Love in the city- פאנפיק על הארי עונה שנייה פרק 13

**תקראו לאחר מכן את ה-'רציתי להוסיף'**
-נקודת מבט של דיאנה-

המטוס נחת חזרה בניו-יורק אחרי טיסה ארוכה, הרגשתי שהרגליים שלי נהפכו לג'לי.
"דיאנה, את עד כדי כך רגישה?" הארי שאל. נתתי בו מבט וגלגלתי עיניים.
"לא, פשוט יש לי ג'ט לג רע!" עניתי וחבטתי בזרועו.
"רק מוודא, לא הייתי כל כך חזק…" הוא לחש לי באוזן, גורם לי לגלגל עיניים שוב. אני אוהבת את הבחור הזה, אבל אני לא במצב רוח לדיבור המלוכלך שלו עכשיו.
אנו עומדים לאורך המסוע, מחכים למזוודות שלנו. אני שונאת את הדברים האלו. אני תמיד מקבלת סחרחורת מלצפות בזה מסתובב סחור וסחור. סוף סוף ראיתי את המזוודה הפרחונית שלי מגיחה לה מבין כל המזוודות.
"אהבה, תני לי להרים את זה." הארי אמר והלך בעקבותיי.
"לא, זה בסדר. תמצא את שלך!" עניתי. היו כל כך הרבה אנשים בדרכי שלא יכולתי להגיע אל המזוודה שלי.
ראיתי שזה עומד לחזור שוב למקום שעמדתי כך שזינקתי על מנת לתפוס. המשכתי לזנק לעבר המזוודה בין ידיהם של האנשים ועליתי על המסוע.
"אהובתי, תרדי משם!" הארי אמר ונדחק בין ההמון.
סוף סוף הגעתי אל המזוודה שלי ממש לפני שחזרה פנימה ואני ירדתי מהמסוע.
"למה את כל כך משוגעת?" הארי שאל וצחק.
"לא יודעת." עניתי בחיוך. אני חייבת להודות שמה שעשיתי הרגע היה מעשה טיפשי. פשוט לא רציתי לחכות שהמזוודה שלי תעשה את כל הסיבוב שוב. לאף אחד אין זמן לזה.
"ובכן, אני לא יכול לחכות לקרוא את הכתבות החדשות מחר." הארי אמר צוחק.
הסתובבתי ושמתי לב שאנשים צילמו אותנו. אוי, שיט! אני הבכתי אותו. אני תמיד שוכחת שהוא מפורסם עד שאני רואה את המצלמה.
"הארי, אני כל כך מצטערת שאני הבכ-" הארי השתיק אותי מיד.
"דיאנה, מצטערת על מה? על להיות חמודה ולהראות את כישורי הריצה הגדולים שלך?" הוא שאל בצחוק.
"אבל הפפראצי צילמו תמונות שלי שנראיתי אידיוטית לחלוטין!" עניתי בהלם. הוא לא אמור להיות מודאג? אנשים כנראה חושבים שהוא יוצא עם ילדת ריצות משוגעת.
"לא אכפת לי, אם להיות כנה. עכשיו, בואי נלך לאכול." הוא לקח את המזוודה שלי ולאחר מכן הוביל אותי למקום בו נמצאת המזוודה שלו.
יצאנו אל מחוץ לשדה התעופה והבזקי המצלמה סנוורו אותי. החזקתי חזק בהארי והצלחנו להכנס אל המכונית.
"מצטער על הפפראצי. הם יכולים להיות… ובכן, קוץ בתחת." הוא אמר משחק עם ידיו. הוא עושה את זה רק כשהוא מרגיש רע.
"אל תדאג." עניתי בחיוך. הוא הרים את עיניו, פניו נראו כאילו הוקל לו לשמוע אותי אומרת זאת. אם להיות כנה לחלוטין? אני נהנית מזה.
אני לא אוהבת שאנשים עוקבים אחריי במשך 24/7 ואני לא אוהבת אנשים שמחטטים במערכת היחסים שלנו, אבל אני מעדיפה לקבל מצלמות שתקועות בתחת שלי אם זה אומר שאני אוכל להיות עם הארי.
נסענו ונסענו עד שהגענו לסניף המהיר של מקדונלס. אני דווקא רציתי להיכנס אם להיות כנה, אבל אני מניחה שהיינו מותקפים על ידי מעריצים ופפראצי כך שזה לא יקרה.
"מה את רוצה, לאב?" הארי שאל.
"מק קומבו מוגדל, צ'יפס ומילקשייק." עניתי במהירות. חשבתי על האוכל מאז שנחתנו, לכן הזמנתי במהירות.
"אותה דיאנה הישנה." הוא השיב. מה הכוונה?
הארי לקח את האוכל והנהג הסיע אותנו הביתה. הודנו לו לפני שרצנו אל דירתו של הארי כאשר כמה צלמי פפראצי בודדים מצלמים אותנו.
הארי ואני רצנו שוב לחנייה על מנת לקחת את המזוודות שלנו כאשר אחד הצלמים עוצר אותי.
"את עם הארי רק בשביל הכסף?"
"מה? לא!" עניתי.
"לאב, תתעלמי מהם." הארי לחש. התעלמתי מעצתו והתחלתי לאבד את זה.
"אני אוהבת את הבחור הזה. אני והארי מאוהבים. הכסף לא חשוב לי, ומה שאמרת דוחה לגמרי ומגוחך!" צעקתי על הצלם.
לפני שהספקתי לחזור אל הבית, הוא צילם עוד תמונות וכך גם הצלמים האחרים.
"הרגע לא חזרת מפריז? נשמע כמו משהו שכורה זהב היה עושה. חבר שלך לקח אותך לעיר מפוארת. איך היה?"
לפני שיכולתי לצעוק עליהם שוב, הארי גרר אותי לתוך גינת הבית וסגר את השערים כך שהפפראצי לא יכלו להגיע אלינו. הסתכלתי על הארי והוא היה נראה עצבני. או, שיט, מה עשיתי?
הארי לא אמר מילה עד שנכנסנו לדירתנו.
"הפפראצי האלו הם האנשים חסרי החיים הגסים ביותר שראיתי בחיי." אמרתי בכעס.
"את יודעת מה עשית." הוא שואל בעצב. למה הוא עצוב?
"לא, תסביר בבקשה." אמרתי בכעס.
"הם הולכים לקחת את מה שאמרת ולעוות את זה, לאחר מכן הם הולכים לפרסם קטעי וידאו ותמונות של התקפת הפפראצי הקטנה שלך, ולהשתעשע עם זה." הוא אמר וזרק את ידיו באוויר. תקיפת פפראצי? הגנתי על רגשותיי כלפיו והוא כועס על זה?
"אתה פאקינג-" הוא קטע אותי על ידי הרמת ידו.
"בואי פשוט נאכל, כן?" הוא הציע. הוא רציני?
"אתה לא יכול לכעוס עליי ואז להתנהג כאילו לא קרה כלום, הארי." אמרתי. הוא נאנח ונגס ביס בהמבורגר שלו.
חיכיתי שיבלע וידבר שוב אבל במקום לדבר הוא המשיך לאכול. הוא מנסה לעצבן אותי.
"אתה מתעלם ממני?" שאלתי. הוא לא אמר כלום… פשוט אכל.
"הארי, אתה מתחיל פאקינג לעצבן אותי." אמרתי מבעד לשיניים חשוקות. "תגיב."
"מה את רוצה לשמוע, לאב?" הוא שאל תוך הדגשת המילה 'לאב'.
"אתה במחזור, סטיילס? בשדה התעופה עשיתי דברים מטופשים וצילמו את זה אבל לאחר מכן שהגנתי על רגשותיי בשבילך אתה מתעלם ממני? אתה יכול להסביר את השיט הזה?" עניתי והתקדמתי לעברו.
"זה מאוחר מדי כדי להילחם על זה, דיאנה. פשוט תאכלי את האוכל שלך ותהיי ילדה טובה." הוא אמר באדישות. להיות 'ילדה טובה'? הו לא, הוא לא אמר את זה.
"בסדר, הארי, אני אהיה ילדה טובה ואוכל בחדרנו ואלך לישון. בינתיים אתה יכול ללכת להזדיין ולישון הלילה על הספה המזויינת!" אמרתי בכעס לפני שלקחתי את האוכל שלי והלכתי לחדר 'שלנו'.

