live while we're young 1D פרק 2

-מנקודת מבט של לואי-

״כן מר טומלינסון במה הסתבכת הפעם?״ המנהל שאל לא מרים את הראש שלו ממה שהוא כתב על הדפים בשולחן שלו… גם כן משחק אותה עסוק…
״תתפלא, אבל לא הסתבכתי. אני פה בנוגע למחזה״ אמרתי
״אה אוקי מה הבעיה?״ הוא שאל מרים את הראש מהדפים. ג׳וס הבעיה! הסנובית הקטנה הזאת שחושבת שהכל מגיע לה!
״ג׳וס אמרה שאני צריך להופיע במחזה משלעצמי״ אמרתי מאשים את ג׳וס בזה
״אהה, היא אמרה לך את זה?״ הוא שאל
״כן.היא גם אמרה לי שאני אצא מהמחזה״ אמרתי. את האמת שלא שיקרתי,רק החסרתי את הפרטים הלא כל כך חשובים…
״אוקי תיקרא לה לפה,ובעם המליון לא לבוא לפה בזמן השיעורים אלה בהפסקה!״ המנהל אמר
״בסדר״ אמרתי ביובש ״אני הולך ליקרוא לה, באיזה כיתה היא עכשיו לומדת?״ שאלתי
הוא הסתכל בכמה דפים שהיו לו מפוזרים על השולחן ״אמממ המעבדות של כיתות 11 תיבדוק באיזה מעבדה״ הוא אמר ויצאתי במהירות.
בדקתי במעבדות 1 ו2
״ג׳וס פה?״ שאלתי ניכנס למעבדה 3 אפילו לא דופק בדלת
״ג׳וסלין?״ המורה שאלה וג׳וס קמה מהמקום שלה ויצאה מהכיתה אפילו לא מחכה לי
״תהנו במדעיכס״ אמרתי ויצאתי מהכיתה. שמתי לב שהמורה התעצבנה. במהירות התקדמתי לג׳וס שכבר היית בדרך למשרד המנהל. היא ניראתה לא בנוח שאני הוצאתי אותה מהכיתה אז החלטתי לשגע אותה עוד קצת
״וואוו לאן את הולכת״ שאלתי בטון מתפלא
״למנהל(?) לא אמרת שהוא קורא לי?״ היא שאלה בטון מבולבל ומתפלא
״כן,אמרתי. אבל זה היה תרוץ כדי להוציא אותך מהכיתה״ אמרתי מחייך. היא הולכת להרוג אותי אבל המבט על הפנים שלה יהיה שווה הכל
״בואי״ אמרתי. משכתי אותה לכיוון הארון של השרת וסגרתי את הדלת, האור מהחלון היה חלש מאוד ככה שלא יכולתי ליראות אותה במדויק
״לואי מה אתה עושה?״ היא שאלה חוששת המבט על הפרצוף שלה שווה הכל
״את זה״ אמרתי תוך שניה תפסתי את הפנים שלה בידיים שלי ונישקתי אותה היא לא הבינה מה קורה
אני לא מאמין שעשיתי את זה! לא התכוונתי לנשק אותה רק להלחיץ אותה קצת ולצחוק. פאק מה ניסגר איתי?! אני באמת נישקתי את ג׳וס?!
אחרי כמה שניות שהתנשקנו היא התנתקה ממני ודחפה אותי. היא הסתכלה עליי בהלם למשך כמה שניות, המבט שלה היה לחוץ,עצבני,מפוחד ומה שהכי בלט במבט שלה היה בילבול.היא בטח לא מבינה למה אני מנשק אותה…
אחרי שלוש או ארבע שניות שהיא בהתה בי היא יצאה החוצה ואני יצאתי אחריה
״ג׳וס חכי!״ אמרתי ותפסתי לה ביד. עכשיו כשאני חושב על זה אין לי מה להגיד לה
״מה?! מה לעזאזל זה היה?! מה ניסגר איתך לואי?! אתה לא אמור לישנוא אותי?!״ היא אמרה לי
״אני כן, כל מה שרציתי זה קצת ליצחוק וכניראה ניספתי עים הרגע…״ אמרתי בראש מושפל
״טוב עכשיו אני הולכת לכיתה״ היא אמרה ובסתובבה
״לא חכי!״ אמרתי והיא הסתובבה חזרה ״המנהל באמת קורא לך״ אמרתי מבליע חיוך ״לשנינו״ תיקנתי את עצמי ״זה בנוגע למחזה״ המשכתי כדי שהיא תאמין לי
״בסדר,בוא״ היא אמרה והתקדמה למשרד של המנהל כשאני מאחוריה במרחק
למה לעזאזל נישקתי אותה?!

-מנקודת מבט של טרייסי-

״נו באמת! אמא למה אני חייבת ללכת לבית הספר?!״ שאלתי עייפה
״מספיק זמן ביזבזת על התביעה הזאת!״ אמא אמרה עצבנית
״זה לא אשמתי איך הייתי אמורה לדעת שזה קריסטל מת׳?! חשבתי שזה רק קוקואין!״ אמרתי מנסה לתרץ
״את הולכת לבית ספר״ אמא אמרה בהחלטיות וניכנסתי למכונית
״אוח״ אמרתי
אני-שונאת-בית-ספר-!-!-!-!-!

