Mad World – פרק 16

-נקודת מבט של אביה-
"טום!!" צעקתי כשראיתי אותו שוכב על הרצפה, שלולית דם סביבו ובקבוקי זכוכית מנופצים מעטרים את רצפת הסלון.
"מה קרה פה?" נייל נכנס בבהלה אחריי.
"טום? טום? בבקשה תתעורר" התחלתי לבכות.
ירדתי על ברכיי מניחה את ראשו עליי מנסה להעיר אותו.
"טום? תגיד משהו, בבקשה" התחננתי אליו.
"שמישהו ייתקשר לאמבולנס" ענבר צעקה לעבר כולם והתיישבה מולי סוטרת קלות ללחייו של טום בנסיון להעיר אותו.
"חכו שנייה" אור אמרה וניגשה לבדוק את טום.
היא בדקה את עיניו, את הדופק ועוד כל מיני דברים שאני לא יודעת מהם.
"מה את עושה?" ענבר שאלה, אני עדיין בהלם, לא זזה מפניו של טום שלא אפספס את הרגע שיתעורר, אם בכלל.
"עשיתי קורס במד"א כשהייתי גרה עוד בישראל" היא המשיכה לבדוק אותו.
"האמבולנס בדרך" שחף אמרה דוחפת את הפלאפון לכיס האחורי.
כולם עמדו סביבינו מביטים בנו בהלם, המומים ממה שקרה פה הרגע.

-נקודת מבט אור-
"עד שהאמבולנס מגיע שמישהו יביא לי דחוף מגבת ספוגה במים קרים, תחבושת או כל חתיכת בד גדולה אחרת ושיהיה מהר" צעקתי לכולם שעמדו מאחוריי.
"הנה" הארי חזר אחריי כמה שניות מגיש לי בדיוק את מה שביקשתי.
חבשתי את פצעיו של טום, שיעצרו את הדימום עד שהאמבולנס יגיע.
"תודה" אביה חייכה חצי חיוך מבין הדמעות וחזרה להביט בטום.
"בטח" חייכתי אליה חזרה וחזרתי לעמוד עם כולם.
"מתי האמבולנס צריך להגיע?" שאלתי את הארי, "התחבושות לא יחזיקו מעמד עוד הרבה זמן" הוספתי.
"עוד מעט" הוא אמר ועטף את כתפיי בידיו הגדולות.

-נקודת מבט ענבר-
האמבולנס הגיע חמש דקות אחריי שאור סיימה לחבוש את טום.
"אביה את עולה איתו לאמבולנס?" שאלתי אותה בזמן שהפרמדיקים העלו את טום לאלונקה.
"לא יודעת, אני רוצה, אבל אני מפחדת" היא אמרה מנגבת עוד דמעות.
"תיסעי עם כולם, אני אסע איתו" אמרתי לה.
"את בטוחה?" היא שאלה.
"ברור" חיבקתי אותה.
"תודה" היא אמרה והלכה לכיוון המכוניות של השאר.
עליתי לאמבולנס מחזיקה בידו של טום.
"מי את בשבילו?" שאל אחד הפרמדיקים.
"אני חברה טובה שלו" אמרתי, "לשעבר" הוספתי בשקט מעלה בזכרוני את כל מה שקרה, את כל מה שעשה לאביה והאם זה ישפיע ל הקשר שלנו. אני משערת שכן.

-נקודת מבט רום-
ראינו את ענבר עולה לאמבולנס עם טום ואת אביה הולכת ליכוונינו מחבקת את ידיה אחת בשנייה.
"בואי, תיסעי איתנו" אור אמרה לה.
"לא, זה צפוף לי מדיי, אני צריכה עכשיו שקט, מרחב" היא מלמלה בלי קול.
"תיסעי איתנו, יהיה לך מושב אחורי לעצמך" חייכתי אליה, מזמינה אותה להיכנס למכונית הגדולה של שחף.
"אני אסע במכונית של ענבר איתה הגענו" היא אמרה והצביעה על המכונית שחנתה בקצה הרחוב.
"את לא נוהגת במצב כזה!" שחף אמרה ותפסה בידה דוחפת אותה קלות למכוניתה.
"בואי" פתחתי לה את הדלת והיא נכנסה למכונית.
התיישבתי ליד אביה במושב האחורי ושחף נהגה, שחף היא לא בדיוק הטיפוס בשביל לחבק ללטף כשצריך, היא יותר קרירה הרי על זה כל המריבות שלנו.
התיישבתי מאחורי שחף ואביה ליידי, ראשה מונח על כתפיי וידי מלטפת את ראשה.
"יהיה בסדר, אל תדאגי" אני לוחשת לאוזנה.
מדי פעם שחף מגניבה מבט דרך המראה הקטנה שתלויה מולה.
נסענו אחריי אור והבנים.
הגענו לבית החולים.
אביה יצאה נסערת מהמכונית רצה פנימה וכולנו אחריה.
"אביה חכי" נייל צועק ומצמצם פערים אחריה.

-נקודת מבט אביה-
"איפה החדר של טום סטיבנס?" שאלתי את המזכירה שישבה מאחוריי הדלפק.
"מי את?" היא שאלה אותי.
"חברה שלו" אמרתי בלי לחשוב פעמיים.
"ומי כל אלה?" היא שאלה.
"חברים" עניתי קצת בחוסר טקט, לא ייתנו להם להיכנס.
"בואו אחריי" היא אמרה והובילה את כולנו אחריה בהמשך המסדרון.
"ענבר" קראתי לעבר ענבר שישבה על הספסל מול הכניסה לחדר.
"תחכו פה שהרופא ייצא אליכם" המזכירה אמרה וחזרה אל העמדה שלה.
"מה איתו? הוא בסדר?" שאלתי את ענבר.
"החדשות הטובות הן שהוא התעורר במהלך הנסיעה לפה, החדשות הפחות טובות הן שבכל מקרה מרדימים אותו לניתוחים, לא בטוח שהוא יתעורר, הוא איבד המון דם" ענבר אמרה ושוב הדמעות פרצו מעיניי כמו ממטרות.
ענבר ישבה מחובקת עם נייל, שחף עם לואי, אור עם הארי, יובל עם ליאם, רום עם זאין ואני מחובקת עם רגליי על הכיסא ליד ענבר מסרבת להאמין שיש סיכויים שטום, האהבה הראשונה והיחידה שלי לא יתעורר.
אחריי שעות ספורות יצא אלינו הרופא.
"כולכם לטום סטיבנס?" הוא שאל מופתע מהכמות שלנו.
"כן, מה מצבו?" שאלתי.
"מי את?" הוא שאל.
"אני אביה, חברה שלו" אמרתי.
"אין לו משפחה יותר קרובה? הורים? אחים?" הרופא שאל.
"לא, אני האדם הכי קרוב למשפחה שאי פעם היה או יהיה לו" אמרתי לו מושכת באפי.
"אז בואי איתי בבקשה" הוא שאל את ידו על גבי מוביל אותי לפינה שקטה במסדרון.
"תראי אביה, המצב של טום לא מזהיר" הרופא התחיל.
"אוקיי, מה איתו עכשיו? הוא ער? הוא שרד את הניתוחים? הוא ייחיה? מה איתו" שאלתי בהיסטריה ודמעות חדשות התחילו לזרום על לחיי.