Live the dream פרק 28 (מרתון!)

Live the dream 28:

נכנסתי לשירותים ולא האמנתי למראה עיניי , פניי נרטבו והדמעות לא הפסיקו לרדת , חשבתי שהוא לא כמו השאר , חשבתי שהוא מיוחד , שהוא בחיים לא יפגע בי. בכיתי כמו שלא בכיתי כל חיי, הרגשתי שיברון בפנים. הוא נישק אותה , כשהם שניהם לבושים רק בהלבשה תחתונה.
״קייט.. זה לא מה שאת חושבת״ הוא אמר אבל אני רצתי משם מחוץ למועדון , בוכה את כל נשמתי.
התיישבתי על ספסל והתפרקתי, יבבות בכי חזקות נשמעו וכל מי שהסתכל עליי חשב שאני משוגעת.
״הייתי שיכור..״ שמעתי אותו
״ועכשיו אתה לא?!״ אמרתי בעצבים מסרבת להרים את ראשי , אני לא רוצה לראות אותו.
״כשראיתי אותך בוכה התאפסתי על עצמי .. את לא מבינה כמה אני מצטער… את הכל בשבילי בבקשה אני לא יוכל לחיות בלעדייך״ הוא מאר ושמעתי יבבות בכי קטנות מפיו .
״חשבתי שאתה לא כמו השאר, לא כמוהו״ אמרתי מנסה לעצור את הדמעות אך לא מצליחה. הוא ידע איך אני שונאת אותה, הוא ידע איך היא מתנהגת אליי, הוא ידע שג׳סטין בגד בי איתה, הוא ידע הכל
״רצית להוכיח לי שאתה לא כמוהו ונכשלת״ הוספתי לא מפסיקה לבכות.
הוא התיישב לידיי והעביר את ידו על לחיי
״אני לא כמוהו..בבקשה קייט״ הוא אמר מנסה לעצור את הדמעות . הרמתי את ראשי והסתכלתי בפניו הרטובות ועינייו האדומות , סטרתי ללחי שלו בחוזקה
״אני לא רוצה לראות אותך יותר! ביי הארי!״ הלכתי משם במהרה והוא נשאר שם , מוריד דמעות.

*כעבור שנה*

-נקודת מבט הארי-

אני ולואי נכנסו לסט לסרט החדש שסיימון ארגן לנו, זה כיף יותר משחשבתי להיות שחקן, זה לא כמו להיות זמר , זה שונה, אבל שונה בצורה טובה.
״שלום שבו בבקשה״ אמר הבמאי והתיישבנו כולנו במעגל .
״יש פה שני שחקנים דיי מתחילים , שהם גם זמרים בלהקה וואן דיירקשן״ הבמאי הצביע עליי ועל לואי וכולם מחאו כפיים.
״הארי , ישחק את מאט שהוא אחת הדמויות הראשיות. זאת סך הכל סדרה על תיכון ועל מריבות , אהבות, בגידות, וכל מני דברים שגרתיים שקורים בחיים של נערה מתבגרת. לואי ישחק את אית׳ן החבר הכי טוב של מאט״ הבמאי אמר וכולם מחאו כפיים שוב .
״השחקנית הראשית מאחרת״ הבמאי הסתכל על השעון שבכף ידו.
״כולכם כבר מכירים אותה מהסדרה ה-״ הבמאי אמר אבל מיד קטע אותו קול מוכר מאוד.
״סליחה על האיחור!״ שמעתי את הקול המוכר והרך, אבל מה הסיכוי שזאת תיהיה היא , אין מצב שזאת היא.
ראינו אותה נכנסת , היא מהממת, היא מושלמת, זאת היא .
״ק-ק-ייט״ גמגמתי והיא קפאה במקומה כמו פסל והסתכלה עליי.