LOVE Is In The Air- פרק 8- 1D

מנקודת המבט של ענבר-
קמתי במהירות, הסמקתי ברמות. "עשינו משהו?" שאלתי אותו. הוא חייך והסתכל עליי. "הארי, עשינו משהו?" שאלתי אותו שוב. "לא" הוא ענה במהירות והתיישב. "אוקיי" אמרתי בהקלה והתיישבתי לידו. "קפה?" הוא שאל וקם. הנהנתי, והוא הלך. הרגשתי מגעיל עם עצמי. זה החבר של אביה. אני לא יכולה לעשות לה את זה. עד שהתקרבנו?
"בבקשה" הוא אמר והושיט לי ספל. "תודה" אמרתי והתרחקתי ממנו קצת. "הולכים?" שאלתי אחרי שסיימנו לשתות. "מה?" הוא שאל מופתע. "אתה לאביה ואני לחברות שלי" אמרתי. "זהו, רציתי לדבר איתך על זה" הוא אמר והסתכל עליי. הסתכלתי עליו וחיכיתי. "אני ואביה.." הוא התחיל לדבר. פחדתי לשמוע מתחתנים, או מאוהבים, או.. די, תפסיקי לחשוב עליהם. "מה איתכם?" שאלתי. "אנחנו לא באמת ביחד" הוא אמר במהירות והסתכל עליי. "סליחה?" שאלתי, לוודא ששמעתי נכון. "אני עשיתי את זה כד.." "אתה עובד עליי נכון?" קטעתי אותו בעצבנות. "אני והיא רק חברים טובים, לא יות.." "אז מה זה היה כל הימים האלה?" שאלתי אותו וקמתי. הוא נאנח. "אתה רצית.. איזה מטומטמת אני" מלמלתי. "את לא מטומטמת זה פשוט ש.." "לא, אתה מטומטם. מה חשבת לעצמך?" התחלתי להרים את הקול. הוא רצה להתגרות בי? בגלל זה הם היו ביחד?
"אני לא יודע.." הוא אמר. "קח אותי בחזרה" אמרתי והסתכלתי עליו. "ענבר.." "עכשיו הארי, אני לא יכולה להישאר כאן" אמרתי. הוא קם והתקרב אליי. הסטתי את מבטי. "אני מצטער, לא ידעתי שתקחי את זה ככה.."סבבה, טעית" אמרתי והסתכלתי בעיניו הפגועות, ומיד הזזתי את מבטי אל הדלת. "אוקיי" הוא אמר בטון שקט ופתח לי את הדלת. יצאתי במהירות ונכנסתי לאוטו.
כל הנסיעה שתקתי, וכך גם הוא. הראש שלי התפוצץ. הם שיקרו לי, שניהם. מאביה זה פחות נורא, הארי שיקר לי. הארי תכנן את זה. דמעה יצא מעיניי, ניגבתי אותה במהירות. הארי הסתכל עליי ועצר בצד. "תמשיך לנסוע" אמרתי לו בעצבנות. "לא עד שתסלחי לי" הוא אמר. "אתה באמת רוצה שנמות פה?" שאלתי אותו בעצבנות. "אני ממש מצטער, את פשוט היית כל כך עקשנית ו.." "אה אז אני אשמה?" שאלתי אותו. "לא נתת לי לסיים" הוא אמר והתקרב אליי. "את היית כל כך עקשנית, ולא רצית אותי, אבל לא יכולתי להפסיק, כי אני מרגיש אלייך משהו יותר מכל בת אחרת שאי פעם הכרתי, ולא אכפת לי כמה עצבנית היית, לא יכולתי להפסיק לחשוב עלייך, ולקנא בטום הזה" הוא אמר והחזיק בידי. "אז ביקשת מבחורה לשקר לי ולהתחזות לחברה שלך, סבבה, תמשיך לנסוע, זה לא יעזור לך" אמרתי בקרירות והסתכלתי על הכביש. הוא נאנח והמשיך לנסוע.

