live while we're young 1D פרק 3

-מנקודת המבט של קאי-

״ווקר!
קארטר!
מילר!
לכו לסיפריה!,עכשיו!!״ המאמנת צעקה עצבנית. ושלושתנו הלכנו במהירות לספריה. אני לא רוצה להסתבך איתה היא ניראת ממש עצבנית וכמה שאני לא רוצה ללכת לספריה אני לא הולכת להתווקח איתה…
ניכנסנו לסיפריה ולא היה שם אף אחד. חוץ מאיזה כלומניקית שישבה וכתבה דברים בטח עושה איזה עבודה או משהו…היא הייתה עים שיער חום חלק ועיניים חומות כהות
התיישבנו מסביב לשולחן עגול
״טוב אז מה עושים לגביו?״ זאתי שהיו לה גוונים צבעוניים בשיער (כל קבוצת שיער קטנה בצבע אחר) שאלה
״אני לא יודעת,אני לא יודעת כלום״ הבלונדה אמרה כולם יודעים שהיא צבעה את השיער מחום לבלונד פשוט אף אחד לא אומר כלום
״נו ברור שלא בלונדה…״ שמעתי את זאתי עים הגוונים ממלמלת
״אוייש תסתמי טוב!?״ הבלונדה צעקה
״תישמרו על השקט!״ הספרנית כעסה
״אולי במקום לכעוס אחת על השניה תיכעסו על הארי?״ הכלונמיקית שאלה ואנחנו הסתובבנו אליה
״מה אמרת?״ שאלתי. מה היא חושבת לעצמה שהיא מדברת אלינו ככה?!
״הוא המניאק. תנו לי לנחש, הוא קורא לכן בייב, מתוקה ויפה נכון?״ היא שאלה ואנחנו הנהנו ״נו ברור,זה כדי שהוא לא יתבלבל בשמות שלכן… הוא תמיד רומנטי ונחמד?״ היא שאלה שוב ואנחנו הנהנו ״כן זה כדי שהוא יוכל להשיג אותכן ולהראות בחור טוב כדי שלא תחשדו… יש לי נסיון עים בחורים כאלה״ היא אמרה
״וואו, אבל מי את בכלל?״ הגוונים שאלה
״אני רייבן ואתן?״ היא שאלה
״קורטני״ זאתי עים הגוונים אמרה
״ג׳סיקה״ הבלונדה אמרה
״קאי״ אמרתי
״אנחנו חייבות לנקום בו״ קורטני קבעה
״תעשו מה שאתן רוצות״ רייבן אמרה אספה את הדברים שלה ונעמדה מתכוונת ללכת
״חכי חכי חכי!״ ג׳סיקה אמרה לה
״מה?״ רייבן שאלה
אני ג׳סיקה וקורטני חייכנו אחת אל השניה
״יש לנו תוכנית לנקום בו. ואת הולכת להשתתף בה״ אמרתי
״לא לא לא לא לא, אין מצב״ רייבן אמרה. משכתי אותה לכיסא כדי שהיא תשב חזרה
״אני לא הולכת להשתתף בזה. זו הבעיה שלכן לא שלי״ היא אמרה
״טוב את כבר מעורבת אים את רוצה ואים לא!״ קורטני אמרה לה
״אני לא! אני פשוט גרמתי לכן להבין שהוא המניאק״ רייבן אמרה וקמה ״אני עפה מפה,פסיכיות״ רייבן אמרה ויצאה מהספריה ״אנחנו חייבות שהיא תעזור לנו״ קורטני קבעה
״יש לי הצעה בשבילה שהיא לא תוכל לסרב לה״ ג׳סיקה אמרה וחייכה

