love is in the air- פרק 3- 1D

מנקודת המבט של ענבר-
אני לא מאמינה שהוא פה. אני לא יכולה להסתכל בעיניו, אני אמס. "רק רציתי להחזיר לך את המעיל" הוא אמר. הסתובבתי אליו. "בשביל זה באת?" שאלתי אותו, ניסיתי להסתיר את האכזבה. "כן" הוא אמר והסתכל עליי. "היית רוצה שאני אבוא בגלל סיבה אחרת?" הוא שאל, מתגרה בי. "ממש לא" אמרתי והורדתי את משקפי השמש שלי מעיניי. הוא הסתכל עליי. "מה?" שאלתי אותו. "כלום" הוא אמר במהירות והוריד את משקי השמש שלו. הסטתי את מבטי מעיניו היפות, והסתכלתי לשמיים. "כמה זמן את כבר באנגליה?" הוא שאל פתאום. "אתמול הגענו" אמרתי לו. "וכמה זמן את תהיי פה?" הוא שאל בפתאומיות. הסתכלתי עליו ושתקתי. "שבוע בערך" אמרתי לאחר כמה זמן. "אה" הוא מלמל. "למה אתה שואל?" שאלתי אותו בהתעניינות. הוא שתק וחייך חיוך קטן. הסתכלתי עליו, ראיתי את חיוכו הממיס, והפניתי לו את הגב. "את ממש קשה" הוא אמר לי. חייכתי בלי שהוא שם לב. "מה זאת אומרת?" שאלתי אותו. "אני מנסה לדבר איתך, וזה נראה כאילו את סובלת מכל רגע" הוא אמר מהר. "כי אולי אני סובלת מכל רגע" אמרתי לו, בשקר. הוא שתק. הסתובבתי אליו. ראיתי שהוא מסתכל עליי במבט מוזר. התיישבתי מולו. "אני באמת לא מבין מה הבעיה שלך איתי" הוא אמר בטון שונה מהרגיל. טון עצוב. "אין לי שום בעיה איתך" אמרתי לו כשהסתכלתי בעיניו העמוקות. "אז למה את כל כך קשה איתי?" הוא שאל בשקט. "אני.." התחלתי לדבר וצלצל הפלאפון. "שנייה" אמרתי ועניתי במהירות לפלאפון. "יפה שלי, אני, בר וכולם עוד שנייה עולים על הטיסה, עוד מעט ניפגש" שמעתי את קולו של טום מהצד השני. "טיסה? איזה טיסה?" שאלתי אותו. "טיסה לאנגליה? שנהיה ביחד שם?" הוא ניסה להזכיר לי, ואז נזכרתי. "א..אתה עולה על טיסה לכאן?" שאלתי והסתכלתי על הארי. עכשיו אין לי סיכוי, גם אם הייתי רוצה, להיות קשורה איכשהו להארי. "כן יפה שלי, אני כל כך אוהב אותך" הוא אמר. "גם אני" אמרתי בשקט וניתקתי את השיחה.מה אני אגיד לאמילי עכשיו? עד שהיא כל כך שמחה על הקטע עם זאין, להגיד לה שהחבר החתיך שלה שהיא מדגמנת איתו בכל קטלוג מגיע לפה, ומונע ממנה את האפשרות להיות קשורה לזאין? הסתכלתי לכמה שניות על הארי. "מה קרה?" הוא שאל. התלבטתי אם להגיד לו, אבל הרגשתי כאילו אני בוגדת בטום אם אני לא אגיד שהוא החבר שלי. "החבר שלי עולה על טיסה לכאן, הוא אמור להגיע היום" אמרתי בשקט. "חבר שלך?" הוא שאל. הנהנתי. "אוקיי, תמסרי לו להחליף חברה, היא ממש גרועה" הוא אמר, עזב את המעיל והלך.

