Losing Battle – פרק 4 ❤️

– פרק 4 –

״ומי אתה?״ שאל בארס מייסון
״נייל, מהלהקה שאבא שלה מפיק״ אמר והצביע עליי
״מה אתה עושה כאן?״ ירקתי בעצבים
״אסור לי ללכת לים? ומה את בכלל עושה כאן? יש לך בצפר לא?״ שאל מגחח
״נו נייל שנים להביא כדור?!״ צעק קול מוכר
״זאין!״ אמרתי בחיוך והוא התקדם לחבק אותי
״ניק מי אלה?״ שאל איית׳ן בעצבים
״הלהקה הזאת שאבא מוציא אותם לסיבוב הופעות״ אמרתי
״אתם אחים?״ שאל בבילבול זאין
״לא רואים?״ שאלתי מגחחת
״שחושבים על זה, כן רואים״ אמר
״טוב אז בתאבון לך, אנחנו הלכנו״ אמר בחיוך והם הלכו עם הכדור
״אדיוט״ מילמלתי
״מוכשרת את בלשנוא אנשים״ אמר מייסון מגחח
״תודה תודה״ אמרתי בחיוך והמשכתי לנגוס בטוסט, נהנת מכל רגע.

*

״אתה יכול לשים לי אותה?״ שאלתי בחיוך קטן כשהושטתי לו את השרשרת היפה שקנה לי. לב מזהב שנפתח לתמונה שלי ושל איית׳ן ביחד בצד אחד, ובצד השני יש חריטה של 'אני אוהב אותך אחותי, הכי בעולם❤️'
וכרגע איית׳ן מסדר את השרשרת עליי, אני לא חושבת שאני איי פעם יוריד אותה.
״תודה איית׳ן, זה יפיפייה״ אמרתי בחיוך קטן כשחיבקתי אותו בעדינות
״גם אני רוצה חיבוק״ אמר בהתלוננות מייסון
״בוא״ אמרתי צוחקת כשחיבקתי אותו

– כעבור חודש-

״ניקול?״ קולו העדין של רוב נשמע בדלת
״כן רוב?״ שאלתי
״אז את באמת עוזבת אותי לשלושה חודשים עכשיו״ אמר בשקט כשהביט על המזוודות שהיו פרוסות ברחבי החדר
״כן״ אמרתי נאנחת כשהתיישבתי במיטה והוא ליידי
״אני הולך להתגעגע אלייך״ אמר בעצב
״גם אני״ אמרתי בשקט כשהבטתי על המיטה
״אני כל כך לא רוצה ללכת. לפחות מייסון יבוא איתי״ אמרתי עדיין בשקט כשבהייתי במצעים הלבנים
״אנחנו נבוא כולנו לבקר אותך״ אמר כשמשך אותי לחיבוק מוחץ
״אני בטוחה״ אמרתי בציחקוק קטן
״את רוצה שאני אעזור לך לארוז?״ שאל
״זה בסדר אני צריכה שאמא תעזור לי, אין כמו מוח של אישה״ אמרצי מצחקקת
״אם את צריכה עזרה אני בחדר בסדר נסיכה?״ שאל בחיוך קטן כשעמד במפתן הדלת ואני הנהנתי
צילצול הטלפון שלי נשמע בחדרי הגדול, חיפשתי אותו במהירות ועניתי
״היי אמא״ אמרתי כשדחסתי עוד ג׳ינס למזוודה
״היי מותק, תרדי למטה חברים שלך כאן להיפרד״ אמרה ואני הודתי לה וניתקתי את הטלפון
״ניקול?״ שאל מארק שהיה בדלת
״כן מארק״ אמרתי כשהבטתי בו
״את צריכה משהו?״ שאל
״אממ יהיה נחמד מצידך לסגור את המזוודות ולשים אותם קרוב לקיר פשוט עולים אליי כמה חברים״ אמרתי והוא הנהן, יצאתי מהחדר אל המדרגות הרבות, היה לי חשק לרדת בהם ולא במעלית.
״ניק!״ צעקו בהתלהבות כולם
״אשלי!״ צעקתי
״ג׳ייד!״
״מייק!״
״ג׳וני!״
״שון!״
״ג׳יימס!״
״ג׳ו!״
״מדיסון!״ צעקתי בחיוך ענקי כשזיהיתי כל אחד, מחבקת אחד אחד בתורו.
״התגעגעתי כל כך״ מילמלתי כשחיבקתי את כולם שוב.
״אז מה אחותי את לא תיהיי איתנו כל הקיץ?״ שאלה ג׳ו בביאוס
״כנראה..״ מילמלתי
״בואו לחדר שלי״ אמרתי ונכנסנו כולנו למעלית, יוצאים כשהיא הגיעה לחדרי הגדול.
״אז..?״ שאלה מדיסון נאנחת
״מחר״ השבתי ממלמלת
״אני אבקר״ עניתי בביאוס
״אנחנו נתגעגע״ אמרו בשקט שחיבקו אותי כולם.
״אני לא עוברת ארץ, אני סך הכל יוצאת לסיבוב הופעות״ אמרתי מצחקקת.
״זה שלוש חודשים לאב, זה דיי דומה״ אמר ג׳יימס.
״אוף אתה מבאס עוד יותר, תפסיק להיות תחת,״ אמרתי בעודי מטיחה את הכרית בפרצופו.
״חצופה״ אמר בהלם מזויף כשעלה מעלי והתקרב לשפתיי.
״בא לכם להסביר מה קורה פה?״ שאלו כולם בבילבול.
״אממ כלום״ אמרתי במבוכה כשדחפתי את ראשו של ג׳יימס ממני.