-נקודת מבט של הארי-

מה לעזאזל קרה כאן? באמת רבנו הרגע? אני יודע שאני טועה על זה שאני כועס עליה, היא הגנה על האהבה שלנו אבל אמרתי לה להתעלם מהם והיא לא הקשיבה.
אני לא חושב שהיא מבינה עד כמה התקשורת יכולה להיות רעה וכמה רע הולך להיות מחר. הייתי צריך לנחם אותה ולעמוד לצידה, אבל עכשיו… אני רק צריך לחשוב.
דיאנה יכולה להתמודד עם התהילה? זאת אומרת, היא מתרגזת על כל מי שמאשים את אהבתה אליי. היא באמת צריכה להסתגל לסגנון החיים החדש שלי. אם היא לא יכולה לעשות זאת… היא תעזוב?
סיימתי את האוכל שלי ולקחתי כרית ושמיכה. התמקמתי על הספה והנחתי את ראשי על הכרית.
דיאנה. האישה שאני אוהב. אני אעשה הכל למענה, אבל מה אם היא תעזוב? אני לא אוכל לקבל את זה אם תעזוב שוב, אני אהיה גרוע פי עשרה ממה שהייתי כאשר הייתה בתרדמת למען השם.
לעזאזל. אני חושב שהרסתי שוב. הייתי כזה אידיוט כלפיה. אני כל כך עצבני, כבר מאוחר והכל פשוט מתפרק מול עיניי. רק עכשיו קיבלתי אותה שוב בחזרה!
כרגע… אני לא יכול לפתור את זה איתה, היא יותר מעצבנית ומאוחר כבר. עכשיו… כל מה שאני יכול לעשות זה לישון.