מנקודת המבט של עדן-
התעוררתי. גופי היה עטוף בידיו השריריות של נייל. חייכתי לעצמי ושמעתי שהוא התעורר. "בוקר טוב" הוא אמר והתמתח. "בוקר טוב" אמרתי בחיוך והסתובבתי כדי לנשק אותו. "עכשיו הבוקר מצוין" הוא התנתק ממני ואמר. "בואי נלך לאנשהו היום" הוא אמר בפתאומיות. "מה זאת אומרת?" שאלתי. "כולנו, נלך לפארק, נעשה פיקניק, נצא קצת מהשגרה" הוא אמר בחיוך. "מה את אומרת?" הוא שאל והסתכל עליי עם עיניו התכולות. "בוא נעיר את כולם" אמרתי בחיוך וקמתי מהמיטה. הוא משך אותי והצמיד אותי לגופו. "רק עוד נשיקה קטנה ונלך" הוא לחש לי ונישק אותי.
"בנות, לקום, יוצאים לפיקניק!" צעקתי לנוי, אלה ואביה, היחידות שהיו בחדר. אחרי כמה דקות הם קמו, וראיתי את אמילי יוצאת מהחדר של זאין. רצתי אליה בהתלהבות. "אמ, את כרגע יצאת מ.." "כן" היא קטעה אותי וחייכה. "אוקיי" מלמלתי בחיוך ושמעתי את דלת הכניסה נטרקת. "בא לי לברוח מפה" ענבר חלפה לידנו ומלמלה לנו. ראיתי את הארי נשכב על הספה. איפה הם היו שני אלה?
לקחנו אוכל, ונסענו כולנו באחד הג'יפים כדי שלא יחשדו, לפארק מרוחק. "הגענו" אמילי אמרה בחיוך ויצאה מהאוטו להוציא את האוכל. כולנו התקדמנו, חלק בשמחה וחלק בעצבנות, לצד מרוחק של הפארק הענקי. כל הבנים היו עם משקפי שמש, אז לא זיהו אותם.
פרסנו את השמיכה, וכולנו התיישבנו במעגל והתחלנו לאכול. הייתה דממה מוזרה, ואז החלטתי לפתוח את הפה שלי. "הארי, לאן אתה וענבר הלכתם?" שאלתי אותו, כולם הסתכלו עליו. הוא שתק והסתכל על ענבר. ענבר הסתכלה עליי בעצבנות. "הראיתי לה איזה מקום יפה כי היא התעוררה מוקדם" הארי אמר והסתכל עליה. היא השפילה מבט ולקחה כריך. כל כך סיקרן אותי לשמוע עוד, אבל לא היה לי נעים.
סיימנו לאכול, וכל אחד התפזר לאזור אחר. אמילי וזאין הלכו, ענבר נעלמה וכך גם הארי, ונשארנו רק אני ונייל. "איזה יפה את" הוא אמר בחיוך ונשך את שפתיו. חייכתי אליו ונישקתי אותו. "גם אתה נראה.. בסדר" אמרתי בחיוך. הוא חייך ולקח עוד כריך, ואז צלצל לו הפלאפון. הוא הסתכל על הצג והבעת פניו השתנתה. הוא ניתק את השיחה וחזר לכריך. "מי זה היה?" שאלתי אותו בחטטניות. "אממ.. חבר טוב שלי, אין לי כוח אליו" הוא אמר. ידעתי שהוא משקר לי, ולא הבנתי למה.

מנקודת המבט של אלה-
לואי סימן לי ללכת לצד. התלבטתי אם לעשות את זה, אבל הייתי חייבת. הגענו לפינה של הפארק, הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי את אותה נשיקה ממכרת. שתקתי והסתכלתי עליו, לא היו לי מילים. "את מדהימה, אני לא יכול לראות אותך לידו" הוא לחש לי. "זה מה שאני מרגישה לגביך" אמרתי בלחישה גם כן. "אז בואי ניפרד מהם" הוא אמר והעביר את שיערי למאחורי האוזן, וליטף את פניי. "נוי לא תסלח לי בחיים" אמרתי לו בטון עצוב. הוא שתק, ואז שמענו רעש. הסתכלתי הצידה, וראיתי את טום. "שיט" מלמלתי לעצמי וראיתי את ענבר והארי יושבים על הספסל, צמודים. "מי זה?" לואי שאל אותי. "החבר של ענבר" אמרתי לו. הוא הסתכל על הארי וענבר וחזר להסתכל על טום. "בואי" הוא אמר והחזיק בידי. "לואי, אנחנו לא יכולים לבוא ביחד" אמרתי לו. הוא השתתק והנהן. "נכון" הוא אמר ותפס בפניי. "אז נתראה אחר כך" הוא לחש לי ונישק אותי, והלך.
