more then this – פרק 11 (1D)

אני דיי בטוחה שכבר פרסמתי את פרק 11… מוזר אבל לא נורא אני יעלה שוב…
————————————————————————————————————–
~נקודת המבט של קלסי~
"מצבם בינוני אבל הם עדיין לא התעוררו…" הרופא אמר
"אפשר להיכנס?" שאלתי ונכסתי בלי לחכות לתשובה. בחדר עמדו 5 מיטות שעליהם שכבו החברים הכי טובים שלי, כולם חסרי הכרה. הם שכבו דוממים כמו אבן על המיטות כשהם לבנים כסיד… פתאום נשברתי נפלתי על ברכיי והתחלתי לבכות… שמעתי קול צעדים בכיווני. ניחשתי שזה הארי. הוא התכופף לידי וחיבק אותי
"אל תבכי קלסי"
"איך אני יכולה לא לבכות כשהחברים הכי טובים שלי שוכבים ללא הכרה באשפוז?!" שאלתי אותו בהיסטריה. הוא שתק. התובבתי אליו והתחלתי לבכות על כתפו. אחרי חצי שעה בערך נרגעתי.
"סליחה שצרחתי עלייך"
"זה בסדר" הוא אמר ונישק אותי בראש.
"אני צריכה להתקשר לאמא שלי להגיד לה שאני ישאר פה כמה ימים עד שישחררו את הבנים ואת אליס…" אמרתי והוצאתי את האייפון מכיסי.
"הלו?"
"אמא?"
"קלסי?"
"כן זאת אני"
"למה התקשרת?"
"אני לא אהיה היום בבית ספר ויכול להיות שאני גם לא יחזור הביתה"
"למה?"
"אליס והבנים עברו תאונת דרכים ואני נשארת איתם בבית חולים"
"איזה בנים?" היא שאלה בחשדנות
"וואן דיירקשן"
"חשבתי שאת לא אוהבת אותם"
"אני לא אוהבת שאליס חופרת לי עליהם"
"איך את קשורה אליהם?"
"הם לומדים איתי בכיתה"
"הבן שאתמול היה בבית הוא גם מוואן דיירקשן?"
"ברצינות אמא? זה מה שאת חושבת עליו כשאני אומרת לך שהחברים הכי טובים שלי עברו תאונת דרכים?"
"סליחה"
"טוב ביי אמא ויכול להיות שאני לא יחזור הביתה"
"את לא תישני עם הבן הזה נכון?"
"אמא!!"
"טוב בסדר בסדר רק רציתי לוודא"
"ביי"
"ביי קלסי תישמרי על עצמך" היא אמרה וניתקה
"ק…קלסי? אי…איפה את?" שמעתי קול נשי חלוש אומר…