LOVE Is In The Air- פרק 7- 1D

מנקודת המבט של נוי-
עברו שלושה ימים מהפגישה עם לואי. כל יום שעובר אני חושבת יותר על ליאם. אני מרגישה כל כך רע עם עצמי, כל כך בוגדת. הבנים נתנו לנו להישאר אצלם בבית לשבוע, וככה האריכו לנו את השהות באנגליה.
הגענו אליהם, מתרגשות במיוחד. ראיתי אלה מנשקת את ליאם, וברחתי החוצה, לבריכה שלהם. "היי" שמעתי קול של גבר מאחוריי. הסתובבתי. "היי" אמרתי לליאם וחזרתי להסתכל על מי הבריכה. הוא התיישב לידי. "חיפשתי אותך" הוא אמר לאחר כמה דקות שקטות. "למה?" שאלתי אותו. הוא שתק.
"יש היום המון כוכבים בשמיים" אמרתי והסתכלתי למעלה. "יש ימים כאלה" הוא אמר. "זה כל כך יפה" מלמלתי. "כמוך" הוא אמר. הסמקתי והסתכלתי עליו. נשכבנו על הדשא והוא הסביר לי על כל הכוכבים.
"מאיפה אתה יודע את כל זה?" שאלתי אותו בחיוך והסתכלתי עליו. "למדתי את זה" הוא אמר בחיוך. שתקתי. "את כל כך יפה" הוא מלמל ונגע בידי. הסמקתי והסתכלתי עליו. התיישבתי לידו, והוא התיישב גם כן. הוא הסתכל עליי עם עיניו העמוקות ונישק אותי. 'וואו' חשבתי לעצמי כשהוא נשכב מעליי. "לא ליאם" מלמלתי וקמתי. "אני לא מבין למה הלכתי קודם אל אלה ולא אלייך" הוא לחש וליטף את פניי. נשכתי את שפתיי. הוא חייך. "אולי הגורל רצה שתהיו ביחד" אמרתי לו והוזזתי את ידו ממני. "אני לא חושב ככה, את חושבת ככה?" הוא שאל והסתכל עליי. "ממש לא" מלמלתי לו ונישקתי אותו נשיקה סוערת. כל כך רציתי לעשות את זה. דמיינתי את הרגע הזה כל כך הרבה פעמים, והוא אפילו יותר טוב ממה שחשבתי. "רגע.." הוא מלמל והתנשף. "מה?" שאלתי אותו. "את מדהימה" הוא אמר לי ונישק את צווארי נשיקה קצרה. "אבל החברה שלך, מה אני אמור לעשות?" הוא שאל. רציתי שהוא יחזור לנשק את צווארי. "מה שאתה חושב שנכון" אמרתי לו. "אני רק יודע שבא לי לנשק אותך עכשיו" הוא אמר. "גם לי" לחשתי. הוא התקרב אליי. "לא ליאם, אני לא יכולה" אמרתי ורצתי לבפנים במהירות.

מנקודת המבט של עדן-
ישבנו לארוחת ערב, כולנו חוץ מנוי אלה לואי וליאם. "אני לא יכולה לראות אותם" ענבר לחשה לי. "ענבר, זאת בת דודה שלי, אני מכירה אותה המון זמן והיא לא אחת שנשארת במערכת יחסים רצינית, אז אל תילחצי" אמרתי לה. אני אוהבת את אביה, המון. אבל זה נראה כאילו הארי מנצל אותה בשביל להשוויץ בה. "ענבר, רוצה סלט?" הארי שאל את ענבר. "לא, טעמתי ממנו, הוא לא משהו" היא אמרה לו. "אולי לא טעמת טוב" הוא אמר לה. "טעמתי, והספיק לי, המשכתי הלאה" היא אמרה. "אז גם הסלט צריך להמשיך הלאה" הוא אמר לה במבט מתגרה. "אביה, רוצה סלט?" הוא פנה אל אביה בחיוך. "טוב, אני זזה לשירותים.. או משהו" ענבר אמרה וקמה מהשולחן. הסתכלתי על הארי שהסתכל עליה, וקם. "נייל, אני עוד שנייה חוזרת" אמרתי לנייל ונישקתי אותו בלחי. לקחתי את אביה לצד.
"היי בת דודה" היא אמרה בחיוך. "היי" אמרתי לה. "מה קרה?" היא שאלה. "תגידי.. את לא מרגישה משהו מוזר בהארי?" שאלתי אותה. "מה זאת אומרת?" היא שאלה. "את לא מרגישה שהוא.. שהוא מרגיש משהו למישהי אחרת?" שאלתי אותה. "ברור" היא אמרה. הסתכלתי עליה, מופתעת. "מה ברור?" שאלתי אותה בדאגה. "אה לא סיפרתי לך?!" היא הסתכלה עליי בתדהמה. "לא סיפרת לי מה?" שאלתי אותה. "ביום ההוא, שיצאתי עם ענבר והארי לבר, אז הארי סיפר לי שענבר מאוד עקשנית, והוא רוצה לגרום לה להיות פחות עקשנית" היא אמרה בחיוך. "מה את אומרת לי בעצם?" שאלתי אותה. "אני והארי לא באמת יחד" היא אמרה בחיוך. "אני פשוט עוזרת לו, אבל את לא מספרת את זה, עוד לא, אוקיי?" היא אמרה. שתקתי. "בבקשה עדן" היא התחננה. "מחר אתם מספרים לה" אמרתי והלכתי ממנה.

