My ex best friend- פרק 1

הפרק הראשון קצת קצר כי זה פרק פתיחה,
הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים….
מקווה שתאהבו.

״מישהו בבית?״ שמעתי לפתע צעקה שהעירה אותי , לא הייתי צריכה לנחש בשביל לדעת שזאת אמילי. הדלקתי את הטלפון שהונח על השידה הצמודה למיטה לגלות שהשעה שש בבוקר.
״לא מגיע לי חיבוק לפחות? חודשיים לא הייתי כאן״ אמרה אמילי כשפתחה את דלת חדרי בפתאומיות וקפצה על המיטה עם ידיים פתוחות.
״איך היה בחול?״ שאלתי בעייפות , אך עם חיוך על הפנים.
״מדהים! חבל שלא הצטרפת אלינו״ היא אמרה בהתלהבות, אפשר היה להריח את הריח הלא נעים במיוחד לאחר הטיסה הארוכה שעברה.
״את יודעת שמחנאות לא כל כך בשבילי״ עניתי לה והורדתי אותה מימני לפני שכל גופי יתחיל לכאוב. הסתכלתי עליה, לבושה בחולצת טי שרט מכנסי טרנינג וסנדלים, לא האמנתי שיום יבוא ואראה אותה בלי נעלי העקב שלה ושמלות המעצבים.
״איפה המתנות שלי?״ אמרתי בציניות, מסתכלת על המזוודה הענקית שלקחה איתה לטיול.
״זה מה שחשוב, המתנות?״ אמרה וניסתה להישאר רצינית, אך שניה לאחר מכן החיוך הגדול שלה חזק לפניה, כרגיל.
״אוקי, תתני לי להתעורר, ואז נעשה שיחת נפשות על הטיול שלך״ אמרתי בקול גבוהה, מעוצבנת טיפה מהעובדה שזה השבוע האחרון של חופשת הקיץ, ואני ערה בשעה כל כך מוקדמת. אמילי יצאה מהחדר שלי ועברה לחדר שלה.
יצאתי מהמיטה, משפשפת את העיניים ומסדרת את החולצה שהתבלגנה בזמן השינה. הלכתי בצעדים קטנים למקלחת הצמודה לחדרי שלי וסגרתי אחרי את הדלת. הסתכלתי על עצמי במראה, בהחלט אפשר לראות שממש התעוררתי לפני דקות אחדות. לקחתי גומיה שהנחתי יום לפני זה ליד הכיור ואספתי את השיער לקוקו גבוהה וניקיתי את הפנים שלי, לא צריך לשים איפור אם לא יוצאים החוצה.
פתחתי את הדלת ויצאתי מהמקלחת , עוברת לסלון שמחובר עם המטבח, מאושרת שאתמול החלטתי לסדר את הדירה שלנו לכבוד חזרתה של אמילי, מפני שהבלגן שהיה התחיל לשגע אותי.
״להכין לך משהו לאכול?״ צעקתי לאמילי שהייתה בחדרה, מוציאה הכל מהמזוודה ומתחילה לסדר
״לא, אכלתי בדרך חזרה. אבל קפה לא יזיק״ צעקה בקול הצרוד שלה, הנהנתי לעצמי ושמתי מים בקומקום.
הכנתי במהירות שני ספלי קפה, ובצלחת אחת בשבילי חביתה עם פירות חתוכים בצד.
לאחר דקות אחדות אמילי הצטרפה והתיישבה מולי, לוקחת את ספל הקפה שלה ולוגמת בשקט ובעייפות, נראה שלנהל שיחה איתה זה לא הזמן המתאים, אז רק ישבתי מולה והעסקתי את עצמי.
לאחר שגמרתי לאכול שטפתי את הכלים ונשכבתי על הספה, תופסת את השלט בידי ומדליקה את הטלוויזיה, פרסומות כרגיל.
לאחר כמה דקות שקטות, פרסומת למופע בלונדון שודר, ומי שמופיע שם הם להקת וואן דיירקשן, גילגלתי את עיניי והתכוונתי להעביר תחנה, אך לפני שהספקתי אמילי חטפה את השלט מידי.
״חכי רגע אחד, לא אמרת שאת מכירה אחד מהם?״ היא שאלה בבילבול, מנסה להסתיר את החיוך שעולה כל פעם שהיא מזכירה את זה.
״הכרתי, אמילי. בעבר״ עניתי לה בתשובה הרגילה שלי כל פעם שהשאלה הזאת עולה
״אולי תוכלי להשיג לנו כרטיסים בחינם״ היא אמרה בהתרגשות וקפצה למקום הפנוי לידי על הספה, כמעט נוחתת עם רגליה עלי.
״כמובן שלא! חמש שנים לא דיברנו.״ אמרתי לה, מופתעת שהמחשבה המשוגעת הזאת בכלל עלתה לראשה, וחשבה שאולי הסיכוי שאסכים קיים.
״למה בכלל ניתקתם קשר? אף פעם לא אמרת לי״ היא שאלה לאחד דקה, וזו לא הפעם הראשונה שהשאלה הזאת עולה לשיחה שלנו, אך כל פעם אני מנסה להתחמק מהתשובה. היא נעצה בי מבטים, בהרגשה שהעיניים שלה חודרות לנשמה שלי ומענה אותי עד שאתן לה תשובה.
״אני לא ניתקתי איתו קשה, הוא זה שהתחיל להתעלם מימני ברגע שהגיע לאקס פקטור. זה מה שקורה שאתה חושב שאתה יותר טוב מכולם״ אמרתי בייאוש וחטפתי בחזרה את השלט בידה, מעבירה לערוץ מעניין יותר.
״תזכירי לי, איזה אחד מהם היה החבר הכי טוב שלך?״ היא שאלה, רגועה יותר ממקודם.
״נייל, נייל הורן״ עניתי לה לאחר מספר שניות, מנסה לא להיזכר בכל הדברים שהיינו עושים פעם ביחד. מי שגומר חברות של יותר מעשר שנים בגלל תכנית טלוויזיה לא שווה שבכלל אזכיר אותו או שיהיה חלק בחיים שלי.