-מנקודת המבט של קייסי-

״שלום מה את רוצה להזמין?״ שאלתי את האישה שחיכתה שמשהו יפנה אליה היא הייתה עים עיניים ירוקות ושיער שטני ניראת בשנות העשרים מקסימום בת שלושים
״אממ אני רוצה קפוצ׳ינו ו-״ היא באה להמשיך אבל צילצול טלפון קטע אותה
״הלו?״
״קפוצ׳ינו אחד״ אמרתי וראיתי את לילי מכינה אותו (אים במכינה הכוונה היא שהיא לחצה על 3 כפתורים אז כן היא הכינה אותו..) ״מה?!״ היא שאלה מופתעת היא ניראתה עצובה,מאוד כיאילו מישהו הרג מישהו ״כן כן אני מבינה,תודה״ היא אמרה היא ניראתה כל כך עצובה
״מה קרה?״ שאלתי. וואוו אני חטטנית
״אני הייתי אמורה להיות בהריון אבל, מסתבר שיש לי ולבעלי בעיה… אני לא יכולה ללדת ואנחנו ממש חיכינו לזה״ היא ניראתה שבורה היא בכתה בשקט. במהירות יצאתי מהדלפק
״בואי״ אמרתי והובלתי אותה לשולחן עים ארבע ספות כל שתיים מחוברות
״תודה״ היא לחשה עדיין עצןבה. רצתי במהירות להביא לה את הקפוצ׳ינו שלה
״זה עליי״ אמרתי וחייכתי חיוך מנחם
״את לא צריכה״ היא אמרה
״זה בסדר״ אמרתי והתיישבתי מולה
״אהבתי את הנעליים שלך״ אמרתי והיא הסתכלה על הנעליים שלה
״תודה אהבתי את הג׳קט שלך״ היא מחמיאה לי בחזרה
״אז את חוסכת למשהו שאת עובדת פה?״ היא שאלה
״טוב…אני ואח שלי גרים ביחד אז טוב… אני והוא דיי מפרנסים את עצמנו״ אמרתי
״אה, וואוו טוב זה דיי אמממ-״ היא התכוונה להמשיך למרות שלא ידעתי איך היא הולכת להמשיך ואני בטוחה שגם היא לא
״אני יודעת״ קטעתי אותה
״אז איך קוראים לך?״ שאלתי אותה משנה נושא
״קלי ואת?״ היא שאלה
״קייסי״ אמרתי
המשכנו לדבר דיי הרבה זמן למרות שהיא הייתה צעירה היה לה את התכונה האמהית הזאת… התכונה שאני לא בטוחה שתהיה לי…
״אני יכולה לישאול אותך משהו?״ אמרתי בזמן ששתינו לגמנו מהקפה השלישי שלנו
״כן בטח״ היא אמרה מחייכת
״איך ידעת שאת מוכנה להיות אמא?״ שאלתי אותה
״אני לא״ היא אמרה בפשטות
״מה זאת אומרת?״ שאלתי לא מבינה
״אני לא ידעתי ואני עדיין לא יודעת אים אני מוכנה להיות אמא אני פשוט מקווה שאני אהיה אמא טובה ואני אעשה כמיטב יכולתי״ היא אמרה וקול שלה טיפה רעד
״מצטערת ששאלתי את זה, זה פשוט ש-״ היה לי קשה להמשיך ״אני לא יודעת אים אני אהיה אמא טובה״ אמרתי משפילה ראש
״אים תירצי אני אוכל לעזור לך״ היא חייכה חיוך מנחם
״תודה״ אמרתי וחייכתי חיוך מוקיר תודה
״מתי שתירצי״ היא אמרה
המשכנו לדבר עד שהמשמרת שלי נגמרה. היא ניראת כמו מישהי שהייתי רוצה שתגדל את הבת או הבן שלי

-מנקודת המבט של טרייסי-

״פיו, אוקי היום המשפט להרגע, את יכולה לעשות את זה נכון? ברור שכן! אחרי שהמשפט יגמר את פשוט תחזרי לבית הספר עים טורי וקורי ומקס קייט ניקול מאט וטום. כל מי שהיה איתך במועדון הכל יחזור לקדמותו כל מה שאת צריכה זה לצאת מזה בזול וזהו…את יכולה לעשות את זה. כן, ברור שאת יכולה״ אמרתי לעצמי כשאני עומדת מול המראה ומסדרת את החליפה שאני לובשת למשפט שיתחיל בעוד כמה שעות
״זה רק משפט קטן, זה כלום, לפחות בשבילך…״ ניסיתי לחזק את עצמי למרות שאני יודעת עד כמה אני לחוצה והמשפט הזה זה ממש לא שום דבר ואני יודעת שרוב הסיכויים שאני לא אנצח במשפט הזה…