Losing Battle – פרק 3❤️

– פרק 3 –

״מה את לעזאזל עושה פה?״ צעק ה'מישהו'
״דאמט מה אתה עושה פה?״ צעקתי
״אתם מכירים?״ שאל שון בבילבול
״לצערי כן״ מילמלתי
״זיינת אותה?״ שאל שון שפער את עינייו
״זאת אחותי יחמור״ אמר לו איית׳ן והרביץ לו מאחורי הראש
״מה את לובשת לעזאזל?״ ירק בכעס ואני גילגלתי את עיניי
״בגדים״ אמרצי בקלילות
״טום אמר לי שאת הפסקת עם הבגדים האלה!״ אמר בעצבים
״יש לך מזל שאני מצאתי אותך בבגדים האלה ולא מייסון, יאללה בואי בואי הביתה״ אמר ואני נאנחתי
״ביי שון ביי ג׳יימס״ אמרתי נאנחת והרגשתי את חולצתו המכופתרת של אית׳ן מעלי
״ביי ניקול, דברי איתי״ אמר שון בחיוכו הכובש
״למה אתם כאלה מעצבנים?! אוף!״ אמרתי בעצבים
״כי את בת 17, את לא אמורה ללכת למועדונים!״ אמר בכעס כשנכנסנו לאוטו
״אני שונאת אותך לפעמים״ אמרתי בכעס
״את שונאת אותי כי אני דואג לך?״ שאל מגחח כשהתחיל ליסוע
״אני הייתי עם שון! הוא חבר שלך!״ אמרתי בכעס
״שון רוצה לזיין אותך עם לא הבנת, זה שאת חושבת ששומר עליך הוא זה שבעצם פוגע בך״ ירק בכעס
״משתגיד אחי״ אמרתי בציניות
״אתה יודע מה, עזוב את שון, הייתי את ג׳יימס, אתה מכיר אותו שנים! אבל לא.. אתה חייב להיות מטומטם ולהיות אטום!״ אמרתי
״ניקול, את חופרת״ אמר
״ואתה מטומטם, עוד כמה זמן מגיעים?״ שאלתי בעצבים
״5 דקות שבהם עם את לא סותמת אני מתכוון להדביק לך סלוטיפ על הפה ולספר למייסון״ אמר
״עם אתה עושה את זה לא מדברת איתך״ אמרתי בהזהרה
״וואלה? תביאי תטלפון אני יתקשר אליו״ אמר
״אתה פשוט רע״ אמרתי
״את יודעת שמייסון היה איתי? הוא עכשיו במועדון שהיית בו, יש לך מזל שסימסתי לו שהלכתי לבית של בחורה״ אמר
״ת-תודה״ אמרתי
״הייתי צריך להקליט את זה.. ניקול אומרת למישהו תודה..״ מילמל
״אתה יכול להגיד לאבא שהייתי אצל יובל?״ שאלתי כשהוא החנה
״את מבטיחה לי שזאת פעם אחרונה שאת בורחת ככה?״ שאל
״כן״ אמרתי נאנחת והוא הנהן וחיבק אותי
״אני אוהב אותך את יודעת שאני פשוט דואג לך נכון?״ שאל
״גם אני אוהבת אותך״ אמרתי, מתחפרת בתוך חזהו הקשה
״אני מבין שאת כבר לא ילדה קטנה ותמימה, אבל את עדיין לא צריכה ללכת למועדונים בגיל הזה, אני מבטיח לך שביומהולדת של גיל 18 אני לוקח אותך למועדון״ אמר
״באמת?? יאו תודה תודה תודה״ אמרתי ונשקתי ללחיו
״עכשיו בואי הביתה, נגיד להם שאני ואת עשינו סיבוב קטן אחריי יובל, רק תלבשי משהו נורמאלי״ אמר מגחך, לבשתי בחזרה את הבגדים שהייתי איתם מקודם, והחלפתי את הנעליים חזרה
״בואי״ אמר בחיוך והושיט לי את ידו, משלב אותם ביחד ומחבק אותי חזק
״מחר בבוקר אני ואת הולכים ליום כיף״ אמר בחיוך
״באמת? ישש״ אמרתי בחיוך
״מה יש לך שעתיים ראשונות?״ שאל
״אממ שעה מטמתיקה אחכ ספורט, ואז אמרו שיש לנו סדנה על ביריונות משהו כזה״ אמרתי
״את משלימה את החומר במתמטיקה זה ברור?״ שאל מצחקק
״כן״ אמרתי בחיוך ונכנסנו הביתה
״תודה רבה אדוני, אני חושב שיהיה לנו לכבוד להסתמך על איש הפקה כמוך״ אמר לו נייל האדיוט בחיוך וכל שאר הבנים הנהנו
״ניקול!״ אמרה אימי בדאגה וקמה לחבק אותי
״סך הכל הייתי אצל יובל״ מילמלתי
״דאגנו שיצאת ככה מהבית, עכשיו בואו תיצטרפו אלינו, רוב צריך להגיע עוד מעט״ אמרה בחיוך אימי ואני איית׳ן הייתישבנו, והוא משך אותי לשבת עליו
״לאן הולכים מחר?״ שאלתי את איית׳ן בחיוך
״אני חשבתי לים, קצת להשתחרר מהכל, נלך לגלוש ולאכול גלידה ואז אני רוצה שנלך לקנות לך תכשיט יפה ממני״ אמר בחיוך
״יאו הולך להיות כיף״ אמרתי בחיוך
״ניקול מה את רוצה לאכול?״ שאל אבי
״אני לא רעבה אבא תודה״ אמרתי בחיוך
״למישהי יש מצב רוח״ אמרה אימי בהפתעה וחייכתי אליה, וגם איית׳ן
״הנה את! כבר חשבתי שחטפו אותך!״ אמר רוב כשסגר את דלת הכניסה, קמתי מאיית׳ן ורצתי אל רוב בחיובוק מוחץ, כבר לא ראיתי אותו כמה ימים, הוא חסר לי!
״התגעגעתי!״ אמרתי ונשקתי ללחיו
״מאיפה המצב הרוח קטנה?״ שאל מגחח
״איית׳ן״ אמרתי
״אממ טוב אדוני אני חושב שאנחנו נלך כבר מאוחר״ אמר אחד מהם שלא הכרתי
״היה נחמד מאוד, אני כבר מחכה שהטור יתחיל״ אמר אחד אחר בחיוך יפה עם גומות חמודות שטבעו בלחייו
״תודה רבה שהגעתם, אני אגיע לחזרות מחר לבדוק כמה דברים״ אמר אבי והם הנהנו הם קמו לעבר הדלת שאבי פתח להם, לוחץ לשלום את ידם
״ביי זאין״ אמרתי בחיוך שנופפתי לו
״ביי ניק״ אמר בחיוך
״הספקתם להכיר?״ שאל אבי שסגר את הדלת
״בכמה דקות של המעלית כן..״ מילמלתי
״בואי לכאן קטנה, התגעגעתי אלייך״ אמר רוב שיישב על הספה ופתח את ידיו לחיבוק
קפצתי לזרועותיו השריריות, מתכרבלת בתוך חזהו החם.