מנקודת המבט של אמילי-
"אני צריכה לדבר איתך" ענבר נכנסה במהירות לבריכה. "מה?" שאלתי. "הארי פה, וכל החברים שלו, והוא.." "רגע מה? זאין פה?" שאלתי אותה בהתלהבות, לא שמתי לב מה היא אמרה בכלל. "כן אבל חכי שנייה" היא אמרה. "נדבר אחר כך, אני חייבת להחזיר לו את המעיל שלו" אמרתי לה, קרצתי והלכתי. רצתי לבפנים, וראיתי את עדן עם כמה בנים. "עדן, איפה את, אני שעה מחפשת אותך" אמרתי והתנשפתי. "אני פה" היא אמרה, ראיתי שהיד של אחד הבנים על רגלה. זה נייל. "אמילי, היי" שמעתי את הקול של זאיין מאחוריי. הסתובבתי וראיתי בחור מוסתר בכל גופו, עם שני שייקים בטעם תות. "רוצה לעשות סיבוב?" הוא שאל אותי בחיוך. הנהנתי. "אני מקווה שאת אוהבת תות" הוא אמר בחצי חיוך והושיט לי את אחד השייקים. "תודה" אמרתי ולגמתי ממנו. "אני רציתי להחזיר לך את המעיל שלך, אתה רוצה לעלות איתי שנייה לחדר?" שאלתי אותו. "אחרייך" הוא אמר וחייך אליי.
"זה החדר שלנו" אמרתי בחיוך ופתחתי את הדלת. "איפה המיטה שלך?" הוא שאל בחיוך. "הכי ליד החלון" אמרתי לו. למה הוא שאל את זה לעזאזל. הוא הלך לשם והתיישב. התיישבתי לידו. "הגעתן אתמול נכון?" הוא שאל. "כן" אמרתי. "כמה זמן את תהיי פה?" הוא שאל והסתכל עליי. "אתן" הוא תיקן את עצמו. "שבוע בערך" אמרתי לו. "אז צריך להזדרז" הוא אמר. "מה זאת אומרת?" שאלתי אותו, לא הבנתי. לא היה לי יותר מדי זמן להבין, כי שפתיו התקרבו אל שפתיי ונישקו אותי.

מנקודת המבט של אלה-
אמילי יצאה מהמים. "אלה, אני חייבת לדבר איתך" ענבר באה אליי. "ברור" אמרתי לה בחיוך ויצאנו מהמים. "יופי, הוא הלך" היא מלמלה והתיישבה. "מי הלך?" שאלתי אותה. "הארי" היא אמרה והשפילה מבט. חייכתי, אני בשוק שהוא בא עד לכאן בשבילה. "מה קרה?" שאלתי. "טום התקשר, הוא בדרך לכאן" היא אמרה ונאנחה. "למה הוא בא?" שאלתי. מה הוא רוצה ממנה, שיעזוב אותה כבר בשקט. סתם ערס שאיכשהו היא התאהבה בו. הוא כל כך לא לרמה שלה. "כי הוא בא, כי הוא אוהב אותי, וכי ככה" היא אמרה. "אני כזאת מטומטמת" היא מלמלה. "למה?" שאלתי. "כי אני מרגישה דברים למפורסם שלא רואה אותי ממטר" היא אמרה והניחה את ראשה על כתפי. ידעתי שהיא אוהבת אותו. "מפורסם שבא לאיפה שאת גרה רק בשבילך" אמרתי לה. היא גיחכה. "ממש. הוא בא כדי להחזיר לי את המעיל" היא אמרה והחזיקה בידה מעיל שחור. "זה שלך?" שאלתי אותו. היא בהתה במעיל. "זה לא שלי, זה שלו" היא אמרה. חייכתי. "הוא בא לפה בשבילך וחיפש תירוץ, כמה מתוק זה יכול להיות?" שאלתי בחולמניות. "כן, רק חבל שהוא הלך כשאמרתי לו שיש לי חבר" היא אמרה. "לא הייתי צריכה להתחיל לדבר איתו" היא אמרה. "עכשיו כל הבנות הלכו לבנים, ורק אנחנו פה" היא הוסיפה והחזיקה בידי. מה בנים? לואי? "מה בנים?" שאלתי אותה. "הלהקה פה" היא אמרה. "לואי פה?" שאלתי אותה והסתכלתי בעיניה הירוקות. "כן" היא אמרה והסתכלה עליי במבט לא ברור. "אז בואי אליהם!" אמרתי לה, קמתי ומשכתי בידה.

