love is in the air- פרק 1- 1D

מנקודת המבט של עדן-
רצתי אליהן בהתרגשות. "השגנו מספיק כסף!" אמרתי להן. הן חייכו בהתלהבות. "גם לטיסה, גם להופעה וגם למקום לישון?" ענבר שאלה אותי בהתלהבות. "להכל!" אמרתי בהתרגשות.
"אני לא מאמינה שזה הולך לקרות" נוי אמרה בשקט. "תאמיני" אמרתי לה בחיוך, והסתכלתי על הפוסטר הגדול שתלוי בחדרה, של הלהקה האהובה על חמשתנו, וואן דיירקשן.
"אז היום בערב אנחנו באנגליה, אה?" אמילי נשכבה על המיטה ומלמלה בחולמניות. "מקווה" אלה אמרה ונשכבה לידה. לא יכולתי לחכות לרגע שאני אהיה בהופעה שלהם, ואראה אותם סוף סוף במציאות, לא מאחורי טלוויזיות או אייפונים, כל כך קרובה אליהם. זה הרגיש לי כמו חלום.
"אני אתגעגע כל כך" אמרתי למשפחתי וחיבקתי אותם חיבוק גדול. "גם אנחנו" אמא שלי אמרה לי וחיבקה אותי חיבוק נוסף. כל הבנות נפרדו מהמשפחות שלהן, ועלינו למטוס.

מנקודת המבט של נוי-
"נוי, קדימה, הגענו, שלא יטוסו איתך בחזרה לישראל!" שמעתי את הקול של ענבר. פתחתי עיניים לאט וראיתי את הנוף של אנגליה מעבר לחלון. קמתי במהירות ויצאתי מהמטוס. "טוב, אז ההופעה היא עוד.. שעתיים. מה עושים עד אז?" עדן שאלה בהתרגשות. "נחרוש את המלון שלנו" ענבר אמרה וגררה אותנו לאחת המוניות.
'עוד שעה'. מלמלתי לעצמי כשנעמדנו בכניסה למלון המפואר. "למה אתן מחכות?" ענבר ואמילי הסתכלו עלינו ורצו לבפנים. "כמה זמן לא הייתי כאן, חמש שנים" אלה הסתכלה על נופי אנגליה וחייכה. "טוב, בואי לבפנים, הן בטח תפסו את המיטות השוות!" אמרתי לה והחזקתי בידה.
"מה אתן אומרות?" ענבר יצאה מהאמבטיה והראתה לנו את החולצה החדשה שלה. "את הולכת ללהקה, ולובשת חולצה של נירוונה?" שאלתי אותה. "מה הבעיה בזה, אני אוהבת אותם" היא אמרה וחייכה לחולצה שלה. "טוב נו, המונית למטה, אנחנו מאחרות" עדן אמרה וניסתה לזרז אותנו.
ירדנו למטה, כל אחת יותר יפה מהשנייה, כולנו מתרגשות בטירוף, נכנסות למונית קטנה שתיקח אותנו להופעה של חיינו. מה יותר טוב מזה?

מנקודת המבט של אלה-
"תודה רבה" אמרתי לנהג, אני היחידה ששומרת על נימוסים פה? כולנו יצאנו ונכנסנו להופעה. היה שם רעש, ניסינו להתקדם כמה שיותר קרוב, וחיכינו שהם יעלו.
"וואן דיירקשן!" שמענו קול מהכריזה. כולם צרחו, אז גם אנחנו צרחנו. ואז הם עלו, כל כך יפים. זמזמתי את כל השירים, וכל הזמן ניסיתי ליצור קשר עין עם לואי, ולא הצלחתי. "ראית? זאין חייך אליי!" אמילי צרחה בהתלהבות. ואז לואי עשה לי שלום. צרחתי מהתרגשות. בחיים לא הרגשתי ככה, מנפנוף שלום קטן, שרוב הבנות לא שמו לב אליו. נופפתי אליו גם, ניסיתי להתאפק מלהיראות מטורפת, כדי שהוא לא יחשוב שאני אחת כזאת שיותר מדי מעריצה אותו. אני כן, אבל אני לא מטורפת או משהו. "אלוש, את באה לקנות איתי שתייה או משהו? אני צמאה ברמות" ענבר אמרה לי והסתכלה עליי עם הפאפי פייס שלה. "באמצע ההופעה?" היא שאלה אותי. "נו עוד מעט הפסקה, תפספסי חצי שיר" היא אמרה לי. שתקתי והסתכלתי עליה. לא רציתי ללכת. "טוב, אני אלך לבד" היא אמרה ופילסה את דרכה החוצה ממקום ההופעה, לקיוסק שהיה קרוב.

