Live My Life – פרק 9 (1D + JB)

-נקודת מבט נייל-

"לאן היא נעלמה ?" שאלתי את אור וחיפשתי אותה במבטי .
"מה , על מה אתה מדבר , היא שמה" אמרה אור והצביעה לעבר המטבח לאיפה שאביה ישבה לפני רגע .
"לאן היא נעלמה?" שאלה אותי והביטה על פני , הייתי אבוד ואובד עצות ומבולבל בדיוק כמוה .
ואז שמעתי את טריקת הדלת החזקה של הבית .
אור רצה במהירות אל עבר החלון , "היא הלכה" אמרה והביטה על דמותה של אביה ההולכת ומתרחקת .
"מה קרה ?" שאל לואי וכולם באו וישבו בסלון מסביבנו .
"אביה הלכה" אמרתי וג'סטין כמעט קיבל חום .
"מה לאן היא הלכה ? היא עדיין לא פתחה את המתנה שלי !" אמר והתעצבן .
"ג'סטין אולי תניח לרגע את האגו שלך בצד , חבר ילדות של אביה נפטר " אמרה אור בעצבנות שכבר לא יכלה לשמוע את ג'סטין מתלונן .
ג'סטין השתתק ולא אמר דבר , גם האגו שלו נפגע וגם הוא אל ידע מה להגיד .
"אז לאן היא הלכה?" התערב הארי והוציאה את כולם מהשתיקה המביכה .
אור משכה בכתפייה וגם אני , "היא יצאה ולא אמרה לאן" אמרתי להם , "מישהו צריך ללכת לדבר אתה" התערבה בריט .
"היא בטח לא התרחקה המון" אמר ליאם וכולם הנהנו .
"אני ילך" הציע את עצמו ג'סטין , "עדיף מישהו נטרלי " אמרה אור .
ראיתי ששובל באה להציעה את עצמה , אבל זאין קפץ לפניה , "אני ילך" התנדב ויצא מהבית לפני שמישהו יתנגד .
"אז עכשיו , עוגה ?" שאל לואי עם חיוך דפוק על פניו .
בריט אור ושובל הביטו עליו בפרצוף של 'באמת לואי ?' , "אני גם רוצה מהעוגה , חבל שתיזרק" צידד הארי בלואי והם קמו לשולחן האוכל .
הם חתכו את העוגה לפרוסות עבות וחילקו לכולם , אף אחד לא אכל מהפרוסה רק הארי ולואי .
"אני הולך אליה" אמר ג'סטין אחרי דקות ארוכות של שקט שנוצר בנינו .
"ג'סטין שב במקום" נעצה בו מבט זועם בריט , "זאין הלך לדבר אתה , עזוב אותם הם תכף יחזרו" אמרה רום .
ג'סטין מלמל איזה משהו לא מובן וחזר לשבת במקומו ליד ליאם ואכל מהעוגה בחוסר חשק .
"אני מקווה שהיא בסדר" אמרה לי אור בשקט , הבחנתי בדאגה בקולה , הם באמת חברות טובות .

-נקודת מבט אביה-

התרחקתי מהבית במהירות , רק שאף אחד לא יחליט לעקוב אחרי , אני רוצה להיות לבד .
ככול שהרחקתי לכת יותר , הרגליים כאבו לי יותר בגלל העקבים , אבל לא אכפת לי , הכאב של העקבים היה כלום ליד הכאב שהרגשתי .
אני לא מאמינה שהוא לא פה יותר , אני לא מאמינה שהוא מת .
גל רעד נוסף עבר בגבי , אגרפתי את שתי ידיי לאגרופים קמוצים וניסיתי לשלוט בעצמי ולא לתת לרעד להשתלט עלי .
אני לא מאמינה שהוא לא פה יותר , הדמעות שוב הציפו את עניי וזרמו על לחיי .
גוש מציק חנק את גרוני , ובחילה וסחרחורות שגעו אותי ולא נתנו לי מנוחה .
הכול באשמתי , הוא מת באשמתי , בגלל שהסכמתי לעלות על האופנוע , בגלל שלא הזהרתי אותו מהמשאית .
בגלל שאני יצאתי חיה והוא לא .
הכול בגללי , זה באשמתי .
ותקליט שרוט שמתנגן בראשי , מנגינה צורמת מחרישת אוזניים שלא עוזבת אותי במנוחה , לא מפסיקה להאשים אותי .

' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '
' זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה , זאת את אשמה '

מנגינה מחרישת אוזניים , תקליט שבור שנתקע על שלושה מילים מכאיבות כול כך , שלושה מילים שלא מפסיקות לייסר
שלושה מילים שמטמטמות אותך , שלושה מילים קטנות עם משמעות כול כך גדולה .
'כי אני אשמה'
בגללי גל מת , הבנאדם שאני אוהבת ומעריכה , ומחשיבה אותו לאחי הגדול , מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! .
ומנגינה חדשה תופסת את מקומה של המנגינה הישנה , מנגינה חדשה צורמת יותר וגרועה יותר מהמנגינה השנייה .
תקליט שרוט שבור והרוס שממשיך להתנגן על אותו הקטע , אותו קטע מעצבן מציק וצורם , קטע שלא נותן מנוח .