מנקודת המבט של נוי-
"נוי, וואן דיירקשן בלובי!" אמילי לחשה לי בהתלהבות. "הם פה?" שאלתי. "כן!" היא אמרה. "אני חייבת לזוז" היא אמר ויצאה מהבריכה. אחרי כמה דקות שעיכלתי את מה שאמרה, נכנסתי ללובי. ראיתי חבורת אנשים שישבו עם מעילים, ואיתם עדן. התיישבתי עם לואי וליאם, עדן ונייל ישבו די מרוחקים מאיתנו, ואמילי וזאין הלכו לאנשהו. לא ראיתי אותה מסמיקה ככה כבר הרבה זמן, גם לא עם בר, החבר שלה. הסתכלתי על חיוכו של ליאם. "היי, את בסדר?" לואי שאל אותי. "כן" אמרתי בחיוך. "נוי נכון?" ליאם שאל אותי. הנהנתי, די הייתי בשוק שהוא יודע את שמי. "הארי, איך היה?" לואי שאל את הארי, שחלף על פנינו במהירות. "אמבר, יפה?" ליאם שאל אותי. הסתכלתי בעיניו. אמבר? מי זאת? אה, ענבר. "מאוד" אמרתי. "כמעט כמוך?" לואי שאל אותי. הסמקתי וחייכתי. "מה היא עושה לו שהוא ככה, תראי אותו" לואי מלמל. "יש לה חבר" אמרתי להם במהירות. הם שתקו והסתכלו אחד על השני. "אני אלך אליו" ליאם אמר ונאנח. רציתי שהוא יישאר.
"נוי, איך היה אתמול בהופעה?" לואי שאל אותי בחצי חיוך יפהפה. "מדהים" אמרתי ונשענתי אחורנית. "אני שמחה שנהנית" הוא אמר בחיוך. "אני לא מוצא אותו, הוא כנראה נסע" ליאם אמר והתיישב בחזרה לידי. מרחוק ראיתי את ענבר ואלה מתקדמות אלינו. "היי" אלה אמרה בחיוך יפהפה. "היי" ליאם אמר לה. "אני אלה, וזאת ענבר" היא אמרה. ענבר הייתה נראית מהורהרת כזאת. מעניין מה היה בינה לבין הארי. "אז את ענבר" ליאם אמר בחצי חיוך. "עכשיו אני מבין הכל" הוא מלמל ללואי, שלא הוריד את עיניו מאלה. "את היית בהופעה אתמול" הוא קבע. "נכון" אלה אמרה בחצי חיוך מבויש. הוא חייך והשפיל מבטו. התעצבנתי שלא כל כך מתייחסים אליי, והלכתי לבר לשתות משהו.

מנקודת המבט של עדן-
"את רוצה.." הוא התחיל לדבר וגמגם. "לשבת שם?" השלמתי אותו והצבעתי על זוג כיסאות המשקיפים לבריכה. "כן" הוא אמר בחיוך והלך לשם. התיישבתי לידו, מסתכלת על עיניו היפהפיות. הוא הסתכל עליי ושתק. "אתה כל כך יפה" מלמלתי, ושמתי לב שאמרתי את זה בקול רם. שנינו הסמקנו. "סליחה, לא שמתי לב.. סליחה" גמגמתי והסתכלתי עליו. "אם זה עוזר במשהו, את יפהפייה" הוא אמר בחיוך ממיס. "ת..תודה" אמרתי. "זה מוזר לי, כל הסיטואציה הזאת" הוא אמר. "לי יותר" גיחכתי. "אני מתכוון, בחיים לא.. לא היית תופסת אותי מדבר עם בחורה שאני בקושי מכיר" הוא אמר. "אתה היית רוצה להכיר?" שאלתי אותו בשקט. הוא הסתכל על שפתיי וחייך. "מאוד" הוא אמר לבסוף. צלצל הפלאפון שלי, לא רציתי לענות. "בת דודה!" שמעתי את קולה של בת דודתי, אביה, מהצד השני של הפלאפון. "אביה" אמרתי בחוסר התרגשות. כל כך הייתי רוצה להמשיך לדבר עכשיו עם נייל. "שמעתי שאת באנגליה" היא אמרה. "כן" אמרתי. "ואני ממש עסוקה עכשיו.." אמרתי ובאתי לנתק. "רגע!" היא צעקה. "מה?" שאלתי. "את זוכרת שאני והמשפחה שלי גרים באנגליה?" היא שאלה. "כן, אתם בני דודים שלי, אין לי ברירה" אמרתי במהירות, בלי לחשוב בכלל. "גם אני אוהבת אותך, בקיצור, חשבתי על יום משפחתי, שתינו..?" היא שאלה. הסתכלתי על נייל. "אני אדבר איתך יותר מאוחר" אמרתי ובהיתי בעיניו. "אוקיי, ביי" היא אמרה וניתקה. "איפה היינו?" שאלתי אותו. "את האמת, אני ממש צריך ללכת" הוא אמר. התאכזבתי ברמות. הוא קם והתחיל ללכת, ואז נעצר. "קחי" הוא נתן לי את הפלאפון שלו. "מה? מה זה?" שאלתי. "זה פלאפון" הוא אמר בחיוך. "כן אבל.." "תשמרי אותו, אני יודע את המספר, אני אתקשר אלייך, ונקבע יום שתחזירי לי אותו" הוא אמר בחיוך ורץ. חייכתי ושקעתי במחשבות.