My wirde life פרק 4 [1D]

"השעה הייתה כבר 23:50 עברו כמה שעות טובות של חיוך ומחשבות יום שבת .חיכיתי לנייל והוא בא " עוד 5 וחצי קילו" אמרתי. הוא חייך אליי מהחלון עם הסוגרים הוצאתי את היד שלי "תהיי חברה שלי?" אמר בפתאומיות. הוא חייב לי הסבר על זה ועל אותה הנשיקה. " אני לא יודעת מה להגיד.. " " הבנתי.. " הוא אמר משפיל מבט. " אתה יודע שאני פוחדת.. " " אני יודע שאת חייה בעבר.. " " איך אפשר להתקדם שהעבר רודף אותך?!" אמרתי וקולי הצטרד. נייל עזב את החלון ואני ישבתי על המיטה מכופפת רגליים ובוכה לתוכן .הרגשתי שהכל אבוד. עבר רק חודש וקצת מאז שראיתי את נייל לאחר כמעט שנתיים זה פשוט קורה לי כל כך מהר, אני לא מספיקה לנשום לפתע ליאן נכנסה לחדר " חזרתי מוקדם כי.. " היא התחילה לספר וקטעה את עצמה " מה קרה אנג'? " היא שאלה מופתעת, מלטפת לי את השיער בעדינות , מרימה אותו ממצחי. שתקתי , רועדת והיא חיבקה אותי בשקט מרימה את פניי מביטה בעייני , מנסה לקרוא אותי. אך ללא הצלחה. " נייל כבר היה כאן ?" היא אמר מביטה בשעון הקיר שהראה על00:20 שוב שתקתי. נשמתי עמוק , ניגבתי את הדמעות והחלתי לספר" הוא צודק.." היא מלמלה חלושות " אני יודעת.." עניתי " אבל אני לא יכולה להתקדם , העבר רודף אותי ואני מרגישה כל כך לבד, אני לא יכולה להחזיק . עשיתי בשבילו את המאמצים האלה בשביל אחד האנשים שהיו הכי חשובים לי בעולם הזה, להורים שלי לא אכפת ממני אפילו, ואני כל כך מתגעגעת למקס שאין אפילו לתאר את זה. ואני בטוחה שלא נתנו לו לראות אותי. אני כל כך רוצה להתקדם מזה אבל זה פשוט נראה כל כך קשה" נאנחתי חלושות " קשה? ומה איתי? אני לא יודעת אפילו מי ההורים שלי! המחשבה שננטשתי. אני לא יודעת אם יש לי בכלל משפחה או לא אבל יש לי תקווה , יש לי את החברה הכי טובה שלי שהיא זאת שעזרה לי. אנג' תשחררי קצת , אני הכי מבינה אותך אבל את הוכחת לי ולעצמך שאת כן מסוגלת להעלות במשקל. והחתכים העמוקים שלך נעלמו , לא חידשת אותם , סימן שאת מבריאה אז תעזרי לעצמך כבר! היא הלכה למיטה שלה שוכבת עם הבגדים שהיא לבשה , חולצת נעליים ושוב נשכבת במיטה שוכבת על הצד , מפנה לי את גבה. קמתי , יצאתי מהחדר , אל החצר . חצר בית החולים .לקחתי את הארנק שלי שתמיד במגירה. המזל שלי שנתנו לי להיכנס לכאן עם כסף , מלפני שנתיים כמעט. קניתי חטיף שוקולד מהמכונה ושוקוצ'ינו , התיישבתי על ספסל שאני לבושה במכנס תכלת חיוור ובחולצה לבנה עם ציורים ונעליי בית כאלה. כשאני יוצאת מהחדר וזה נדיר, מותר לי ללבוש את הבגדים שלי. הגשם שרק ליפני דקה היה כטיפות קטנות, התחזק, לגמתי את הלגימה האחרונה מהשוקו זה מה שתמיד הרגיע אותי. חזרתי לחדר, ליאן לבשה את בגדי בית החולים ושערה הכי רטוב, אני משערת שהיא התקלחה ישבתי על המיטה שלה החזקתי ביידה וחייכתי משום מה זה נתן לי הרגשה טובה. "

מנקודת המבט של נייל

" איזה סתום אני!, אני אגואיסטי דפוק מטומטם , אני יודע עלייה הכל , הרי הסיבה שהיא שם היא לא כי היא הרגישה שמנה מההתחלה היא כי היא נאנסה , וזאת הסיבה שהיא ירדה באוכל. ההורים שלה גם ככה ציפו לבת מושלמת והם האשימו אותה באונס של עצמה. השעה כבר 1:46 לפנות בוקר ואני לא נרדם , אני חושבת על אנג'ל שלי , על המאלך שלי, הרגשתי מאוכזב מעצמי. שצעקתי עלייה ככה , זה קשה לה לשחרר ואני מבין אותה אני לא יכול להסביר את ההתנהגות שלי , לפתע ליאם נכנס לחדר " לא יושן ?" מלמלתי" אני מנצל את החופש שלנו מההופעות לחודש הקרוב " הוא אמר בחיוך ולקח את המטען לפאלפון שלו שהשאיר בחדרי" מה קרה?" הוא אמר ליפני שייצא " אנג'ל " אמרתי חרישות " נייל, הכי טוב שלא תיזכר בא ,," " חידשנו את הקשר" אמרתי בקול רועד" מתי? , איך היא?" הוא תהה סיפרתי לו הכל . חוץ מעל העבר של אנג'ל היא ביקשה ממני להיות איש סודה עוד שזה קרה. "אני מצטער.." הוא אמר לאחר שתיקה של כמה דקות " אני פשוט אידיוט, אני יודע עלייה הכל , אני זה שמבין אותה אני לא יודע מה בכלל קרה לי " " זה בסדר, זאת אהבה אלייה והגעגועים ששיגעו אותך " "אני מניח " השבתי , אני וליאם דיברנו עלייה, עליי, עליו ממזמן לא הייתה לי שיחת נפש כזאת או אחרת עם הבנים או עם אחד מהם . " אני הרוג" ליאם אמר תוך כדי פיהוק ,הסתכלי בשעון והשעה הייתה 4:13 לפנות בוקר." תודה אחי" אמרתי "אין על מה, באמת " הוא אמר וחיבק אותי חיבוק גברי כזה" תשמור על עצמך, תלך לישון ומחר תבוא אלייה בחצות" הנהנתי, ליאם יצא מהחדר וסגר את הדלת וכיבה את האור, לאחר כמה שניות של מחשבה נרדמתי. "

נקודת המבט של ליאן

" שוב להעמיד פנים שאני ישנה כדי שאנג'ל תבין בעצמה, היא כל כך עקשנית שזה כבר מחרפן! היא יודעת מה נכון עבורה אבל לא יודעת איך לעשות אותו, ניסיתי לעשות הכל בשבילה ,אני לא אוותר לא בשבילי ולא בשבילה אני אעזור עוד ועוד אבל כרגע היא צריכה ללמוד לבד .."