LOVE Is In The Air- פרק 6- 1D

מנקודת המבט של עדן-
התעוררתי בבוקר, יותר מוקדם מכל השאר. הסתכלתי בפלאפון וראיתי הודעה מנייל. "אוהבת אוכל איטלקי?". חייכתי. "סי" רשמתי. "היית רוצה לבוא איתי בשש לאיטלקיה הכי טובה בניו יורק?" הוא רשם, כנראה גם הוא התעורר מוקדם. "כן" רשמתי ונשכבתי על המיטה. אני לא מאמינה שזה קורה לי.
"מה השעה?" אמילי התעוררה והתמתחה. "תישע" אמרתי לה. "כואב לי הראש" היא מלמלה. "הגיוני, אתמול שתית כמו מטורפת" אמרתי לה. "שתיתי? מה קרה אתמול?" היא שאלה. "את לא זוכרת מה קרה אתמול?" הסתכלתי עליה בתדהמה. "אוי שיט. שיט שיט שיט" היא אמרה וקמה במהירות לפלאפון שלה. "דיברת אתמול במקרה עם בר?" היא שאלה אותי בדאגה. "מתי? בזמן שהוא הלך מכות עם זאין או בזמן שהוא ברח מהמקום במהירות?" שאלתי אותה. "הם הלכו מכות? אוי נכון" היא אמרה והתיישבה. "מה קרה?" שאלתי אותה, עד עכשיו לא הבנתי מה קרה שם. "זאין הזה פשוט דפוק" היא אמרה. אם היא אומרת שזאין דפוק, היא מתכוונת לזה. היא ממש אהבה אותו, תמיד. "מה הוא עשה?" שאלתי. "זוכרת שאמרתי לך שהתנשקנו?" היא שאלה. הנהנתי. "נחשי למי הוא סיפר את זה" היא אמרה. הסתכלתי עליה בשוק. "הוא אמר לבר?" שאלתי אותה. היא הנהנה. "הוא באמת דפוק" אמרתי. היא חייכה ומיד מחקה את החיוך. "טוב יאללה, נעיר את כולם מהר ונלך לאכול, אני רעבה" היא אמרה וזרקה על ענבר כרית. "לא שוב" ענבר מלמלה וקמה באיטיות. "אלוש, קומי" אמרתי בזמן שזרקתי על נוי כרית. "אח!" נוי צרחה ונפלה מהמיטה. "מי הזונה שעשתה את זה?" היא קמה במהירות. "בוקר טוב" אמרתי לה בחיוך.
ירדנו למטה ואכלנו את ארוחת הבוקר. "ענבר, מה הלך אתמול עם הארי?" אלה שאלה את ענבר כשהתיישבנו. "כלום" ענבר ענתה במהירות. "אולי תשאלו את נוי על השפתיים של לואי.." היא אמרה וקרצה לנוי. "אמרתי לך לא להגיד את זה !" נוי אמרה בקול. "התנשקת עם לואי?" אלה שאלה אותה. "לא התנשקנו, זה כמו נשיקה בלחי" "רק על השפתיים" ענבר הוסיפה. צחקתי. ראיתי שאלה עצבנית, אז הפסקתי מיד לצחוק. "אתן זוכרות את הבת דודה שלי, מירנדה?" אלה אמרה במהירות, משנה נושא. "איך אפשר לשכוח" ענבר אמרה בציניות. נוי צחקה. "בקיצור, אם הייתי אומרת לכן שיש לה את החבר הכי חתיך שתפגשו, מה הייתן אומרות?" היא שאלה. "הייתי מחפשת את המצלמות, אולי מותחים אותי" אמילי אמרה. ענבר צחקה. ואז נזכרתי, בת דודה שלי צריכה לבוא בשש בערב למלון, לקחת אותנו לאיזה מועדון. "שיט" מלמלתי. "יש מצב שמישהי מכן מטיילת עם בת דודה שלי, אביה לכמה זמן?" שאלתי אותן. "אני לא יכולה, לואי אמר לי שהיום ניפגש, אז אני מחכה להודעה ממנו" נוי אמרה. "גם אני לא יכולה, ליאם רצה להיפגש איתי" אלה אמרה בקול רם ועצבני. "אני חייבת להיפגש עם בר, לראות מה איתו" אמילי אמרה. הסתכלתי על ענבר, שלא הקשיבה לשיחה. היא הרימה את ראשה, כולנו הסתכלנו עליה. "מה?" היא שאלה. "יש מצב את מטילת עם אביה, בת דודה שלי, היום בערב?" שאלתי את ענבר. "אין לי מושג מי זאת, אבל לא אכפת לי, אין לי משהו יותר טוב לעשות" היא אמרה בחיוך מאולץ. יופי, הכל מסודר.