'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '
'הוא מת! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת ! , הוא מת !, הוא מת ! , הוא מת ! '

הגעתי אל הפארק שבקצה הרחוב של הבנים , פארק גדול , מצד אחד מתקני שעשועים לילדים קטנים , ומהצד השני ספסלים חומים .
התיישבתי על הספסל החום הקיצוני ביותר , רוח קרה נשבה וגרמה לצמרמורת ולרעד שעולה במעלה גבי להתחזק .
רגלי הימנית רעדה בלי הפסקה ולא הצלחתי לעצור אותה , לא יכולתי אפילו להסביר את מה שהרגשתי .
כאב מהול בעצב מהול בכעס מהול בלחץ , לא הצלחתי להסביר אפילו לעצמי מה אני מרגישה .
השארתי את האייפון שלי בבית אצל הבנים , בטח מאור ניסה להתקשר אלי שוב .
בחיים לא שמעתי את מאור ככה , יש לו לוק של ערס שלא חושף רגשות , אבל היום , עכשיו ראיתי את הצד שבו שמעולם לא ראיתי .
אני תמיד רגילה שהוא שומר עלי , מגן עלי , גורם לי לחייך ולצחוק , אבל עכשיו שמעתי את קול הבכי שלו , את הכאב בנימת קולו הגברית .
זה שבר אותי מבפנים , הכאב מכרסם בי מבפנים לאט לאט ואוכל את כולי .
הרגשתי בתוכי מלחמה , שדה קרב .
הכול בפנים חתוך, שבור ,מרוסק, מצולק ,הרוס ,מפורק ,קרוע , ועוד הרבה רגשות שלא הצלחתי לזהות אותם .
זה מרגיש כול כך מוזר , כול כך מוזר לחיות בעולם בלעדיו .
גדלתי אתו , חייתי אתו במשך 18 שנה 24 שעות ביממה , שבע ימים בשבוע .
תמיד שהייתי רבה עם ההורים שלי , הייתי הולכת אליו ונמצאת אצלו עד שהכול מסתדר , תמיד הוא היה מקום המחסה שלי
המקום היחידי שאני באמת מרגישה חופשיה , חופשיה ביחד אתו .
ועכשיו ? כשהוא מת , אני מרגישה מבולבלת , אני מרגישה מוזר , אני לא מצליחה לעקל שזהו , שהוא מת .

והתקליט השרוט המעצבן שב להתנגן בראשי , וגרם לי לסחרחורת חזקה יותר ממה שהייתה קודם .
שתי מילים בעלי משמעות גדולה , שתי מילים שנצרבות על עורי , שתי מילים שזורמות בעורקיי .
'הוא מת!' .

-נקודת מבט זאין-

הבחנתי בה מרחוק , היא ישבה בפארק על הספסל הקיצוני ביותר , הדמעות לא הפסיקו לנזול מענייה היפות .
'מה לעזאזל דפוק בי ? על מה אני חושב בכלל ? , הוצאתי ממוחי את כול המחשבות והלכתי לעברה .
"היי" אמרתי בשקט והתיישבתי על הספסל לידה .
היא לא ענתה , הכאב שעל פנייה שבר אותי , אני לא יכול לראות אותה ככה , קשה לי לראות אותה ככה .
בלי הכנה מוקדמת היא חיבקה אותי , לא התנגדתי אבל הופתעתי קצת .
חיבקתי אותה בחזרה וטפחתי קלות על גבה , "הכול יהיה בסדר , אני מבטיח" אמרתי לה .
הדמעות שזלגו מלחייה נספגו בחולצה הארוכה השחורה של אדידס שלבשתי .
"זה בסדר" ניסיתי להרגיעה אותה לשווא , "תפרקי הכול" אמרתי לה והרגשתי איך האחיזה שלה מתחזקת וקולות הבכי מתגברים .
לפתע שמעתי צעקות , "אוו מיי גאדדד !! זה זאין מאליקק !!" אוי לא רק לא עכשיו .
אביה מהר שחררה את האחיזה שלה בי ונגבה את הדמעות מענייה , נשמה נשימה עמוקה וחייכה חיוך רחב על פניה .
חיוך רחב אבל מזויף , היא חייכה כדי שלא יראו שהיא בוכה ושבורה , למרות שהיא הרוסה אני יודע את זה .
שני מעריצות התקדמו לעברי עם חיוך גדול , הם רעדו וגמגמו את השם שלי .
"היי" אמרתי להן ואחת מהן נראתה כאילו היא עומדת להתעלף , "אפשר להצטלם אתך ?" שאלה אחת מהן .
"אם אני קצת עסוק " אמרתי להן ואז עלה במוחי רעיון ,
"אתן יודעות מה , אני והבנים גרים בבית פה קרוב ביחד , אתן רוצות ללכת להגיד להם שאני קצת יתעכב" אמרתי להן עם חיוך .
"אוו מיי גאדדד , כן !!" צעקו שניהן חזק , "גם ג'סטין ביבר שם" הוספתי והם נראו כאילו הם עומדות להתעלף .
"תמשיכו ברחוב הזה ישר , בית מספר 43 מצד שמאל" אמרתי להן וחייכתי את החיוך הכובש שלי שבנות מתעלפות ממנו .
"אוקיי" מלמלו בהתרגשות ופנו אל הבית .