-מנקודת המבט של צ׳רי –

(תילחצו על הקישור של הרציתי להוסיף ותיראו לפחות רבע ממנו אחרי זה תעבירו להתחלה של הסירטון ותיקראו וכשנקודת המבט של צ׳רי ניגמרת תפסיקו את השיר (סורי על ההוראות)-הערת הכותבת)
״you wake up late for school and you don't wanna go
You ask your mom please but she still sys no!
You miss tow classes and no home work!״
המוזיקה החזקה של המסיבה הייתה רועשת ואני בטוחה שעד תחילת הרחוב שומעים אותה!!
לשאר לא ממש הקשבתי לשאר כי הייתי מרוכזת בלהתנשק עים איזה בחור מהמעונות
התנתקתי ממנו כי מישהו הציע סמים בשקית
״רוצה?״ הוא שאל
״נו טוב״ אמרתי סידרנו את האבקה עים עוד כמה נערים מהמעונות וכל אחד שאף
״you gutta fight!
For your right!
To paaaaarrrrrrrrty!״
כל מה ששמעתי זה את המילים של השיר בראש וכל מה שראיתי זה את כולם רוקדים קופצים צועקים לפי קצב המוזיקה של הוואנביז שחושבים שהם הפאל איוט בויז אבל לפחות יש מוזיקה טובה
אני חולה על החיים במעונות בקליפורניה!
״היי צ׳צ׳צ׳רררייייי״ ניקי אמרה שיכורה והתקדמה אליי בקושי יכולה ללכת מבלי ליפול
״היי ניקי״ אמרתי צוחקת על המראה שלה והיא נפלה עליי והתחילה לצחוק
״מישהי פה שיכורה?״ שאלתי אותה עדיין צוחקת והיא קמה מעליי מסדרת את השמלה שלה
״נו באמת אל תשפטי אותי. אני רוצה לעשות חיים״ היא אמרה והסתובבה סביב עצמה
״אוו מיי גאד! יש לך עיניים כאלה יפות״ צ׳רי אמרה והתקרבה אליי
״את תמיד אומרת לי את זה״ צחקתי
״נכון״ צ׳רי אמרה ונישקה אותי. וואוו היא ממש שיכורה וכניראה שאני גם ממש שיכורה כי אני זרמתי איתה…
״וואוו!!!״ נישמעו צעקות של בנים מסביבנו. התנתקנו אחת מהשניה אוקי עכשיו אני בטוחה שאני אוהבת בנים! זה כזה מגעיל!
אני וניקי הסתכלנו אחת על השניה וצחקנו
ההאנגאובר שיהיה לי מחר הולך להרוג אותי…

-מנקודת מבט של ג׳וסלין-

״מה זאת אומרת לשתף פעולה?!״ שאלתי עצבנית
״אים לואי ואת רוצים שיתבצעו שני מחזות, או במקרה שלכם שלואי לא יופיע במחזה שלך ג׳וסלין, אתם צריכים לשתף פעולה כי את כותבת את התסריט במועדון הדרמה ואתה משחק אתה לא יכול ליכתןב לעצמך את התסריט לפי החוקים״ המנהל הסביר
״למה לא?!״ שאלתי
״כי אז הוא עלול להפוך את עצמו לדמות הראשית וכל זה ולעשות אי צדק״ המנהל אמר ״ובכלל לואי אים את רוצה שיהיה לך מחזה אתה צריך עוד לפחות 4 שחקנים איתך פלוס אנשי צוות בימאי ותסרטי״ המנהל אמר
״רגע אז אני פשוט יכולה ליכתוב לו תסריט וזהו?״ שאלתי
״כן. עכשיו אים תיסלחו לי אבל אני צריך ללכת״ המנהל אמר ויצא מהחדר שלו
״תקשיבי אני ממש מצטער על מקודם״ לואי אמר
״טוב. ועכשיו אני חייבת ללכת חזרה לכיתה״ אמרתי בקרירות
מה עובר עליי?! למה אני כל כך מתרגשת מהנשיקה המזויינת הזו?! ולמה אני זרמתי איתו לעזאזל?!

~למחרת~

-מנקודת מבט של ג׳סיקה-

״אוקי בנות היום יש שיעור גם עים הכיתות האחרות כי המורה שלהן לא הגיעה״ המאמנת קרסון אמרה
״אוח למה לא ביטלו לנו אותו?״ שאלתי ובנות הסכימו איתי
״ו-אתן תצתרכו להשתמש בחצי מגרש כי הבנים בקבוצת הכדורסל מתאמנים פה. ככה שבזמן שחלק מתאמנות השאר על הכיסאות ברור?״ המאמנת שאלה וכולנו אמרנו כן והנהנו להבנה
״יופי!סמית'
ג'ונסון
וויליאמס
ג'ונס
בראון
דוויס
מילר
אלן
קינג
לופז
סקוט
מישל
ווקר
קארטר
יאנג
וואלקר
לי
לוויז
וגריי
למגרש!״ היא הקריאה מהרשימות בצעקה ואני ועוד כמה בנות שבחיים לא ראיתי עמדנו במגרש
״היי בייב!״ קראתי רצתי לכיוון הארי (ששיחק עים הבנים כדורסל) ונישקתי אותו
״וואוו למה את מנשקת את החבר שלי?!״ אחת המעודדות אמרה
״חבר שלך?! הוא החבר שלי!״ אמרתי עצבנית מה ניסגר עים המטומטמת הזאת?!
״שלכם?! הוא החבר שלי!״ עוד מישהי מתערבה
״הוא החבר שלי!״
״הוא החבר שלי!״
״הוא החבר שלי!״
כולנו אמרנו בבת אחת ואז הבנתי מה קורה פה
הבוגד המסריח הזה!
כולנו בסתובבנו בבת אחת לאיפה שהארי עמד אבל זה כבר היה מאוחר מידי הוא יצא מהאולם לא יודעת לאן…
״ווקר!
קארטר!
מילר!
לכו לסיפריה!,עכשיו!!״ המאמנת צעקה עצבנית. כולנו הלכנו במהירות לספריה