Love in the city- פאנפיק על הארי עונה שנייה פרק 1

—–
דיאנה רוז הייתה בתרדמת במשך שלוש שנים וכל כך הרבה השתנה בשנים אלו. דיאנה מתעוררת מהתרדמת ולא יודעת מה יהיה הצעד הבא.
היא מגלה כי הארי עבר לניו יורק והיא מחליטה לבקר אותו, ולעבור לעיר שתמיד אהבה, אבל הרבה יכול להשתנות בשלוש שנים…
—–

-נקודת מבט של דיאנה-

התנשמתי בכבדות והתיישבתי. הסתכלתי סביבי ושמתי לב שהמכונות מצפצפות. בתוך שניות האחיות והרופאים מיהרו פנימה, מבטם היה מופתע.
"היי?" אמרתי.
כולם החלו למחוא כפיים ולחבק אחד את השני, ולאחר מכן חיבקו אותי.
"אנחנו כל כך שמחים שהתעוררת." רופא גבוה אמר לי.
"תודה." אמרתי מחייכת.
ידעתי את זה שהייתי בתרדמת, אבל לא הייתי בטוחה לכמה זמן. כנראה לחודש או חודשיים, לא יותר מזה אני מניחה. הארי כנראה באוניברסיטת מנצ'סטר מחכה לי.
"אז…מתי אני יכולה ללכת?" שאלתי.
"בעוד כמה שעות. אנחנו צריכים לבדוק אותך ולוודא שאת זוכרת הכל. האם את יודעת איפה את נמצאת?" הוא שאל.
"כן, בית החולים הולמס צ'אפל." עניתי בחיוך.
"האם את יודעת איך הגעת הנה?" הוא שאל.
"לא, אני לא, אבל אני זוכרת את חבר שלי, את החברים שלי ואת דודה שלי קלייר." עניתי בחיוך. פניו נהפכו לחיוורות והוא נראה עצבני.
"בהמשך אנו נספר לך איך הגעת הנה, אך כרגע את צריכה רק לנוח ואנחנו נראה אותך בקרוב." הוא אמר בחיוך. מה הוא לא מספר לי?
נשענתי אחורה והתחלתי לחשוב. אני לא יכולה לחכות כדי לראות את הארי, להיות בתרדמת היה חרא. עצמתי את עיניי ודמיינתי איך זה הולך להיות.
אני הולכת להיפגש איתו והוא יחזיק אותי בזרועותיו ולאחר מכן נלך ללמוד ביחד באוניברסיטת מנצ'סטר ונחיה באושר ועושר.
הסיום המושלם לסיפור שלנו. אני פרח קיר והוא אדון פופולרי, אבל זה מה שהופך את הסיפור שלנו לכל כך מיוחד.
אני רק שמחה שזה נגמר עכשיו. השיפוט, השמות, הדרמה! אני לא יכולה לחכות להתחיל מחדש באוניברסיטה עם הארי.
גברת נכנסה לחדרי והיא נראתה לי מוכרת.
"שלום, אני גברת סי, יועצת בית החולים. אני עוזרת למטופלים בתרדמת ולפעמים לאנשים המתאבלים על יקיריהם." היא אמרה בחיוך.
"הו, את עזרת לי שאמי נפטרה. אני לא יודעת אם את זוכרת אותי אבל אני דיאנה." הגבתי. ידעתי שהיא מוכרת לי!
"אני זוכרת אותך, יקירתי, איך את מרגישה?" היא שאלה.
"בסדר, אני מניחה. אם להיות כנה, אני קצת רעבה." עניתי בצחוק.
היא ניגשה אל המקרר הקטן ושלפה בקבוק מים, לאחר מכן היא פתחה את הדלת והאחות נכנסה עם האוכל.
"תודה רבה." אמרתי מחייכת.
"אין בעיה, עכשיו, אנחנו צריכות לדבר על כמה דברים, אבל אני לא רוצה להציף אותך." היא אמרה בכנות.
"אל תדאגי, אני לא נהפכת להמומה בקלות, והאם מישהו התקשר להארי?" שאלתי.
"אממ…אנחנו נגיע לזה בהמשך." היא ענתה. מה המשמעות של 'נגיע לזה בהמשך?'
"ראשית, כמה זמן את חושבת שהיית בתרדמת?" היא שאלה והוציאה לוח ועט.
"בערך חודש, אולי חודשיים." עניתי. פניה נהפכו לחיוורות והיא נענעה בראשה בזמן שכתבה משהו.
"גברת סי?" אמרתי והתרוממתי מעט.
"כן?" היא השיבה.
"כמה זמן הייתי בתרדמת?" שאלתי. היא עצמה את עיניה ולקחה נשימה עמוקה.
"דיאנה, היית בתרדמת במשך שלוש-"
"שלושה חודשים? וואו, זה פחות ממה שציפיתי." עניתי בצחוק. בחנתי את פניה והיא נראתה לי כמצטערת. למה? שלושה חודשים זה רע, אבל לא נורא.