מנקודת המבט של נוי-
"תודה תודה תודה" עדן אמרה בהתלהבות לענבר. "למה את לא יכולה לטייל איתה?" שאלתי אותה. "יש לי דייט עם נייל" היא אמרה בחיוך והשפילה את מבטה. "אומייגאד למה לא סיפרת לי?!" אמילי שאלה אותה. "לנו, למה לא סיפרת לנו? אמילי, ללמוד לדבר ברבים" תיקנתי את אמילי. ענבר צחקה.
"החלקה על הקרח.. איך זה נשמע לך?" קיבלתי הודעה מלואי. "קר, אבל אני אסתדר (:" רשמתי לו. "אז היום בארבע אני אצלך (:" הוא רשם. חייכתי.
"תראו מי פה" ענבר אמרה וקרצה לי. הסתובבתי. "אוי, לא הוא" אמרתי כשראיתי את ג'ק מתקדם לעברנו. "היי" הוא אמר לי. "היי" אמרתי לו. "אני מצטער להפריע, אבל רציתי לדעת אם את פנויה היום בערב" הוא אמר לי. "לא" עניתי במהירות.
"אומייגאד" אלה מלמלה והפילה את המזלג שלה. "מה קרה?" עדן שאלה אותה. היא לא הורידה את עיניה מג'ק. הוא שתק, אז הסתכלתי עליו. "תשכחי ממה שקרה כאן, בבקשה" הוא התחנן בפניה והלך. "מה זה היה?" שאלתי את אלה. היא שתקה וקמה בעצבנות מהשולחן. היו כמה דקות של שקט, ואז יצאנו לבריכה.
"מאיפה את וג'ק מכירים?" הלכתי אל אלה כשהיינו בדרך לכיסאות שלנו. "את לא רוצה לדעת" היא אמרה לי. "תתפלאי" עניתי לה. "פשוט.. פשוט תתרחקי ממנו" היא אמרה. "למה שאני אתרחק ממנו?" שאלתי אותה, די התעצבנתי שהיא קובעת לי עם מי להיפגש ועם מי לא. "פשוט תתרחקי, מה אכפת לך?" היא אמרה בטון עצבני. "את מוכנה להגיד לי למה? ?כי זה ממש מעצבן אותי שאת עושה לי את זה.." "הוא החבר הזה של מירנדה, בת דודה שלי אוקיי? תעשי מה שבא לך" היא אמרה, הורידה את בגדיה ונכנסה למים.

מנקודת המבט של אלה-
אחרי חצי שעה, יצאתי מהמים. 'מזל, נוי לא פה' אמרתי לעצמי כשראיתי את ענבר משתזפת. "היי, איפה כולן?" שאלתי את ענבר כשהתיישבתי. "הלכו להתכונן לדייטים שלהם, וטום חזר לארץ, למשחק כדורגל או משהו" היא אמרה בזלזול. "אז כנראה שנשארנו שתינו היום" אמרתי לה בחיוך. "מה רע בזה? יום בלונדון" היא אמרה בחיוך, ואז קיבלתי הודעה. "מה הסרט האהוב עלייך?" ליאם רשם לי. "הטיטאניק, ללא ספק" רשמתי לו. "במקרה יש לי את זה בבית, במקרה היית רוצה לראות איתי?" הוא רשם. חייכתי. "שאני אפספס את הטיטאניק? בחיים לא" רשמתי לו. "אני אאסוף אותך בחמש (:" הוא רשם. הרמתי את ראשי לענבר. "אני נשארת היום לבד?" ענבר שאלה אותי. "למה לבד? יש לך את אביה לא?" שאלתי אותה. "ברור ברור" היא אמרה ועלינו ביחד לחדר.
השעה חמש הגיעה, נכנסתי לאוטו של ליאם. הוא נישק אותי בלחי, עדיין לא התרגלתי לזה. כולן כבר יצאו, חוץ מעדן שעוד מתארגנת, וענבר שיושבת עם אביה בחדר.
נכנסנו לבית שלו. "וואו" מלמלתי. הוא חייך והחזיק בידי. הסמקתי והשפלתי את מבטי. נכנסנו לחדר קולנוע שלהם, והטיטאניק הוקרן על המסך הענקי שם. "זה מדהים" לחשתי לו בחיוך. "כמוך" הוא חייך, והתיישבנו.
בערך באמצע הסרט, שפתיו של ליאם התקרבו אל שפתיי, והתנשקנו. 'הוא מדהים' חשבתי לעצמי, אבל לא יכולתי שלא לחשוב על שהרסתי לי כל צ'אנס שהיה יכול להיות לי משהו עם לואי. אולי זה עדיין יכול לקרות? לא. אני לא יכולה. זה מאוחר מדי.

