my 'wonderful' life פרק 1

"בטח" היא אמרה "אים יש מספיק כסף" היא הוסיפה ברור יש לה את הכסף יש לה הרבה יותר נכון יחסית זה סכום גבוה אבל יש לה את הכסף הכסף הזה אמור להיות שלי רק בגיל 18 אבל בכל זאת הוא שלי והיא משתמשת בו בשביל עצמה "נו באמת לך יש לך כסף ותהיה לך חופשה ממני זאת שאת תמיד רצית!!!" "תישמרי על הפה שלך!" היא צעקה עלי עליתי במדרגות בזמן שהיא המשיכה ליצעוק עלי ליפעמים ניראה לי שהיא מוכנה לעזוב אותי אבל לא מוכנה להשקיע שקל בזה לקחתי את הפלאפון ויצאתי אני חייבת ללכת למחנה הזה אני חייבת להתרחק מהכל פה לא שאני מסכנה אבל אין לי ת'חיים המושלמים שההורים שלי עשירים ובבית ואני מהבנות המליונריות האלה שאים הן נוקשות אצבע הן מקבלות כל מה שהן רוצות ולובשות פראדה דולצ'ה וגבאנה או ג'ימי צ'ו ההורים שלי מתו בתאונת דרכים ודודה שלי גידלה אותי אני יודעת שזה נישמע מוזר אבל אני לא בכיתי 3 שנים אפילו כשהעליבו אותי אף פעם לא הייתי בכיינית גם אים יפגעו בי אני לא אבכה היחידים שראו אותי בוכה היו ההורים שלי ברוק ונינה החברות הכי טובות שלי זהו הלכתי לאחד מבתי הקפה למזלי הם היו צריכים מלצרים הלכתי לזו שבדלפק "אמ…. אתם צריכים מלצרים?" "כן בת כמה את?" היא שאלה "17" עניתי " יש לך ניסיון?" "לא ממש אבל אני אשמח לנסות" "אוקי מתי את יכולה להתחיל?" "עכשיו" עניתי "יופי קחי סינר ותתחלי תגישי את זה לשולחן 14" היא אמרה הביאה לי סינר ומגש שעליו ספלי קפה ועוגה "אוקי" אמרתי הגשתי את לשולחן ביקשו חשבון ושמו טיפ יפה אחרי כמה שעות חזרתי הביתה "איפה היית?!?" היא התחילה לצעוק "שוב פעם?" "למה לא אמרת?!" "סיימת?" שאלתי בעצבנות "תישמרי על הפה שלך" עליתי לחדר שלי ,סקיי! בואי לפה כשאני מדברת איתך!!" היא המשיכה לצעוק אין לי כוח אליה "תעירי אותי בשבע" אמרתי עליתי לחדר ונרדמתי קמתי הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה 22:00 התקלחתי החלפתי לפיג'מה וחזרתי לישון