אז זאת אני, ניקול קרמיין. ברוטניית עם עיניים כחולות וחוקרות, שריסים ארוכים ועגולים מעטרים אותם. בריטית מפוקפקת, ה'ערסית' מבין החבורת המנומסים שכאן.
בת 17 וחצי, טחונה כמו שרואים, ועם פתיל קצר. אני מסוגלת להרוג מישהו מעצבים ואחרי כמה זמן לחבק אותו.
יש לי חמישה אחים,

נואה – בן 19, חתיך ושרירי, כמו כל אחיי. אני הכי דומה לו, יש לנו את אותו הפרצוף ואותו השיער.

טום ואיית׳ן – תאומים בלונדיניים עם עיניים חומות, שריריים וגבוהיים, אי אפשר לזהות בינהם, חוץ משלאיית׳ן יש שפתיים שונות.
בני 21.

מייסון – שיער חום ועיינים חומות, שרירי וחתיך, בן 23. הוא המפחיד בין כל האחים שלי, הוא יכול להרוג מישהו שרק נגע בי בטעות בכתף, לשעבר אנסו את החברה שלו והרגו אותה, מאז יש לו התגוננות מפחידה עליי, הוא שומר עליי כאילו אני הדבר הכי יקר שיש לו.

רוב – הגדול מכולם. השרירי מכולם והחתיך מכולם, בלונדיני עם עיניים כחולות לא גבוה אך לא נמוך. סצטיונר, אך עם כבוד לבנות. וגם כן הוא שומר עליי. בן 25.

ההורים שלי, אימי דנה, בת 43, זקנה אך לא נראת כך, בלונדינית עם עיניים חומות.

אבי – וויליאם, ביל בקיצור. בן 51, שיער אפרפר שהיה חום בעברו. עיניים כחולות כקרח ואיש עסקים מצליח.
בין כך חמשת האחים שלי, אני באתי בטעות. הוריי דואגים להביא לי כל דבר ולדאוג שאין שום דבר שאני רוצה ואין לי.

