Mad World – פרק 23- מוקדש לאורווש המדהימה שלי!<3

-נקודת מבט הארי-
שחף סימסה לרום שתרד ואחרי כמה שניות היא כבר הייתה למטה.
"ווואו הארי!, זה מדהים" היא חיבקה אותי חיבוק מהיר.
"תודה" חייכתי.
"נו מתי היא יורדת?" יובל שאלה חסרת סבלנות.
"עוד מעט אני אקרא לה, נגיד לה שאנחנו צריכות כבר לזוז" רום אמרה בחיוך.
"נו כבר!!" הארי מלמל בלחץ.
"תירגע, תן לה שנייה להתלבש" אביה ניסתה להרגיע אותה.
אי אפשר לתאר את מה שעבר לי בראש ובלב, הלב שלי עבר מלחמות עם עצמו ועם המוח.
אני כלכך אוהב אותה, אין לי מילים לתאר עד כמה אני אוהב אותה! היא כל חיי,היא כל עולמי!!
בנתיים ניסיתי לשנן בראשי כמה משפטים, למצוא מה הכי מושלם להגיד,ניסיתי כמה עם הבנים אבל זה אף פעם לא אותו דבר, הם שטותניקים מדיי.
כיבינו את האור, רום צעקה לאור שתבוא ואחריי שקה שמעתי את דלת החדר שלנו נטרקת.
הנה היא יורדת, היא כלכך מושלמת!

-נקות מבט אור-
ירדתי במדרגות לאט לאט, היה חושך.
"מזה החו-" באתי לשאול למה יש פה חושך ואז הרמתי את ראשי וגיליתי בקצה המדרגות שובל של נרות ריחניים אדומים ולבנים שמסמנים שביל.
התחלתי ללכת בעקבותם, הם הובילו אל המרפסת.
הסטתי את הוילונות הלבנים שכיסו את החלון הגדול שמפריד בין הסלון למרפסת.
יובל וליאם עמדו שם מחובקים עם חיוכים פרוסים על פניהם.
שחף ולואי לידם, נייל וענבר אחריהם.
אביה עמדה מולם ולידה זאין ורום.
הם כאילו סימנו לי את המשך המסלול.
"אתם מדהימים!" חיבקתי אותם, באמת הופתעתי, לא שיחקתי.
חיבקתי את רום, "זה עוד לא הכל" היא לחשה באוזני וקרצה.
המשכתי ללכת עד שבסוף נגלה מולי הארי, לבוש בחליפה מחויטת ומרשימה.
"עשית את כל זה בשבילי?" שאלתי בהתרגשות מרגישה איך דמעות של אושר זולגות מעיניי.
"וזה עוד כלום" הוא חייך.
חיבקתי אותו חזק.
כולם התאגדו סביבינו במעגל כשאני והארי באמצע.
"אור", הארי תפס בידיי, "את אהבת חיי! את האור שבקצה המנהרה, אני קם כל בוקר ונושם בשבילך, אני חיי בשבילך ובזכותך" הוא המשיך וניגב את הדמעות מפניי באגודליו הגדולים והחמים.
"הארי.." התחלתי להגיד.
"רגע" הוא קטע אותי, "אור גול" הוא כרע ברך, אני לא מאמינה, פשוט לא מאמינה!
"האם תסכימי להיות אישתי?" הוא שלף מכיס הבלייזר שלו קופסה אדומה מקטיפה בצורת לב ובתוכה טבעת זהב עדינה ויפייפיה ועוצרת נשימה מעוטרת ביהלום.
הבטתי בו בהלם, לא יכולתי להוציא מילה מהפה.
"נו!!" כולם צעקו ביחד מחכים לתשובה.
הארי נעמד מולי, הוא היה נראה טיפה מאוכזב.
"ברור שכן!" קפצתי עליו בחיבוק ענקי ונשיקה אוהבת במיוחד.
כולם מסביבינו קפצו מאושר ומחאו לנו כפיים.
חיבקתי את כולם.
"איך לא סיפרת לי?" נתתי לליאם מכה קטנה בכתף, הוא החבר הכי טוב שלי, הוא אמור לספר לי דברים כאלה.
"הפתעה" הוא אמר והתחיל לצחוק.
רום ניגשה אליי, "אמרתי לך שזה לא הכל" היא חייכה.
"ואו! אני לא מאמינה שהצלחת לשמור ממני כזה דבר, תודה" חיבקתי אותה.
"אין על מה, זה הכל הארי" היא חייכה והצביעה על הארי שחיבק את הבנים.
היא הלכה לזאין ואני הלכתי להארי.
"אני אוהב אותך" הוא תפס אותי לחיבוק לפני שעוד בכלל הספקתי להגיד משהו.
"גם אני אוהבת אותך, בעלי" צחקתי והוא נישק אותי.
"היה אמור להיות גם אוכל אבל נייל נהיה רעב" הארי אמר בזמן שהתקדמנו לעבר כולם בסלון.
"זה בסדר" חייכתי והוא הצמיד אותי לחיבוק.
"אז מה עכשיו?" שחף שאלה.
"בואו נצא!!" יובל קפצה.
"כן" ענבר, נייל ולואי הסכימו איתה.
"נראה לי שאני והארי נישאר פה, אולי הוא נתן לי את ההפתעה שלו," אמרתי והבטתי בטבעת שממוקמת בשלמות על האצבע שלי, "אבל אני עדיין לא נתתי לו את שלי" קרצתי לו והוא חייך חיוך ממזרי.
זה לא הולך להיות לילה שקט..