ראיתי שהוא הולך לכיוון של הארי וענבר, אז החלטתי ללכת לטום. "טום!" צעקתי. אני שונאת אותו, אבל אני חייבת להרחיק אותו משם. "ענבר אמרה לי שהיא בפארק ונתנה לי את הכתובת של פה, איפה היא?" הוא שאל ברוגע. "היא לא הרגישה טוב והלכה למלון" אמרתי. הוא חייך. "פעם הבאה תשקרי יותר טוב" הוא אמר והלך לכיוונה. הסתובבתי וראיתי שהיא לבד. חייכתי כשראיתי את לואי מרחיק את הארי במהירות, וחזרתי לשמיכה של הפיקניק. "אני מפריעה?" שאלתי כשראיתי את נייל על עדן, מנשק אותה. הוא התנתק ממנה ונאנח, היא חייכה. "כן" הוא אמר. "לא" היא אמרה. "טוב כן, אבל לא נורא" היא הוסיפה בחיוך. התיישבתי. "איפה ליאם?" שאלתי אותם. "חשבתי שהוא איתך" נייל אמר. "איפה את היית?" עדן שאלה. הסתכלתי עליה. "לא משנה" היא מלמלה והשפילה מבט. "היי" נוי וליאם התיישבו לידי. "היי, איפה הייתם?" שאלתי אותם. הם שתקו והמציאו תירוץ. הייתה לי תחושה מוזרה.

מנקודת המבט של נוי-
חזרנו לשמיכה, אחרי שהתנשקנו בפינה בפארק. הרגשתי כל כך רע עם עצמי, אבל גם כל כך טוב. אני לא יודעת מה לחשוב. הארי התיישב לידי ושתק. "מה קרה?" שאלתי אותו. "החברה שלך הזאת" הוא מלמל. "ענבר?" שאלתי. הוא הנהן. "אני לא מבין אותה, שנייה אחת אנחנו כמעט מתנשקים ושנייה אחרי זה רבים, למה היא עושה את זה כזה קשה?" "כי יש לה חבר הארי" אמרתי לו. "אז למה התנשקנו?" הוא שאל. "התנשקתם? עכשיו?" שאלתי בתדהמה. "כמעט" הוא אמר. "אתם מה זה מסובכים" מלמלתי לו. מי אני שאגיד שלמישהו יש קשר מסובך? אני מתנשקת עם החבר הכי טוב של החבר שלי, שהוא החבר של החברה הכי טובה שלי. "היי" טום וענבר התיישבו על השמיכה ליד הארי. "טום, מתי חזרת?" שאלתי אותו. "חזרתי" הוא אמר בחיוך והסתכל על ענבר. היא חייכה את החיוך המאולץ שלה. "ענבר, אני יכולה אותך שנייה?" שאלתי אותה. "ברור" היא אמרה וקמה אחריי. התיישבנו על איזה ספסל, וראיתי את אמילי חולפת בעצבנות על פנינו, ואחריה זאין. טוב, בוא נפתור עניין אחד ואחרי זה את השני. "מה היה עם הארי?" שאלתי אותה. "הנקבה הרכלן הזה" היא מלמלה. "מה קרה איתו?" . היא השפילה מבט. "רבנו, ואז.. טום הגיע" היא אמרה ונאנחה. "את לא הולכת להיפרד ממנו?" שאלתי אותה. "אני לא יודעת.." היא מלמלה. "טוב, עזבי, לא צריך לחשוב על זה עכשיו" היא אמרה בחיוך ומשכה אותי בחזרה לכולם.