"שנים." היא הוסיפה.
"שלוש ש-ש-נים?" שאלתי מגמגמת. התחלתי להרגיש את הבטן שלי מתהפכת. דפקתי שלוש שנים מחיי, שלוש פאקינג שנים. הארי כבר במנצ'סטר? אם הוא נמצא שם, אז הוא כמעט וסיים ללמוד!
"דיאנה, מותק, אם זה קצת מפחיד אותך אנחנו יכולות לעשות זאת בפעם אחרת. אולי כשתרגישי יותר טוב מבחינה נפשית." היא ענתה.
"לא, עכשיו! אני צריכה לדעת הכל עכשיו." אמרתי בחומרה. היא הנהנה והמשיכה.
"הדבר הראשון שאת צריכה לדעת הוא שדודה שלך, קלייר, היא הסיבה שאת כאן. היא זו שגרמה לך לזכות במלכת הנשף ולהרעיל את הגביע, אבל אל דאגה, היא עכשיו בכלא, רחוקה ממך." גברת סי אמרה, נדה בראשה עם פרצוף נגעל.
"הלם…הבא?" שאלתי.
"את לא כועסת על דודה שלך או מבולבלת?" גברת סי שאלה בהלם.
"הגברת אכלה רק ירקות וזבל אורגני, חשבתי שהיא כלבה משוגעת ברגע שפגשתי אותה." עניתי, מה שגרם לגברת סי לצחוק.
"אז זה בסדר. אין לך שום צלקות רגשיות מדודה קלייר, אני מניחה." היא השיבה.
"לא." עניתי מחייכת.
"ובכן, הדבר האחרון שאת צריכה לדעת הוא שהורייך השאירו צוואה סודית המכילה מיליוני דולרים." היא אמרה. רגע, מה?!
"על כמה מיליונים אנחנו מדברות?" שאלתי.
"מאות." היא השיבה.
"אני כלבה עשירה עכשיו?" צעקתי. היא הנהנה צוחקת.
"אני יכולה להיפטר מהמכונית המחורבנת שלי! אני מרגישה מדהים!" צעקתי, יושבת ישר יותר ממקודם.
"טוב מאוד, דיאנה, עכשיו…" היא עצרה ויכלתי לראות שהיא מתקשה לומר את החלק הבא.
"את יכולה ללכת לבדיקה מהירה ואז תוכלי להיות חופשיה ללכת."
"זה הכל? מה עם-"
"היה נחמד לדבר איתך, ואני מקווה לראות אותך בסביבה. הרופאים יגיעו הנה בעוד כעשר דקות." היא אמרה בחיוך לפני שסגרה את הדלת, משאירה אותי לבד.
מה היא שומרת? נשענתי אחורנית על כסאי והדלקתי את הטלוויזיה. התחלתי להעביר בין הערוצים עד שהגעתי לערוץ המוזיקה. התגעגעתי במשך שלוש שנים למוזיקה, אני תוהה מה האנשים שומעים עכשיו.
השיר של קייטי פרי הסתיים ועל המסך הופיע וידאו אחר.
הראו מישהו שמניח נייר בתוך מים, הו! האם זה כמו אחד מהחדרים החשוכים האלו לתמונות? מגניב!
'Story of my life' של להקת וואן דיירקשן הופיע על הנייר לאחר שהוטבל במים. מי אלה וואן דיירקשן? שם מגניב אבל אני לא בטוחה שהם להקה של ג'סטין ביבר או איזה משהו כזה.
ראיתי גבר קם מן המושב שעל יד המכונה, חכו שנייה, הוא נראה לי מוכר…ליאם?! המשכתי לצפות והייתי בהלם.
הגבר השני הופיע, מיקדתי את עיני על המסך על מנת לזהות…זה היה לואי!
ומי הוא? אני לא שמתי לב לכך שהוא זה שהיה הראשון שהופיע בתחילת הקליפ. ואז הוא הרים את עיניו וידעתי באופן מידיי שהעיניים הירוקות האלו שייכות ל…הארי.
המסגרת השתנתה במהירות וראיתי את זאין ונייל לפני שהמצלמה חזרה להתמקד שוב על הארי.
בזמן הצפייה בוידאו, בלי לשים לב, התחלתי לבכות. הגעתי לחלק של לואי עם סבא וסבתא שלו שנעלמו מן התמונה. סבא וסבתא שלו נפטרו ולא הייתי שם כדי לנחם אותו. הרגשתי כל כך נורא. סיימתי לצפות בווידאו וחיפשתי ערוצים שמשדרים ראיונות או כל דבר אחר.
"וואן דיירקשן, להקת הבנים הגדולה ביותר בעולם!" אחד ממגישי החדשות אמר.
כיביתי את הטלוויזיה והרופאים נכנסו פנימה. בואו נקווה שזה יעבור במהירות.

