Mad World – פרק 19

-נקודת מבט רום-
"הכל בסדר?" ליאם שאל את יובל כשנכנסנו יובל, שחף, זאין ואני לחדר.
"כן" היא חייכה והתיישבה ליידו.
"את בסדר רום?" ענבר שאלה.
הינהנתי בלי לומר מילה נוספת.
אני שונאת לדבר על זה, מי שלא רואה אותי בזמן התקף לא יודע שיש לי את זה, אני לא דיברתי על זה, אני לא מדברת על זה ואני גם לא מתכוונת לדבר על זה.
התיישבתי על כיסא צמוד לזה שזאין התיישב עליו, שמתי את ראשי על כתפו וידו עברה בשיערי, מלטפת את ראשי לאט לאט.
צחקנו הרבה ודיברנו על המון דברים, צחקתי כמו כולם, מנסה להוציא את ההתקף מזכרוני.
"כבר מאוחר, אני חושבת שכדאי שנזוז" שחף אמרה.
"כן, גם אני חושבת" אמרתי וקמתי מכיסאי אחריי שחף.
"גם אנחנו נזוז" הארי ואור אמרו וקמו ממקומותיהם ואחריהם זאין, לואי, ליאם ונייל.
"ענבר, את באה?" נייל שאל את ענבר.
"לא, אני אשאר פה עם אביה" היא אמרה.
"את בטוחה?" נייל שאל.
"לא זה בסדר, את יכולה ללכת, אני אשאר פה עם טום ללילה, תבואי מחר" אביה חייכה אליה.
"בטוחה?" ענבר שאלה.
"בטח" אביה חיבקה אותה.
"לילה טוב" אביה וטום נופפו לנו כשיצאנו מהחדר, נופפנו חזרה ואיחלנו להם לילה טוב.
הלכנו למכונית, ידי משולבת בידו של זאין.
לואי ושחף הולכים מחובקים, ליאם מדגדג את יובל והיא מנסה לברוח ממנו, אור והארי מאחורה מחובקים מגניבים נשיקות קטנות מפעם לפעם.
נייל הלך עם ענבר מקדימה, לא בדיוק ראיתי מה הם עושים אבל מדיי פעם שמעתי את הצחוק המתגלגל של ענבר.
"לילה טוב נסיכה" זאין נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים כשעמדנו ליד דלת המכונית של שחף.
"לילה טוב אהובי" חייכתי ונישקתי אותו שוב.
הוא פתח לי את הדלת, נכנסתי לתוך המכונית וזאין סגר אחריי את הדלת.
הוא נופף לשלום ושלח לי נשיקה ואז שחף התחילה לנסוע.
"אתם כאלה דביקים" היא סיננה.
"אז מה, זה חמוד בעיניי" חייכתי.
"את בסדר?" היא שאלה אחריי שתיקה ארוכה.
"בבקשה לא שחף, בואי לא נדבר על זה. מה איתך?" שאלתי מודאגת מכך שהיא עצמה לא מודאגת ממצבה.
"אני בסדר, למה אני צריכה להיות לא בסדר?" היא שאלה בבלבול.
"אל תשחקי אותה, היה לך התקף היום" הזכרתי לה.
"כן, הוא היה קל יחסית למה שיש בדרך כלל, אני שמחה שהוא היה קל, כנראה שזה עובר לאט לאט" שחף נראתה די מרוצה.
"כיף לך.." אמרתי בשקט והסטתי את מבטי לנוף שמשתקף בחלון המכונית.

-נקודת מבט ענבר-
הלכתי מחובקת עם נייל למכונית, מדי פעם הוא אומר ומשהו ואני צוחקת.
"את כלכך מושלמת" הוא לוחש באוזני.
"אתה יותר" צחקקתי.
הוא נתן לי נשיקה במצח.
הרמתי את מבטי לפניו של נייל, הוא חייך אליי חיוך מדהים.
התקדמנו לכיוון המכונית של הבנים.
לואי וזאין נפרדו משחף ורום.
"קדימה" לואי זירז אותנו.
"תורידו אותי בבית של טום, אני אסע במכונית שלי" חייכתי ללואי שנהג.
"את בטוחה?" נייל שאל.
"כן, זה בסדר" חייכתי אליו חזרה.
לואי הוריד אותי בבית של טום, מול המכונית שלי.
"לילה טוב" אמרתי לכולם ונישקתי את נייל.
"לילה טוב" כולם החזירו ונייל קרץ לי.
נכנסתי למכונית שלי, יושבת בכיסא הנהג לוקחת הראש אחורה, לוקחת נשימה אחת ארוכה ועמוקה שתרגיע אותי מכל היום הזה.
שפשפתי את עיניי והתנעתי את המכונית, מחכה רק להגיע כבר הביתה וללכת לישון.

