הוא לא שתה כלום היום" אמא אמרה לי, נאנחתי, הילד הזה לא יכול לעשות שום דבר לבד, ממש תינוק.
הלכתי לליאם ואז שהרמתי את עייני הם שוב פגשו בעיניים הירוקות והמהפנטות של הילד המתולתל, אוי לא, כנארה שאלוהים לא הבין ממש טוב את התפילה שלי.
"עוד פעם את?" הוא שאל, גורם לדמי לבעבע, ולעצבים בלתי מוסברים בגופי, לא הבנתי למה הרי הרבה אנשים עיצבנו אותי בחיים, הוא רק אומר שלוש מילים וגורם לי להתעצבן.
"התגעגעת?" שאלתי אותו עם חיוך גדול וציני על הפנים, וראיתי אותו מחייך חיוך שחצן עם גומות הורסות.