מנקודת המבט של אמילי-
הגעתי לפארק, איפה שאני ובר קבענו להיפגש. חיכיתי וחיכיתי, וראיתי אותו. "היי" אמרתי לו בחיוך והתקרבתי כדי לנשק אותו. הוא התרחק ממני. הבנתי שזה לא הולך להיגמר טוב. "מה קרה?" שאלתי אותו בשקט והסתכלתי בעיניו האפורות. "את יודעת מה קרה" הוא לחש לי. שתקתי. "אל תקשיב לו, הוא סתם אומר דברים.." "התנשקתם?" הוא קטע אותי. "אין לזה משמעות בשב.." "התנשקתם, כן, או לא?" הוא שאל בשקט ובעצבנות. "כן" גמגמתי. הוא שתק והסתכל עליי. "את לא מבינה כמה אני אוהב אותך" הוא לחש לי וליטף את שיערי. "גם אני אותך" אמרתי ודמעה יצאה מעיניי. "אבל את צריכה קצת לבד" הוא אמר. "אני לא צריכה לבד.." "את כן אמילי" הוא קטע אותי. שתקתי. "תחשבי, וכשתגיעי להחלטות, את יודעת איך להשיג אותי" הוא אמר והלך משם. "בר" מלמלתי ודמעות יצאו מעיניי. "בר" צעקתי. "בר!" צעקתי יותר חזק, אבל הוא כבר הלך. התיישבתי על הספסל, כל פניי מכוסות בדמעות.
"הלו" עניתי במהירות לפלאפון, בלי לבדוק מי זה. אולי זה בר. "אמילי, את בוכה?" שמעתי את המבטא של זאין בפלאפון. גיחכתי. "הכל קרה בגללך" התחלתי לעצבן. "לא יכולת לסתום את הפה שלך? בכוונה רצית להרוס לי את הקשר הכי חשוב לי בחיים?" צעקתי ובכיתי. "אני באמת שלא התכוו.." "ברור זאין, לא התכוונת, מי אתה חושב שאני? סתם מעריצה שלך שתסלח לך על כל דבר? כי אתה טועה זאין, כי לי לא אכפת מזבל כמוך" אמרתי בעצבנות. "איפה את נמצאת…" "מה זה עניינך?" שאלתי אותו בעצבנות.
"שלום גברתי, עוד מעט יתחיל הקרנבל השבועי, רוצה כרטיס?" שני ילדים התקרבו אליי עם פנקס ביד. "לא, תודה" אמרתי להם, והם ברחו. השיחה עם זאין נותקה.
אחרי בערך רבע שעה, שלא זזתי מהספסל שמעתי קול קורא לי. הסתובבתי וראיתי את זאין. קמתי והתרחקתי ממנו, והוא תפס בידי. "אני מצטער" הוא אמר. נתתי לו סטירה. "אתה לא מצטער, כי לא אכפת לך מאף אחד" אמרתי בשקט, הדמעות לא הפסיקו לרדת. "כן אכפת לי ממ.." "כי אתה זאין מאליק, אתה מפורסם, ואתה יודע לשיר, ואתה חתיך, אז מה אכפת מכל השאר? שימותו מצדך, העיקר שלא יפריעו לך, נכון זאין? כי כל מה שחשוב לך זה מה שאתה רוצה. ואני.. כמו מטומטמת התנשקתי איתך! בחיים לא הייתי מתנשקת עם זבל כמוך, שלא יודע לפרגן לאף אחד מלבדך, אתה פשוט בן ז.." הוא נישק אותי והחזיק במותניי. "אני שונאת אותך" מלמלתי תוך כדי הנשיקה.

מנקודת המבט של ענבר-
אני ואביה התכוננו לצאת מהחדר, ואז נשמעה דפיקה בדלת. "חכי שנייה" אמרתי לה וקמתי לדלת. פתחתי וראיתי את הארי מנופף לי לשלום. טרקתי במהירות. "תפתחי, אני לא הולך לזוז מפה" הוא אמר. פתחתי ולא נתתי לא להיכנס. "מה?" שאלתי אותו. "היי" הוא אמר בחיוך ממיס. "די כבר לעשות את זה" אמרתי לו. "לעשות מה?" הוא שאל בחיוך. "את זה" אמרתי והשפלתי מבט. "מי זה?" אביה שאלה. "א..אף אחד" צעקתי. "ביי הארי" לחשתי לו וסגרתי את הדלת, אבל הוא שם את רגלו ולא איפשר לי לסגור. "הארי סטיילס" אביה מלמלה כשראתה את הארי נכנס לחדר. "היי" הוא אמר לה בחיוך הזה. "טוב, אנחנו בדיוק צריכות ללכת" אמרתי בחיוך מאולץ ודחפתי את הארי החוצה. "אתה רוצה לבוא איתנו?" אביה פלטה במהירות. "הוא בטוח עסוק" אמרתי. "דווקא לא" הוא אמר בחיוך והסתכל עליי. "יופי" אביה אמרה בחיוך.
הגענו למועדון, והלכתי להביא משקאות לכולנו. "זה בשבילך, וזה בשבילך וזה בשבילי" אמרתי והנחתי את המשקאות על השולחן שלנו. הרמתי את ראשי אליהם. "מה לעזאזל" פלטתי כשראיתי את הארי ואביה מתנשקים מולי. "אה היי ענבר, איזה מהירה" אביה אמרה והתנשפה, וחייכה להארי. "הזמן טס כשנהנים אה?" אמרתי, לא הצלחתי לעכל את מה שראיתי עכשיו. "נהנים מאוד" הארי הוסיף והחזיק בידה של אביה. מה קורה כאן?