My wirde life פרק 1 [1D]

"היי, אנג' אל תהיי עצובה." הוא אמר וליטף את הלחי שלי " א יך של א.?" ניסיתי למלמל אך הוא שתק.הוא ליטף את לחיי הסתכל עליי , התקרב למעיין נשיקה והתעוררתי.'
שוב חלמתי על נייל . החבר הכי טוב שלי או לפחות שהיה.
שוב אותו ההרגשה באמצע הלילה , אותה ההרגשה שמלווה אותי כבר שנה שלמה. מגיל 16 וחצי..
איבדתי אותו, את החבר הכי טוב שלי , איבדתי אותו בגלל המחלה הזאת . בגלל ההורים שלי בעיקר בגלל החוסר אומץ שלי. אני לא מאמינה עליי , אני לא יודעת לאן השמחת חיים שלי נעלמה, לאן היא נלקחה.
אני לא מבינה למה הדיכאון הזה לא עובר. היום המצב שלי החמיר יומן , עד כדי כך שהחלטתי לכתוב בך את כל מה שאני מרגישה. אותו היומן שנייל קנה לי. אותו היומן שכשקראתי את ההקשה בו התרגשתי וככה תמיד ארגיש. אני שוכבת במיטת בית החולים מסתכלת על החדר הריק. ליאן כבר ישנה. ליאן זאת השותפה שלי , היא במצב גרוע יותר משלי. למרות שיש לה תקווה מה שלי אין. יומן יקר . אני כל כך רוצה שמישהו יגיב, אני כל כך רוצה שמישהו יחבק אותי ויציל אותי. אני רוצה שמישהו יציל אותי מעצמי.
אני רוצה להיות עכשיו עם ניילר. האח שלי. הילד שאני מכירה מגיל 3 האפרוחי שלי. רק הוא היה מבין אותי. אני רוצה שהוא יעודד אותי ויעזור לי. אני לא רוצה להיות כאן באמת שלא. אבל אני לא מצליחה לאכול. אני לא מצליחה לשחרר. אני לא מצליחה להעלות את ה3 קילו האלה . להגיע לפחות למצב של 38 . אני כבר בכיסא גלגלים. אני לא מצליחה ללכת בעצמי יותר. אין לי תקווה, כולם נטשו אותי . גם מי שאיתי איבד תקווה.אני רוצה למות. לא בשבילי . בשביל כולם . לשחרר. וההורים שלי? אני רק נטל עבורם. רק מישהי שאפשר לנצל. ועכשיו? לא שמעתי מהם שנה. מאותו היום שאני במוסד הזה . אני צמאה לחיבוק. אני צמאה לצחוק אני צמאה לתקווה אבל אין לי מי שייתן אותה. אני יודעת שאני אשמה בזה. אני יודעת. אולי לא הייתי צריכה להגזים עם הדיאטה הזאת , בטח שלו בגלל הכיתה אבל שראיתי את התגובות על המשקל החדש לא יכלתי להפסיק וזה מה שהרג אותי ההתמכרות לזה. שלא נדבר על ההתמכרות של הכאב. שלא עוזב.
אני רוצה להיות ילדה שהשיער שלה לא נושר והציפורנים לא נשברות . אני רוצה להיות מסוגלת ללכת בכוחות עצמי. אני רוצה לרוץ בשמש. אני רוצה לחזור לחוג ריקוד אני רוצה באמת שכן. אני רוצה בכל נשמתי .אך כנראה שזה לא מספיק. יומן . אני משתגעת כאן. עליתי כאן 8 קילו. בשנה האחרונה אני לא מסוגלת עוד. אם רק יכלתי להקיא את מה שאני אוכלת הייתי עושה את זה . אבל אני לא אוכלת. אני רוצה להיות כמו ילדה רגילה. אני רוצה את החבר הכי טוב . את המשחקים הדפוקים שלי. את המוזיקה… תודה על ההקשבה לפחות אתה לא תשפוט אותי..