NEVER~פרק 1…

"ליאם פיין"… "ליאם פיין".. שמענו אישה עם אוזניות קוראת לליאם,
"טוב אז זה כנראה הסימן שלי ללכת" ליאם אמר וקולו טיפה רעד מהתרגשות, "בהצלחה ילד יפה שלי, תדע שלמרות שאבא לא יכל להגיע היום הוא וגם אני מאוד מאוד גאים ומאמינים בך" אמא אמרה לו, מנסה להסתיר את הדמעות בזמן שהיא מוחצת אותו בחיבוק,
"אמא. אני. צריך. אוויר. בבקשה" ליאם אמר וצחק בזמן שאמא שחררה אותו מהחיבוק, "בהצלחה אח מאותו אשך, גאה בך" אמרתי לו וחיבקתי אותו,
"תודה אחות מאותו פוט" הוא אמר ושנינו צחקנו.
לליאם ולי יש קשר מאוד מיוחד, הוא לא רק אחי התאום הוא החבר הכי טוב שלי, את האמת החבר היחיד, למרות שאני קורעת אותו במכות הוא עדיין אוהב אותי.
"טוב זזתי" הוא אמר ורץ לבמה לפני שהספקנו להגיד לו עוד פעם בהצלחה.
כולנו היינו ממוקדים בטלוויזיות שמראות את האודישן.
ליאם עלה והתחיל לשיר. זאת הפעם השנייה שליאם נבחן לתוכנית הזאת, בפעם הראשונה סיימון אמר לו שהוא עוד צעיר מידי והוא צריך לחכות שנתיים ולבוא להיבחן שוב, וזה מה שליאם עשה. מרוב מחשבות איבדתי את הריכוז בטלווזיה
ופתאום ראיתי את ליאם ואמא מתחבקים מאושר.
"אני כלכך מאושרת בשבילך בן שלי אתה לא מבין כמה" אמא אמרה לליאם וליטפה לו את השיער, מההתרגשות של כולם, הבכי של אמא, והעיניים הנוצצות של ליאם הבנתי שהוא עבר,אני כלכך מאושרת בשבילו!!!!
" ואוהוהוהווה" צעקתי וכולם צחקו "אתה מודע לזה שהתקבלת רק בגלל שאתה אחי נכון?!" אמרתי לו וקפצתי עליו בחיבוק,
"חחח מודע לזה סיס" ליאם אמר וסובב אותי באויר.
יש לי הרגל מוזר כזה שמתי שאני לחוצה אני שותה בכמויות מטורפות בלי לשים לב בכלל, אז הגיע הגע שלי להוציא את כמות הנוזלים שיכולה למלא את הכינרת, "טוב חכו לי שנייה אני צריכה לשירותים" אמרתי וכולם הנהנו עם הראש להסכמה.
הוצאתי את הפלא שלי מהכיס ודיברתי עם חברות שלי מישראל, אוף אני כלכך מתגעגעת אליהן, אני בחיים לא ימצא פה חברות כאלה! או שיותר נכון לקרוא להן אחיות…
מרוב שהייתי עסוקה במחשבות העסוקות האלה לא הסתכלתי לאן אני הולכת, פתאום נפל לי הטלפון והרגשתי את הגוף שלי עף אחורה. הרמתי את עייני ופגשתי עיניים ירוקות שתלתלים מכסות אותם, " אולי תסתכלי לאן שאת הולכת" הוא אמר וכבר ירדו לי כל הפנטזיות על הבחור החתיך, מי הוא שהוא ידבר אליי ככה, וזה הוא בכלל שנתקע בי,
"לא בא לי, זה הכיף שלי להיתקע באנשים שחצנים, להפיל את הטלפון שלי ולשבור אותו" ירקתי לו בעצבנות, אך עם חיוך על הפנים כי ידעתי שזה מעצבן,
"והכיף שלי הוא לא להיתקע בבנות סתומות כמוך" הוא אמר, חצוף רק עכשיו פגשתי אותו וכבר אני שונאת אותו. "אידיוט" אמרתי והלכתי, לא מקשיבה למה שהוא מלמל.
חזרתי למשפחה שלי ועשינו את דרכנו הביתה, אני מקווה שההורים שלי לא ישמו לב למה שקרה לטלפון שלי לפני שאני יספיק לתקן אותו. איך שהגענו כולם ישבו בסלון, מעדכנים את אבא שלי במה שקרה, אבל אני הייתי עצבנית מידי אז עליתי לחדר. ראיתי את הדלת של החדר שלי נפתחת אבל לא היה לי כוח להסתכל מי זה.
"מכוערת, את בסדר" שמעתי את קולו של ליאם מדבר אליי. "כן קוף, אני סתם עייפה" שיקרתי, אבל לא היה לי כוח לדבר ושליאם שוב יגיד לי את המשפט הקבוע שלו 'את סתם מחפשת סיבה לשנוא אנשים, אני לא אוהבת לשקר לליאם אבל באמת שהייתי ממש מותשת ועצבנית מידי ולא רציתי להרוס לו את היום המאושר בחיים שלו, חוץ מהיות שבו נולדתי כמובן, שזה עשר דקות אחריו, ובגלל העשר דקות האלו הוא מחשיב את עצמו כאחי הגדול ולא תאום. "אוקיי, לילה טוב סיס" הוא אמר לי ויצא מהחדר שלי.