״אני רוצה לישון״ מילמלתי
״את יכולה לישון עליי אהובה, אני יעלה אותך למיטה״ לחש לי רוב ואני עצמתי את עיניי, מתמסרת לעיניי שנעצמו מעצמם.
״אני אוהבת אותך רוב, לילה טוב״ לחשתי בכוחות האחרונים לפני שנרדמתי

*
״ניק״ לחש לי קול
״ניקול״ המשיל ללחוש
״קומי נסיכה, הולכים לים״ לחש לי
״בוקר טוב״ מילמלתי מפהקת בישיבה כשמתחתי את ידיי לצדדים
״תצחצחי שינים ורדי, מייסון קורא לך״ אמר איית׳ן ואני הנהנתי בחולשה הוא יצא מהחדר ואני קמתי למקלחת, שוטפת את פניי ומוציאה את המברשת שיניים הוורודה שלי, מורחת את המשחה ודוחסת אותה לפי בעצלות
מצחצחת ביסודייות כל שן ושן בפי, ירקתי את הכל ושטפתי את הפה, חייכתי למראה ויצאתי לעבר המעלית, מתיישבת בספסל המרופד שנמצא שם, ומביטה במראה שמשקפת כמה נורא הייתי נראת.
״בוקר טוב״ מילמלתי בעייפות כשהתהלכתי כמו זומבי
״בוקר טוב יפייפיה״ קולו של מייסון נשמע דיי קרוב אליי ואני המשכתי ללכת בעיניים עצומות, מתנגשת בקיר.
״אווצ׳״ מילמלתי בכאב כשנפלתי על הריצפה והתחלתי לצחוק
״את בסדר?״ שאל צוחק
״בערך, התנגשתי בקיר?״ שאלתי מבולבלת כשלא ראיתי קיר לייד רגליי
״התנגשת בי״ אמר צוחק
״זה הרגיש כמו קיר״ אמרתי מצחקקת
״אני לא ראיתי אותך בכלל אתמול, העצבים שלך חסרים לי״ אמר צוחק
״גם הטימטום שלך״ אמרתי צוחקת
״להכין לך לאכול? לשתות?״ שאל
״בא לי נס״ אמרתי והוא קם להכין לי אחד במהירות
״תודה״ מילמלתי ולגמתי מהנס החם
״אתה רוצה גם לבוא?״ שאל איית׳ן את מייסון
״אין לי משהו יותר טוב לעשות״ אמר מרים את גבותיו
״אני הולכת להחליף בגדים, לים אני יכולה ללבוש שורט?״ שאלתי מגחחת את מייסון
״כן, ואת ליידי את יכולה ללבוש מה שאת רוצה, מבט אחד ממישהו והוא מת״ אמר בחיוך
״יש, ביוש״ אמרתי בחיוך ועליתי למעלה, שולפת בקיני ורוד עם תחתון בגד ים תואם, מכנסון ג׳ינס וגופית בטן שחורה שכתוב עליה peace.
שמתי כפכפים שחורים של הוואינס וסידרתי את שיערי המבולגן
שמתי ליפסטיק שקוף שמבליט את השפתיים, עם אני אתאפר ואנחנו ניכנס לים כל האיפור ימרח לי ואני סתם אראה מגעיל וחבל על המאמץ שלי להתאפר עכשיו.
לקחתי תיק צד והכנסתי מגבת, בקבוק מים שמן שיזוף וכסף.
ירדתי ללמטה.
״את מוכנה?״ שאל איית׳ן
״אממ כן״ אמרתי
״איפה מייס?״ שאלתי
״הלך להביא לי ולו מגבות״ אמר
״אני פה״ אמר כשירד במדרגות
״יוצאים?״ שאל
״יוצאים״ עניתי מצחקקת ויצאנו מהבית
״תדליק תרדיו״ ביקשתי, הוא הדליק את הרדיו, היה שם את השיר של אפרוג׳אק דה ספארק, זה מין רמיקס מדליק כזה, מייסון הגביר ופתח את כל הגג, הרגשתי כמו החשים האלה ששמים פול וליום ועם הגג הפתוח.
״הגענו״ צעקתי באושר וירדנו מהאוטו.
מצאנו מקום טוב עם צל וגם שמש, ושמנו את כל הדברים, הורדנו כולנו בגדים והתקדמנו לים.
״יאו זה קר״ מילמלתי
״בואי כבר״ אמר מייסון צוחק כשמשך בידי בעדינות לביפנים
״וואי זה קפוא איך נכנסת כבר?״ שאלתי את איית׳ן
״תיכנסי מתרגלים״ אמר ומשך אותי לעומק
״איית׳ן!!״ צרחתי
״איית׳ן תעזוב אותה, היא אמרה שקר לה״ אמר מייסון ברצינות כשמשך אותי אליו קדימה
״דיי מייס זה היה בצחוק אתה חייב להירגע הוא אח שלי הוא לא יפגע בי״ אמרתי