התיישבנו, אני ליד לואי, ליאם הסתכל עליי. השפלתי את מבטי. אני צריכה להחזיק את עצמי שלא לנשק את שפתיו. "טוב, אני זז לבר ותומר" טום אמר לענבר ונישק אותה. "ביי" היא אמרה בחיוך מאולץ. הייתה דממה לכמה זמן. "ענבר, אפשר אותך שנייה?" הארי אמר. "לא" ענבר אמרה, מבלי להסתכל עליו. סימנתי לאלה ולעדן שיקחו את הבנים וישאירו אותם לבד. "לואי, בוא" אמרתי והושטתי ללואי יד, וכך גם אלה ועדן לליאם ונייל, וכולנו הלכנו משם. "עכשיו הם יהיו חייבים לדבר" אמרתי לכולם. "כן" אלה מלמלה והסתכלה עליהם. "מי זאת הבחורה שליד זאין ואמילי?" עדן שאלה והביטה בספסל רחוק. לואי וליאם הסתכלו אחד על השני. "האקסית שלו" ליאם הסביר לי, ואז צלצל לי הפלאפון. זה היה ג'ק. הסתכלתי על אלה, ועניתי. "נוי?" הוא שאל. "היי" אמרתי. "מה שלומך?" הוא שאל. "חיה, מה איתך?" שאלתי אותו. "חי" הוא ענה. "את עושה משהו היום?" הוא שאל. "תקשיב, יש לי חבר" דיברתי בשקט, כי ראיתי שכולם נועצים בי מבט. "אה" הוא מלמל. "לא משנה, ביי" הוא אמר במהירות וניתק את השיחה.

מנקודת המבט של אמילי-
זאין ואני הלכנו לצד והתנשקנו. "דיברת עם בר?" הוא שאל אותי. "לא, ואני לא אדבר" אמרתי בחיוך. "את מדהימה אמ, באמת" הוא אמר והעביר את שיערי למאחורי האוזן. "מי שמדבר" אמרתי לו בחיוך ונישקתי אותו. "זאין!" שמעתי קול צפצפני של בחורה. הסתובבתי וראיתי בחורה יפיפיה, מתיישבת לידנו על הספסל. "נטשה" הוא אמר בחצי חיוך מאולץ. "כמה זמן עבר אה?" היא אמרה ובחנה אותו מכף רגל ועד ראש. "נהיית אפילו יותר חתיך" היא אמרה בחיוך. "תודה" הוא אמר והסיט את מבטו. חיכיתי שהוא יציג אותי בפניה, או שיכיר לי אותה. אבל הוא לא הוציא מילה. "אמילי" אמרתי לבסוף, לא הייתה לי סבלנות. "נטשה" היא אמרה בחיוך. "את החברה של זאין?" היא שאלה. הסתכלתי עליו. "כן" אמרתי בחיוך. "יפה זייזי" היא אמרה. זייזי? באמת? "כן זייזי" מלמלתי לזאין, הוא השפיל מבט. "אז, הוא עדיין טוב במיטה?" היא שאלה בחיוך שובב. הסתכלתי עליו. "סליחה?" שאלתי אותה. "לא משנה, לא התכוונתי להיות חטטנית. אני הייתי חברה שלו פעם. אחת התקופות הטובות בחיי" היא מלמלה וחייכה אליו. ראיתי שהיא מלטפת את ידו. הסתכלתי עליו, אני לא יכולה להגיד לה להפסיק, הוא צריך להגיד. והוא לא אומר. "מה את עושה בפארק? באת לפגוש מישהו?" שאלתי אותה. "לא, את האמת נזכרתי בזאין, וזה המקום שבו התנשקנו בפעם הראשונה" היא אמרה בחיוך. "אתה זוכר? ליד המזרקה" היא אמרה בחיוך ושמה את ידה על הכתף שלו. "זאין" התעצבנתי. הוא הסתכל עליי. "לא משנה עכשיו אמ" הוא לחש לי. "אתה רציני?" לחשתי בזמן שהיא ענתה לפלאפון שלה. "אל תעשי סצנות עכשיו.." הוא לחש לי. גיחכתי. "אני לא אפריע לשניכם להשלים פערים" אמרתי וקמתי משם. כל כך התעצבנתי. אני החברה שלו, והיא לא מפסיקה לגעת בו.
ראיתי את ענבר והארי על השמיכה, אז החלטתי ללכת מהפארק. לא היה לי כוח לכלום.