*

״אני עדיין לא מאמינה שאני עושה את זה״ מילמלתי בעודי מתיישבת בנוחות בכיסא המטוס, משמאלי מייסון ומימני יושב מישהו עם אוזניות לבנות ואייפון לבן. לפחות כך אני מנחשת לפי חפציו שעל מושבו.
״כמה זמן הטיסה?״ שאלתי את מייסון שסידר את האוזניות על אוזניו.
״אני חושב שש שעות״ אמר
״דאמט״ מילמלתי
״עם זה לא היה אמצע היום הייתי הולך לישון, אבל תקעו את זה בחרא שעה.״ אמר מייסון בעצבים.
״וואי ממש״ מילמלתי בעודי נשענת על חזהו של מייסון, חוטפת אוזניה מאוזנו הימנית וטוחבת אותה לאוזני.
גבו של אחד הבחורים נראה לעיניי, שיער בלונדיני מציץ מאחורה, הלוואי שזה לא הוא. הלוואי שזה לא הוא. הלוואי שזה לא הוא.
״והיי לקרצייה, נתקעתי ליידך לשש שעות, הא?״ שאל בחיוך מעצבן. ו…. זה הוא.
״לך זדיין״ מילמלתי בעצבים.
״ניקול!״ צעק מייסון בכעס.
״הוא מעצבן אותי מייס,״ אמרתי בעצב מזוייף.
״תשמור מרחק ממנה, הפרצוף שלך ישאר כמו שהוא.״ אמר מייסון כשעידק את אחיזתו בגופי.
״תישני נסיכה״ מילמל כשליטף את שיערי.
״אבל אני לא עייפה״ אמרתי בשעמום.
״לא נורא״ מילמל.
״מייייייסון״ אמרתי צוחקת, זאת הולכת להיות טיסה כל כך כייפית.
״יש לך אף חמוד״ אמרתי מצחקקת כשלחצתי על אפו ללא הפסקה.
״ניק אני עומד לנשוך אותך תני לישון,״ אמר בכעס.
״אוף כולם ישנים״ מילמלתי.
״אני לא״ אמר אחד מהם מאחורה ושמעתי אותו מתקדם לעברי.
״בואי לשם, גם אני לא נרדם.״ אמר ואני הנהנתי, זה הדבר הכי טוב שיש לי לעשות כאן.
״אז איך קוראים לך?״ שאלתי בנימוס, לשם שינוי.
״הארי סטיילס,״ השיב בחיוך.
״שם של כוכב,״ אמרתי צוחקת והוא אחריי, חושף גומות טובעניות וחיוך יפה.
״יש לך חיוך ממש יפה,״ אמרתי בחיוך כשדקרתי את שתיי גומותיו.
״תודה לך. גם לך,״ השיב בנימוס, הוא כל כך בריטי.
״ואת ניקול נכון?״ שאל בקול עמוק וצרוד, דיי מושך איפהשהו למען האמת.
״כן, אבל אתה יכול לקרוא לי ניק,״ השבתי בחיוך קטן.
״אז בן כמה אתה?״ שאלתי.
״20״ ענה בקלילות.
״אני בת 17 וחצי,״ השבתי.
״את קטנה,״ אמר צוחק.
״ואתה ענק, וענקים לא חמודים,״ אמרתי מוציאה לו לשון.
״אני לא ענק,״ ענה בהתגוננות.
״כן אתה כן, אתה ממש גבוה, אני לא נראלי לי מגיעה לכתף שלך,״ אמרתי צוחקת.
״זה בגלל שאת גם נמוכה,״ אמר.
״אוקיי אז אני שואל אותך שאלות ואת עונה אוקיי?״ שאל ואני הנהנתי.
״צבע אהוב?,״ שאל.
״שחור,״ השבתי.
״תחביב?,״ המשיך לשאול.