מנקודת המבט של אמילי-
כשכולם הלכו מהשולחן, נשארנו רק אני, נייל וזאין. "אני אלך עכשיו" נייל אמר במהירות ורץ מהשולחן. שתקתי והמשכתי לאכול. זאין קם והתיישב לידי. "יש הרבה מקומות, אתה יכול לשבת רחוק יותר?" שאלתי אותו. "לא" הוא אמר בחיוך. "זאין, בבקשה" התחננתי אליו והסתכלתי על עיניו היפיפיות. "אני לא יכול להתרחק ממך" הוא לחש לי וסובב את ראשי אליו עם אצבעותיו. "אז תשתדל" אמרתי במהירות והסטתי את מבטי. "תסתכלי עליי שנייה" הוא אמר. "מה?" התעצבנתי וסובבתי את ראשי אליו. שתקנו והסתכלנו אחד על השנייה. אחרי כמה דקות ארוכות. "בואי איתי לחדר" הוא לחש והחזיק בידי. הנהנתי והלכתי אחריו.
התיישבנו על המיטה שלו. "מה זאין?" שאלתי אותו בקול יותר רגוע. "אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך" הוא לחש לי וליטף את שיערי. "אתה בטח אומר את זה לכולן" אמרתי והשפלתי מבט. "נכון" הוא אמר בחיוך. הסתכלתי עליו בתדהמה. "אבל אף פעם לא באמת התכוונתי לזה" הוא הוסיף. הסמקתי. "את לא הרגשת כלום בנשיקה?" הוא שאל. "לא" עניתי במהירות. "באמת?" הוא שאל. הסתכלתי בעיניו. "כן הרגשתי" לחשתי לו והסתכלתי על שפתיו. "גם אני" הוא אמר והתקרב אליי. "אני מפחדת שקשר איתך יהיה לא טוב" הודיתי בפניו. "למה?" הוא שאל. "כי אתה זאין מאליק, כולן אוהבות אותך, אם פתאום תגיע בת יפיפיה, אתה תשכח ממני לגמרי" אמרתי. "בחיים אני לא אשכח אותך אמילי" הוא אמר בשקט ובקול מרגיע. "אני מבטיח לך" הוא לחש ונישק אותי. הוא מנשק מדהים. זה הרגיש כל כך טוב, שפתיו החמות היו כל כך ממכרות. הוא עלה מעליי והוריד לי את החולצה. "אוי, סורי, מחפשת את הארי" אביה נכנסה במהירות לחדר ומיד טרקה אותו. זאין הסתכל עליי וחייך, ואז הפלאפון שלי צלצל. "אל תעני לזה" הוא לחש לי ונשכב לידי. "אבל.." ניסיתי לדבר, אבל הוא כבר לקח את הפלאפון וכיבה אותו. "איפה היינו?" הוא שאל בחצי חיוך וחזר לנשק אותי.

