My wirde life פרק 5 [1D]

נ'ק מבט של אנג'ל
"בוקר. לא ישנתי בכלל , לא הייתי עייפה והמחשבות שגעו אותי , כמו ברוב הלילות כאן , יצאתי מהחדר בסביבות 6 בבוקר טיילתי לפיני שליאן תתעורר לקחתי בקבוק מים מהארון בחדר ויצאתי, הריח של הגשם שטף את החצר הקור היה נעים הרוח הייתה נעימה הכל היה כל כך שלב, בחצר האחורית לא היו אנשים, מעטים ידעו על המקום הזה , טיילתי לי בשקט שותה מידי פעם מבקבוק המים הקטן "היי." נשמע קול מוכר הסתובבתי וראיתי את נייל, " איך ידעת שאני כאן?!" אמרתי בתקופנות " אני מכיר את המקום הזה ואותך" הוא חייך " לגבי אתמול " הוא המשיך " תראה_" הוספתי ונתקעתי ע"י חיבוקו החם שכל כך התגעגתי אליו" אני מצטער , נפלתי עלייך פתאום אחרי כל כך הרבה זמן, זה בטח הבהיל אותך " " כן , קצת ." "אתמול דיברתי עם ליאם , והוא הציע לי בעניין, הוא רגיש מאוד " ליאם?" שאלתי " לא אמרו לך ?" "היו צריכים ?" שאלתי בתמיהה " ליאם , הוא חבר בלהקה שלנו, ביחד עם הארי , לואי וזאין , וואן דיירקשן לא מוכר לך ? " הוא שאל בכמיהה "לא, לא סיפרו לי מה שקרה בשנתיים האחרונות וזה דיי מוזר" אני ונייל ישבנו על הספסל והוא סיפר לי הכל ואני סיפרתי עליי, את מה שהרגשתי בלעדיו " נייל , אני גם מחבבת אותך , אבל זה מוקדם מידי, אני כלואה כאן קרוב לשנתיים , ופתאום אתה באת וזה היה מדהים שבאת בדיוק שכתבתי ביומן שקניתי לי ליפני שנתיים " כתבת בו ? " הוא שאל בתמיהה " כן, הוא עזר לי , יום אחד הייתי צריכה להתפרק וככה התפרקתי " סיפרתי לו קצת על אותו היום הזה העברנו חוויות וקשיים ביחד , ניראנו כל כך מאוחדים , "נייל, השעה8 וחצי , מעירים אותנו בתשע , היום בא המורה הפרטי שלי, מידי שבוע הוא בא להבעיר לי את החומר שהפסדתי, אני לומדת מעשר בבוקר עד שמונה בערב להשלים פערים , אני צריכה לחזור תכף " אמרתי" אני לא רוצה שתלכי , אבל זה יעזור לך , מחר תבואי לכאן באותה שעה " הוא אמר קמנו מהספסל רוקדים בצורה מעוותת מכייון שרגלינו נתפסו לנו נפלתי עליו והא תפס אותי נישקתי אותו בלחי וחזרתי " איפה היית? " ליאן שהתעוררה מוקדם מהרגיל שאלה" טיילתי, לא ישנתי בלילה "" אני מכירה אותך , את מסוגלת לא לישון ימים" היא אמרה וצחקה , לא מזכירה את מה שקרה אתמול
** הגיע הערב, סיימתי ללמוד להיום , עייפה מתמיד! סיימתי את שיעור הבית לאחר השיעור ונרדמתי במהירות , הייתי כל כך עייפה.

נק' מבט של נייל.
"היה כל כך כיף להעביר חויות עם אנג'ל , כל כך התגעגתי לזה , אלייה, לחום שלה , לחיבוק לניגעות שלה , מלבד הניגעות מהחלון של בית החולים . חזרתי מאושר מתמיד , החלטתי לבוא מוקדם מאשר בערב למרות שלא ישנתי יותר משעה , החלטתי להשקיע בה. לא לוותר לה או עלייה, לא רוצה לאבד אותה שוב. "

