Love in the city- פאנפיק על הארי עונה שנייה פרק 7

-נקודת מבט של הארי-

לאחר שעה שבה הרגעתי את דיאנה החלטנו לצאת קצת לטייל והתיישבנו בסנטרל פארק.
עכשיו אמצע ספטמבר והיה קריר מעט. דיאנה לבשה רק חולצת טריקו בעלת שרוול ארוך ודק אחרי שאמרתי לה שתביא איתה סוודר, היא כל כך עקשנית!
"מה אנחנו הולכים לעשות?" היא שאלה.
"אני לא יודע. ההנהלה שלנו חרא!" התבדחתי. היא נעצה בי מבט ונאנחתי.
"הם כנראה ירצו שנופיע בטלוויזיה ונסביר את הכל." הודיתי. היא נשכה את שפתה בעצבנות והרגשתי גרוע על כך ששמתי אותה במצב הזה.
"זה יכול להציל את הקריירה שלך, נכון?" היא שאלה. הנהנתי ואני יכול לומר שהיא חשבה לעומק.
"את לא חייב-"
"אני רוצה. אני רוצה לעזור לך. אנחנו בזה ביחד, בייב." היא אמרה ותפסה את ידי. הובלתי את ידה הרכה אל שפתיי ונישקתי אותה במהירות.
"לתמיד." הגבתי. היא חייכה ושיניה נקשו מהקור.
"אמרתי לך להביא סוודר!" אמרתי בקול חצוף.
"לא רציתי להביא." היא הודתה.
"למה?"
"כי יש לי אותך, ואתה לובש סוודר, כך שאני אוכל להתכרבל איתך." היא השיבה בחיוך והתכרבלה לתוכי.
"אז אני הכרית האנושית שלך?" שאלתי.
"פחות או יותר," היא השיבה, "ולא של קנדל." היא הוסיפה ושנינו פרצנו בצחוק בלתי נשלט.
המשכנו לדבר את שיחות חסרות הטעם שלנו שלפתע ראיתי הבזק.
"פאק…" מלמלתי. דיאנה החלה להסתכל סביבה בטירוף ולפתע עיניה התרחבו.
"הם בכל מקום!" היא אמרה בהלם. תפסתי את ידה ונעמדנו. נתתי לה את משקפי השמש שלי והיא הרכיבה אותם מבלי לשאול. הוצאתי את הטלפון שלי מכיסי וסימסתי ללואי שיאסוף אותי מהסנטרל פארק בהקדם האפשרי.
התחלנו ללכת ויצאנו מרחבת הסנטרל פארק בזמן שאנו מוקפים בפפארצי. הרגשתי את אחיזתה של דיאנה מתהדקת יותר וניסיתי בכל יכולתי לגרום לנו לצאת מכאן.
קשה לראות בזמן שאלפי הבזקים מסנוורים אותך. הלכנו ובעת חציית הכביש שמענו צפירה ארוכה. צלמי הפפארצי פינו את המקום והבחנתי בנהג באופן מידיי. דיאנה ואני רצנו אל עבר המכונית ושנכנסנו ראינו את כל החבר'ה יושבים בתוכה.
"סע, סע, סע!" צעקתי על לואי. הוא נסע משם ורק לאחר שלוש דקות לקחתי מדיאנה את משקפי השמש.
"דיאנה!" כולם צעקו.
"איך את מרגישה?" נייל שאל, היא עמדה לענות אך ליאם החל לדבר.
"כל כך שמח שהתעוררת, הארי התגעגע אלייך כמו משוגע!"
"פרי מתגעגעת אלייך וגם אני!" זאין הוסיף.
"מתי התכוונת לספר לנו ששניכם חזרתם להיות ביחד?" לואי שאל.
"תתנו לה קצת מרחב, כן? היא רק עכשיו שרדה את התקפת הפפארצי הראשונה שלה." עניתי להם. הם הנהנו ולואי נסע אל הדירה שלנו.
"איפה את גרה דיאנה, אני יכול להוריד אותך בבית…אלא אם את רוצה לבלות את הלילה עם הארולד." לואי שאל בקריצה.
"למעשה אני גם גרה כאן." היא השיבה. כולם פרצו בצחוק מסיבה מוזרה כלשהי, דיאנה ואני לא הבנו אבל הצטרפנו לצחוק.
"אנחנו חייבים ללכת, תודה על ההצלה חבר." אמרתי ללואי.
"אין בעיה, תשן טוב, יש מחר ראיון לשניכם." לואי ענה בטון רציני, זה אומר שלואי לא צוחק. הנהנתי וסגרתי את הדלת. נופפנו להם לשלום לפני שנכנסנו אל הבית.
"אני לחוצה." דיאנה הודתה.
"אני אהיה לידך." עניתי.
"זה כל מה שאני צריכה לשמוע." היא השיבה בחיוך. אלוהים, אני מקווה שזה יילך טוב…