בשנייה שיצאתי מבית החולים הייתי צריכה ללכת לבנק כדי לקבל את כרטיסי האשראי שלי בצ'ק ואת הכסף החדש שלי במזומן; חמש מאות ותשעים מיליון דולר. לעזאזל, אני כלבה עשירה עכשיו.
בדרך חזרה הביתה עצרתי על יד ביתו של הארי, או שזה בכלל הבית הישן עכשיו. דפקתי על הדלת וצלצלתי בפעמון במשך עשרים דקות, אך אף אחד לא ענה.
"גברת?" מישהו שאל אותי. הסתובבתי וגברת מבוגרת הסתכלה עליי. אן לא יכולה להזדקן מהר כל כך בשלוש שנים.
"שלום, את יודעת איפה אן?" שאלתי.
"היא עזבה, אהובה. היא ורובין נסעו, הם בחופשה." היא ענתה.
"הו, תודה שסיפרת לי. שיהיה לך יום נהדר." אמרתי בחיוך. היא הנהנה והלכה לביתה.

כשהגעתי הביתה עשיתי את המחקר שלי.
לעזאזל, הארי מפורסם. נכנסתי לטוויטר ומיליוני בנות ברחבי העולם אוהבות אותו! הוא במקום השישי ברשימת הגברים הכי סקסיים בעולם!
ובכן, הוא מספר אחד בשבילי, אבל אני אבליג על כך. הוא והבנים חיים את החלומות שלהם. אני כל כך גאה בהם! בדקתי מה השעה, והשעה הייתה אחת בצהריים.
לפני התאונה הגשתי בקשה לוויזה שלי וקיבלתי אותה. עכשיו אני יכולה לנסוע! אני יכולה לטייל. בדקתי את הטיסות הקרובות ביותר, והטיסה הראשונה הייתה בחמש אחר-הצהריים.
הפרש השעות הוא חמש שעות, והטיסה היא במשך שבע שעות, אני אהיה בניו-יורק בסביבות השעה שבע בערב. מושלם!
התקלחתי במהירות כי בכל זאת לא התקלחתי במשך שלוש שנים…מגעיל. הסתכלתי במראה ושמתי לב ששיערי לא מתולתל יותר, הוא חלק עכשיו.
פניי נראו רזות ובוגרות יותר, זה כאילו אני לא מזהה את עצמי.
ארזתי במהירות כמה דברים לטיסה ולאחר מכן יצאתי מן הבית ונעלתי אחריי. יש לי את כל הכסף שבעולם והדבר היחיד שאני רוצה עכשיו זה את הארי שלי.
נשארו לי כמה שעות עד לטיסה שלי, אז החלטתי לעצור במספרה ולצבוע את שיערי. צבעתי לאומברה והחלטתי לעצור גם בסלון ציפורניים עד שאגמור את הצבע בשיערי.

הגעתי לשדה התעופה בשעה שתיים וחצי, והתקדמתי במהירות לכיוון השער שממנו עוברים את בדיקות הדרכונים.
עד שעברתי את כל הבדיקות, הגיעה השעה ארבע בצהריים.
הסתובבתי בדיוטי-פרי ולקחתי מה שאני רוצה, יש לי עכשיו את הכסף לקנות את מוצרי האיפור היקרים האלו.
הסתכלתי שמאלה והבחנתי בבקבוק בושם בצבע ורוד: “Our Moment” של וואן דיירקשן.
וואו, היה לו ניחוח נעים. לקחתי אותו ולקחתי גם את הבושם החדש של שאנל. הגעתי לאיזור הקופות, לדיאנה הישנה לא היה מספיק כסף בשביל לקנות את כל אלו, אבל עכשיו יש לי מיליונים, אז אני שמחה לקנות את כל המוצרים האלו.
"טיסה AI-314 לניו-יורק, ממריאה בעוד מספר דקות, נא לעלות למטוס."
רצתי במהירות לשער שלי שממנו יוצאת הטיסה ועליתי אל המטוס.

המטוס המריא בקלות ובמהירות ולפני ששמתי לב המטוס כבר היה מעל הקרקע. הבטתי על העננים ומיליוני מחשבות התרוצצו במוחי.
האם הארי עבר לאחת אחרת? בשום אופן לא, הוא אמר שהוא אוהב אותי ואני יודעת שהארי נאמן ולא היה אומר 'אני אוהב אותך' אם הוא לא התכוון לכך.
אני לא הולכת לשקר ולומר שלא הופתעתי כשהתברר לי שהוא יצא עם טיילור סוויפט אבל זה נגמר עכשיו, והיא הייתה כנראה רק עניין פרסום, זה לפחות מה שהטאמבלר אומר.
עצמתי את עיניי והחלטתי לישון קצת, כשאני אפקח את עיניי, אני אהיה בעיר שאני אוהבת.