** כעבור חודש

נ'ק מדבט של אנג'ל
" ליאן חזרה מבדיקות המשקל שלה מאושרת מתמיד, היא משתחררת אני שמחה בשבילה , היא תגור כאן בבריטניה אצל דודה שלה , קרוב לחברתה הטובה היא ארזה כבר הכל מחכה לי בחצר , לראות אם גם אני אבוא עם מזודות או לא . הביקור עם נייל בבוקר עודד אותי במיוחד, הצחוקים והיציאה מהשגרה של בית החולים , אני כל כך שמחה שהוא חזר ודואג לי ומבין אותי והכי חשוב לא לוחץ עליי. נכנסתי לחדר אחות
"גובה 1.68 " האחות אמרה משקל 58 " כל הכבוד! ד"ר אייזן אמר לי "את יכולה לצאת מכאן , לאחר מאמצים רבים של שנתיים, אני גאה בך " אמר וחיבק אותי חיבוק ידודותי האחות היבאה לי כל מיני פתקים + כמה תפריטים שאני צריכה להתמיד בהם , חזרתי לחדר לא היה לי הרבה לארוז כי בניגוד לליאן לא היה לי לאן ללכת ,לקחתי את הספרים שלי את הפאלפון הבשמים הקטנים ויצאתי לחצר האחורית, התיק מאחורי גבי ליאן נלחצת עד שאני קופצת עלייה עם תיק " אני לא מאמינה, עשינו את זה" צרחתי עלייה " אני גאה בל אנג'" היא אמרה וחיבקה אותי חיבוק אימהי מישום מה ,התקרשתי לנייל אחרי שנתיים שהפאלפון שלי היה בהחזק הוא כל כך שמח שהוא שיכנע אותי לחכות לו שייבוא לאסוף אותי
ליאן ואני נפרדנו , החלפנו מספרים והפעם בפאלפון עצמו ולא בדף היא חייגה לחברה שלה שיש לה רשיון והיא הלכה, נייל בא עליי לחצר עם עוגה אישית בצורת לב, חיבקתי אותו ואכלתי לאט,נכנסנו לאוטו שלו הנהג שאל בטון סמכותי לאן ונייל התסכל עליי" לאותו בית?" שאל " אני לא חוזרת לשם, אני אשכור מלון לכמה ימים ואז כבר אני אר__" הוא קטע אותי " לבית " הוא הורה לנהג והנהג נסע " הסבר?" שאלתי " תגורי אצלנו "" אני לא רוצה להכביד אליכן " לפחות עד שתסתדרי " " יומיים גג" אמרתי ולמרות ששנינו ידענו שזה לא ליומיים בלבד. נייל לא ייתן לי ללכת אני בטוחה "הגענו לבית , לחניה , החלונות שחורים אז לא צלמו אותנו , לפי מה שנייל אומר פאפרצי זה סיוט! ואני יכולה להסכים "את באה הוא שאל שנעצרתי" " תן לי דקה " אמרתי והוא התקדם לכייון הדלת , טיילתי בחצר בחופשיות והוא ישב על ערסל בצבע אדום הלכתי לאנשי קשר שלי וחייגתי למקס " מקס? " " אחותי זאת את ?" הוא ענה בקול חזק יותר מלפני שנתיים רעדתי כולי הרגשתי את עצמי צונחת נפלתי לרצפה נייל התקדם הורדתי לו לעצור" כן זאת אני " " השתחררת?" "כן " " איפה את ?" " אצל נייל " בואי הביתה ההורים יישמחו וגם תכירי את סטייסי "היא לא אימא שלי! אין לי אימא היא מתה זהו ,זה שיש לה בת עם אבא לא מקרב בייננו , אני שונאת אותה והיא אותי ליסמין לא אכפת ממני בכלל " מקס שתק. "אל תספר להם שיצאתי"שברתי את השתיקה " מה עם הטפסים של השחרור שלך ?" " נייל חתם עלייו והוא לא נחשב כקטין , הוא סיפר לי שדחו אותו מהבית ..""מצטער לא ייכלתי למרות את פיו של אבא , הוא איים עליו.." טוב.. אני אשאר כאן לקצת זה מה שרציתי להגיד" אני רוצה לראות אותך " " היום במקום שלנו בעשר, לבד" אמרתי" טוב" הוא מלמל בקול שבור נתנקתי ובכיתי על הריצפה שבה שריתי עלייה נייל הרים אותי בחיבוק" מקס" אמרתי והוא רק שתק לכמה שניות " בואי נכנס, תנוחי קצת ונדבר על הכל בצורה טובה יותר " נכנסתי לבית המבטים הופנו עליי, היו שם ארבע בנים "זאת אנג'ל " נייל אמר , כנראה שכולם מכירים אותי " היי , שלום , מה קורה? " נשמעו לכיוני התיישבתי בנוחות דיברתי עם כולם שאלתי על השמות את זאין זיהיתי לפי השיער , שליידו ישב הארי המטולטל ליידו לואי כחול עיינים ישב מולו ליאם ישב זיהיתי אותם בערך מתמונה שנייל הראה לי ליפני שבועיים " היא תגור כאן לקצת " הוא אמר וזה עורר שתיקה.
" נקבל אותך בברכה" הארי אמר " כן ברור" ליאם הוסיף "אין לי בעיה " זאין אמר וקרץ ונייל זרק עליו כרית שהייתה על הספה " אני לא מתנגד" לואי אמר " תודה " אמרתי חלושות " אני קצת עייפה "לחשתי לנייל " בואי " הוא לקח אותי לחדר ענקי , זה היה החדר שלו עם תאורה כהה , כמו שאני אוהבת, אחרי שתשני כאן צהורים , החדר שלך כבר יהיה מוכן " " תודה על כמה מה שאתה עושה בשבילי , באמת " אני עושה את זה כי אכפת לי ממך" הוא נשק לי וייצא, סגר את הדלת . מחשבות קצת הרבה שיגעו אותי, עד שלבסוף העייפות נצחה את המחשבות ולאט לאט שקעתי בשינה עמוקה"