״לנגן בפסנתר,״ עניתי.
״משהו שמרגיע אותך?,״ שאל שוב.
״לנגן אני בפסנתר, או שמישהו מנגן לי.״ השבתי
״סדרה אהובה?,״ שאל.
״איך פגשתי את אמא,״ עניתי.
״סרט אהוב?,״ המשיך לשאול.
״דימדומים,״ אמרתי בהיסוס, לא כל כך סגורה על בחירתי.
״מאכל אהוב?״ שאל.
״פיצה,״ עניתי.
״מפורסם אהוב?,״ שאל שוב.
״ליאם המסוורת׳,״ עניתי בחיוך, חושבת שוב על הרגע בו נפגשתי איתו – באמיתי.
״להקה אהובה?״ שאל.
״באקסטרייס בויז,״ עניתי.
״אני אוהב אותם,״ אמר בקלילות לפני שהמשיך;
״תנוחת סקס אהובה?,״ שאל כאילו זו שאלה רגילה.
״הארי!״ רטנתי בכעס.
״אני סתם רוצה לדעת,״ אמר בקלילות.
״אממ לא.״ השבתי בעצבים.
״אז תסביר לי טיפה על הלהקה,״ אמרתי בקלילות כשדחסתי לפי שניי מסטיקים חריפים.
״רוצה?״ שאלתי.
״אני לא אוהב, תודה,״ השיב בחיוך קטן.
״אנחנו חמישה, את זאין ונייל את מכירה ויש את לואי וליאם, אנחנו 3 שנים פלוס ביחד כלהקה ויש לנו 3 אלבומים, זה הסיבוב הופעות לאלבום השלישי.״ ענה.
״נחמד..״ מילמלתי.
״עכשיו את,״ אמר בחיוך קטן.
״אממ את הרוב סיפרתי לך, יש לי חמישה אחים, רווקה, סיימתי בית ספר השנה. ויש לי פיוז קצר מאוד, אז אל תעצבן אותי,״ אמרתי צוחקת.
״אני נזהר,״ אמר מרים את ידיו בציניות.
״אז מה הקטע הזה של נייל? הומו?״ שאלתי בהתעניינות, מעניין למה הוא כזה דביל.
״איזה קטע?״ שאל בבילבול.
״לעצבן אותי,״ אמרתי.
״הוא סתם אדיוט שאוהב להתגרות. תתעלמי,״ אמר בגיחוך.
״אני ער!״ צעק נייל מרחוק.
״ומה אתה רוצה בזה?״ שאל הארי בגיחוך.
״שתפסיק להיות אדיוט,״ אמר נייל והארי גילגל את עיניו.
״טוב.. אני חוזרת למייס, ביוש,״ אמרתי בחיוך כשנשקתי ללחיו, נותנת לו מחשוף ענק לחזה שלי בלי כוונה, אני בסביבת להקת בנים שאני לא חושבת שיקבלו בזמן האחרון ואני חושפת יותר מידיי, אני באמת חייבת להפסיק עם זה.
הגעתי בחזרה לשורה בה אני ומייס יושבים נייל בקצה עם אוזניות, ער. לעזאזל.
עברתי במהירות, דורכת בכוונה על רגלו שבטח התפוצצה מכאבים.
״אופס,״ אמרתי מתנצלת בציניות.
התיישבתי חזרה במקומי, מרימה את הידית עליה ידו של מייסון נחה לה, והנחתי את ראשי על חזהו הקשה.
עברה לה שעה שבה אני יושבת ומאזינה לשירים מאולתרים שנשמעו בפלייליסט שנמצא בטלפון שלי.
הנחיתה אמורה להגיע כל רגע ומייסון עדיין ישן.
״נוסעים יקרים אנא לחגור חגורות אנחנו נוחתים.״ קול הרמקול במטוס נשמע.