-נקודת מבט יובל-
הורדנו את ענבר בבית של טום ליד המכונית שלה ואז המשכנו לנסוע.
"איפה אנחנו מורידים אותך?" לואי שאל בחיוך.
"בדירה שלי" אמרתי והוספתי את הכתובת, "ואתה בא איתי" לחשתי לליאם.
הוא החזיר לי חיוך גדול.
"לילה טוב" אמרנו לבנים ולאור והם המשיכו לנסוע.
"בוא אחריי" משכתי את ליאם בשביל הגישה לדירה.
"נועם?" צעקתי כשנכנסנו הביתה.
"מי זה נועם?" ליאם שאל.
"אחי הגדול" חייכתי.
"אח שלך?! אני הולך לפגוש עכשיו את אח שלך?" הוא נלחץ מעט.
"אל תדאג, הוא נחמד" חייכתי אליו ונכנסנו לתוך הסלון.
"היי יובי, מי זה?" נועם קם מהספה וחיבק אותי.
"זה ליאם, חבר שלי" חייכתי.
ליאם חייך.
"אתה.. אתה.. חבר של אחותי הקטנה?" נועם התחיל שוב עם ההצגות.
"אממ.. כן" החיוך של ליאם נמחק.
"ואתה נשאר לישון פה אני משאר" נועם המשיך.
"נועם דיי" ביקשתי ממנו.
"כן.." ליאם ענה בהיסוס.
"יובי למטבח" נועם גרר אותי אחריו.
"אני בת 19! תפסיק להתנהג אליי כאילו אני בת חמש!" צעקתי עליו.
"בסדר בסדר תירגעי" נועם תפס בכתפיי.
"אז אתה לא רוצה לצעוק עליי?" שאלתי בבלבול.
"לא, רק רציתי להגיד לך להיזהר, הוא מפורסם, לפעמים פרסום עולה לאנשים לראש" הוא אמר.
"ליאם לא כזה" אמרתי.
"אני מקווה בשבילך" הוא אמר, "וחוץ מזה, מזל טוב סיס" הוא חיבק אותי.
"תודה" חייכתי אליו חזרה וחזרנו לליאם שחיכה לנו במטבח.
"בוא" משכתי את ליאם לחדר שלי.
"לילה טוב" נועם צעק לנו ונכנסנו לחדר שלי.

-נקודת מבט אור-
הגענו הביתה ואני והארי עלינו לחדר.
"אתה יודע מה יש מחר?" שאלתי את הארי בחיוך בזמן שנשכבתי לידו במיטה תוך כדי שהוא צופה בבוספוג.
"לא, מה?" הוא שאל וכיבה את הטלוויזייה.
"אתה באמת לא זוכר?" שאלתי מופתעת.
"אממ.. יש לך יום הולדת?" הוא ניסה את מזלו.
"לא הארי!" צעקתי עליו.
"אפשר רמז?" הוא אמר בפאפי פייס.
קמתי מהמיטה.
"אל תלכי נו אני יודע" הארי קרא לכיווני.
"אני לא הולכת אדיוט, רק הבאתי משהו שיזכיר לך" חזרתי למיטה כשהתמונה שעל השידה הגדול שבחדרינו בידיי.
"זאת התמונה מהדייט הראשון שלנו" אמרתי.
"נכון, ו..?" הארי שאל.
"לפני כמה זמן זה היה..?" שאלתי אותו מנסה להזכיר לו שמחר אנחנו שנה ביחד.
"לפני שנה.." הוא מלמל, "מחר יום השנה שלנו" הוא אמר בקול שמח ומבין.
"יופי גאון שלי, הבנת" צחקקתי.
"אני לא מאמין ששכחתי" הוא נשען אחורה במיטה.
"גם אני לא מאמינה ששכחת, זה אומר שלא תכננת כלום" אמרתי בקול עצוב ושמתי את ראשי על ברכיו.
"אל תדאגי, יהיה לך מחר היום הכי טוב בעולם!" הוא חייך ונישק אותי.
"כל עוד אני אהיה איתך זה יהיה היום הכי טוב בעולם!" חייכתי ונשכבתי בצד שלי במיטה.
"לילה טוב" הוא נשק ללחיי וכיבה את המנורה.
"לילה טוב" אמרתי לו והוא חיבק אותי במותניי, נרדמנו מחובקים.