״כוחו של הרגל״ אמר בחיוך קטן
נכנסנו טיפה יותר עמוק, כל הגוף שלי היה עור ברווז מהקור.
״אני חושב להגיד לאבא שאני גם יבוא לסיבוב הופעות הזה״ אמר מייסון
״כן כן כן תלך לשם במקומי!״ אמרתי בהתלהבות
״אני הולך לשם בשבילך מה תלך לשם במקומי״ אמר צוחק
״למה בישבילי?״ שאלתי מבולבלת
״כי לא יהיה שם מי שישמור עלייך, ואני לא מתכוון להשאיר אותך שם בלי השגחה של אחד מאיתנו״ אמר ואיית׳ן הנהן
״אוקיי, לפחות יהיה לי שם מישהו״ אמרתי בחיוך
״בואו נצא, בא לי להשתזף״ אמרתי לאחר כמה דקות שדיברנו
יצאנו מהים והתנגבנו במהירות עקב הרוח שצלפה בנו בקור למרות השמש החמה.
״את רעבה?״ שאל איית׳ן
״טיפה..״ אמרתי
״יש פה מסעדה מה להזמין לך?״ שאל
״אממ בא לי טוסט וסלט״ אמרתי והוא קם עם הארנק
״לקנות גם לך משהו?״ שאל את מייסון
״קפה שחור״ ענה
״יש לי שאלה״ אמרתי כשאיית׳ן הלך
״דברי״ אמר
״למה אתה כל כך מגונן עליי?״ שאלתי והוא קם לכיסא שיזוף שישבתי עליו, הרים אותי ונשכב שוב כשאני עליו
״את יודעת למה״ אמר
״אבל זה לא רק זה״ אמרתי
״ניקול אני לא יכול לספר לך את זה..״ אמר בשלילה
״אני רוצה לדעת״ התעקשתי
״את חייבת להבטיח לי שזה נישאר בין שנינו״ אמר ברצינות ואני הנהנתי
״היה איזה מקרה שהייתי במועדון והלכתי מכות עם מי שהרג אותה, כשסיימנו אני זה ש'ניצח' אותו בסוף הוא אמר 'אתה תתחרט על זה. אני יפגע לך בדבר שהכי יקר לך' ואת הדבר הכי יקר לי, אני מפחד שאת יוצאת לבד, כשאת בלי מארק, כשאת בילעדיי ולדעת שקרה לך משהו ואני יכולתי לעצור את זה אבל לא, זה נהיה מין תחושה שכל דבר קטן שמישהו יפגע בך אני יהרוג אותו, אני לא מסוגל לראות אותך נפגעת״ אמר בכנות ואני הייתי בשוק, אני לא מתכוונת לצאת עוד לבד.
״א-אני מבינה עכשיו״ אמרתי ונשכבתי בביטחה עליו, טיפה יותר משוחררת מאיך שהייתי מיקודם.
״עכשיו את רואה למה אני ככה?״ שאל ואני הנהנתי
״מי עוד יודע על זה?״ שאלתי בהיסוס
״הוא עצמו ואת״ ענה
״אז למה איית׳ן טום נואה ורוב ככה?״ שאלתי בבילבול
״כי יש עוד הרבה אנשים מסוכנים בחוץ, הרבה מאוד״ אמר
״אני אוהב אותך ודואג לך, כל מה שאני עושה בישבילך זה להגן עלייך״ אמר כשנשק לראשי
״תודה מייס״ אמרתי כשחיבקתי אותו בחוזקה
״תפנו מקום בשולחן״ ביקש איית׳ן כשחזר, ואני ומייסון הוזזנו את כל הדברים שהיו עליו
והייתישבתי בין רגליו של מייסון שהציישב גם כן הוא
״הטוסט לנסיכה, והקפה לדביל״ אמר כשהושיט לנו את המגשים
״אדיוט״ מילמל מייסון
״בתאבון״ אמרתי להם ונגסתי מהטוסט
״מישהו רוצה חתיכה? זה ענקי״ אמרתי
״תאכלי כמה שאת יכולה״ אמר מייסון שנשק לחי
״אני חייב סיגריה״ מילמל מייסון ושלף את חבילת הסיגריות מהתיק שלי והמצית
״תביא לי גם אחת״ ביקש איית׳ן
״גם אני רוצה אחת״ אמרתי והם שניהם הסתכלו עליי כאילו רצחתי מישהו
״צחקתי צחקתי תירגעו אני לא נוגעת בדבר המסריח הזה״ אמרתי מרימה ידיים כמתוודה על פשע
״זה לא היה מצחיק״ סינן איית׳ן
לפתע כדור כדור רגל התגלגל אל כיוונינו ונתקע ברגלי
״סליחה״ התנצל אחד והרים את ראשו
״אתה״ אמרתי בארס
״היי ניק, התגעגעת אליי?״ שאל מגחח