מנקודת המבט של ענבר-
עמדתי בתור, היו שם רק אנשים מבוגרים, ואני, שקטה במיוחד. חיכיתי וחיכיתי, ולא זז, ואז כשהגיע תורי סוף סוף, ניסיתי להזמין לי קולה. "אני יכול קולה, מ..?" שמעתי קול בריטי. "סליחה, אני הייתי פה קודם" התעצבנתי על הבן אדם שהיה לידי, והסתכלתי עליו. "אומייגאד אתה הארי" אמרתי לו. "אני יודע" הוא אמר בחיוך. "אתה.. אתה לא בהופעה?" שאלתי אותו. "יש הפסקה, ונגמר לנו הקולה ואני היחיד שצמא עכשיו" הוא אמר ונאנח. "הם ממש טובים" הוא אמר והצביע על החזה שלי. "סליחה?" שאלתי אותו בעצבנות. "נירוונה, הלהקה" הוא אמר. הסמקתי ברמות. "או, כן, ברור" אמרתי והשפלתי את מבטי. "אתה אוהב את נירוונה?" שאלתי אותו. "כן, את מופתעת?" הוא שאל בחצי חיוך. "כן" אמרתי במהירות. "כאילו.. לא יודעת" ניסיתי לתקן את עצמי. יצאתי בחורה שמשתמשת בסטיגמות, מול זמר. גאד. "איך קוראים לך?" הוא שאל אותי פתאום. "ענבר" אמרתי לו. צלצל לו הפלאפון. "אני ממש חייב ללכת" הוא אמר והסתכל עליי. "תביא לה קולה, עליי, תודה" הוא אמר למוכר והניח לידו כמה דולרים. "היה נעים להכיר אותך" הוא אמר בחיוך והתקדם ליציאה. "גם אותך" אמרתי לו, והוא הלך. "תודה" אמרתי למוכר ולקחתי את הקולה שלי. מה הלך כאן כרגע?

מנקודת המבט של אמילי-
"את לא מבינה מה קרה לי עכשיו" ענבר באה אליי, היא נראתה בשוק. "איפה היית מטורפת?" שאלתי אותה. "זה בדיוק מה שבאתי להגיד לך.." היא התחילה לדבר, אבל הלהקה חזרה לבמה. "אחרי זה, אחרי זה" אמרתי לה וחיכיתי שהם ימשיכו לשיר. הארי כרגע קרץ לענבר? לא, סתם דמיינתי.
נגמרה ההופעה. זאת הייתה ההופעה הכי טובה בחיים שלי, ללא ספק. התקדמנו לצאת, ודי התבאסתי. אני לא אראה אותם יותר, זהו. זה נגמר.
"איך הקולה?" שמעתי קול מוכר מאחוריי. יש מצב שזה הארי? הסתובבתי במהירות וראיתי דמות עם כובע ומעיל מדברת עם ענבר. "היא.. סבבה.. תודה" ענבר גמגמה. זה הארי. התקדמתי אליהם והסתכלתי עליו. "אומייגאד!" שמתי יד על הפה שלי. "היי" הוא אמר לי בחיוך. הרגשתי שאני מתעלפת. "היי, אתה בא?" ראיתי עוד דמות עם מעיל. לא, זה לא יכול להיות. "זאין?" שאלתי את הדמות. הוא הרים את הכובע וחייך. "היי" הוא לחש לי. "אני עומדת להתעלף" אמרתי להם. "עדיף שלא" הוא אמר בחצי חיוך. "איך קוראים לך?" הוא שאל. למה זה מגיע לי? "א..אמילי.." אמרתי לו, ולא יכולתי להשתחרר ממבטו. "את מעריצה?" הוא שאל. שמתי לב שנשארנו רק שנינו. "כן" אמרתי במהירות וחייכתי אליו. "אז אם כבר…" הוא הסתכל לצדדים. "רק את והחברה שלך נשארו, היית רוצה הופעת יחיד?" הוא שאל בחיוך. "אתה רציני?" שאלתי אותו. אני חושבת שזה חלום. הכל קורה יותר מדי מהר. "אם את לא רוצה, לא צריך" הוא אמר בחיוך והלך. "חכה!" אמרתי לו. כמעט ופספסתי את הזדמנות חיי. "ברור שאני רוצה" אמרתי בחיוך והלכתי אחריו.