מנקודת המבט של אלה-
חיפשתי את ליאם, לא ראיתי אותו כבר איזה רבע שעה. התנגשתי במישהו. "היי" לואי אמר לי בחיוך. "אה היי" אמרתי בחיוך. "מה שלומך?" הוא שאל. "אני בסדר, מה איתך?" שאלתי. "הכל בסדר" הוא אמר. "מצוין" אמרתי בחיוך והמשכתי בדרכי. הרגשתי יד חמימה מחזיקה את ידי. נעצרתי והסתובבתי אליו. הוא משך אותי אליו והיינו צמודים. שתקתי. כל כך רציתי את זה. "מה אתה עושה לואי?" לחשתי לו. "אני.. אני מצטער" הוא אמר. "אל תצטער" אמרתי במהירות. הוא חייך והשפיל מבט, ומשך אותי לחדרו. "מה אנחנו עושים?" שאלתי אותו, גופנו היו צמודים, ושפתינו היו במרחק סנטימטרים ספורים אחת מהשנייה. "מה שתכננתי לעשות מאז שנופפתי לך בהופעה" הוא לחש לי והצמיד אותי לקיר, ונישק אותי. "את מדהימה" הוא מלמל תוך כדי הנשיקה. הלכנו לאט לאט למיטה. הוא נשכב מעליי. "לואי" מלמלתי. הוא נישק לי את הצוואר. הייתה לי צמרמורת. "לואי" אמרתי בקול קצת יותר חזק. "מה?" הוא שאל והתנתק ממני. "אסור לנו" לחשתי לו. "אסור לנו להמשיך להיות רחוקים אחד מהשני" הוא אמר וליטף לי את הלחי. "אבל מה עם ליאם ונוי?" שאלתי אותו. הוא שתק. "אני מצטערת, אבל אני לא יכולה" אמרתי, קמתי ויצאתי מחדרו.

מנקודת המבט של ענבר-
קמתי משם. לא יכולתי לשמוע את זה יותר, והלכתי לחדר האורחים. ראיתי את הארי נכנס לחדר ומתיישב לידי. שתקתי. גם הוא שתק. "מה אתה רוצה?" שאלתי אותו, לא היה לי כבר כוח. "בואי" הוא אמר וקם. "איתך? בחיים לא" אמרתי. "קומי, נו" הוא אמר. קמתי ונאנחתי. הוא החזיק בידי וגרר אותי החוצה. "מה אתה עושה? קפוא פה" אמרתי לו בעצבנות. "קחי" הוא אמר והושיט לי את המעיל שלו. "תודה" לחשתי לו. "כנסי" הוא אמר כשפתח את הדלת לאוטו. "הארי, מה אתה רוצה?" שאלתי אותו. "בבקשה ענבר" הוא אמר והסתכל עליי. נאנחתי ונכנסתי.
נסענו ונסענו. הייתי כל כך עייפה אז כנראה נרדמתי באיזשהו שלב. אחרי כמה זמן פקחתי עיניים, וראיתי את הארי מסתכל עליי. "רוצה פוסטר?" שאלתי אותו בזמן שהתמתחתי. הוא חייך והשפיל מבט. "בואי" הוא אמר ופתח את הדלת. "לאן?" שאלתי אותו. "את תראי" הוא אמר והושיט את ידו. הסתכלתי עליו. "יש לך חברה" אמרתי לו. "אני אסביר לך הכל" הוא אמר בחיוך ממיס. הלכתי אחריו. היה שלג, קפאתי מקור, ואז נכנסנו לבקתה. "מה זה?" שאלתי אותו. "זה בקתה של המשפחה שלי, הייתי בא לפה הרבה כשהייתי קטן, והפסקתי" הוא אמר. "אוקיי, ולמה אני כאן?" שאלתי. "אני צריך לדבר איתך" הוא אמר והתיישב על אחת הספות. נשארתי עומדת. "על מה?" שאלתי. "עלינו" הוא אמר. צמרמורת עברה בגופי. "מה יש לדבר עלינו?" שאלתי. הוא הסתכל עליי במבט הזה שלו. "די כבר לעשות את זה!" אמרתי בעצבנות. "לעשות את מה?" הוא שאל. "את המבט הזה" אמרתי לו. הוא חייך. "אני אשתדל לא לעשות את זה" הוא אמר. התיישבתי לידו. "עדיין קר לך?" הוא שאל. "מאוד" אמרתי. "חכי" הוא אמר וקם. נשארתי שם, מסתכלת על האח, שקועה במחשבות על הארי, ועל אביה. הוא התיישב לידי וכיסה את שנינו בשמיכה. הסמקתי אבל השפלתי מבט, כדי שלא יראה. "מה עם טום?" הוא שאל. "איזה טום?" שאלתי אותו. "החבר שלך" הוא אמר בחצי חיוך. "אה" הסמקתי מבושה. "הוא חזר לארץ" אמרתי. "אנחנו בהפסקה עכשיו" פלטתי, למרות שזה היה שקר. "אה" הוא הסתכל עליי ושתק. לא יכולתי להגיד עכשיו שזה לא נכון, אני אשמע מפגרת. "אני עייפה" מלמלתי לו. "תשני" הוא אמר בחיוך קטן. "לילה טוב" מלמלתי והנחתי את הראש על הצד שלי בספה.
הבוקר הגיע, פקחתי עיניים, הרגשתי כל כך טוב. "בוקר טוב" שמעתי את הארי אומר ומתמתח, ואז ראיתי שידו כרוכה מסביבי. מה עשינו?