-נקודת מבט לואי-

שמעתי דפיקות על הדלת , בטח אביה וזאין חזרו .
כולם כבר התפזרו , ליאם ישב עם שובל במרפסת , אור ונייל נעלמו באחד מן החדרים כדי להיות לבד .
גם הארי ובריט נעלמו , אני חושב שהם עלו אל הקומה העליונה לשבת בחדר שלו .
רום וג'סטין ישבו במטבח ודיברו עם שירז וטום , ואני ישבתי לבד מול הטלוויזיה רואה סרט מצויר .
קמתי אל הדלת , פתחתי אותה ומולי נעמדו שני בחורות יפיפיות .
אחת מהן משכה את תשומת לבי , יש לה שיער חום כהה גלי חלק , עניים ירוקות חומות מושלמות .
היא לבשה ג'קט בייסבול לבן שחור וג'ינס קרעים שחור , לרגליה נעלה נעלי סופרה גבוהות בצבע לבן .
נדלקתי עליה ממבט ראשון , השנייה הייתה יפה גם היא , השנייה הייתה בעלת שיער בלונדיני עניים בצבע דבש ,
רזה בגובה ממוצע .
הם עמדו שם פעורות פה והמומות .
"אפשר לעזור לכן?" שאלתי עם החיוך הכי כובש שהצלחתי לחייך .
"כן " מלמלה בהתרגשות הבלונדינית , "פגשנו את זאין מאליק בפארק והוא אמר לנו להגיד לכם שהוא יתעכב קצת " אמרה .
הוא בטח מדבר עם אביה ומרגיעה אותה .
"בואו תכנסו" אמרתי להן והובלתי אותן אל הסלון .
כשהן ראו את ג'סטין במטבח הם כמעט התעלפו , "אוו מי גאד זה ג'סטין ביבר" אמרו בהתרגשות והוא חייך אליהן .
התיישבתי בסלון , והם התיישבו לידי .
"אז איך קוראים לכן ?" שאלתי אותן , "לי אור" אמרה החמודה שנדלקתי עליה , "ולי פז" אמרה השנייה
"אז יש לנו עוד אור בבית" אמרתי צוחק .
"מישהו קרא לי ?" שמעתי את קולה של אור , היא ירדה במדרגות שנייל אחריה .
פז ואור (לילוש) כמעט התעלפו שראו את נייל , פז מלמלה "אוו מי גאדד" כול שנייה .
"אור תכירי זאת אור (לילוש) אמרתי לאור והצבעתי על אור השנייה .
"היי" אמרה לה בחיוך ונייל והיא התיישבו לידנו .
"אביה וזאין עדיין לא חזרו ?" שאל אותי לואי .
"אביה זאת הבחורה היפה שעם זאין בפארק ? , הם זוג?" שאלה פז את נייל ואור .
"כן אביה זאת הבחורה שעם זאין בפארק ולא היא חברה שלי" התערב ג'סטין ובא לשבת לידינו .
פז ואור (לילוש) התרגשו כול כך , הם לא ידעו מה להגיד ומלמלו כול שנייה 'אוו מיי גאד'
זה כול כך חמוד , חשבתי לעצמי .
שובל וליאם נכנסו מהמרפסת והתיישבו לידנו , גם רום באה וישבה על כורסה בצד .
"אז איך קוראים לכן ?" שאל ליאם את הבנות .
"פז , ואור" אמרו ביחד , "עוד אור יש לנו בבית" צחק ליאם וחיבק עם זרועה אחת את שובל שישבה לידו .
"הופה ליאם , יש לנו זוג חדש?" שאלה רום את ליאם ושובל בחיוך .
"כן" אמר ליאם בגאווה ונתן נשיקה על הלחי של שובל שהסמיקה קשות .
"רגע , מי עם מי ?" שאלה פז שניסתה לעקוב אחר הזוגות .
בדיוק בריט והארי ירדו גם הם מהקומה העליונה והצטרפו להמולה שנוצרה בסלון .
"ליאם ושובל זוג " התחלתי להסביר להן , "הארי ובריט" אמרתי להן והצבעתי עליהם , "שירז אחות של הארי וטום , שזה לא כול כך מעניין"
אמרתי צוחק ושירז זרקה עלי כרית שנחה על הספה שעליה ישבה .
פז ואור (לילוש) צחקו , "אור ונייל" אמרתי והצבעתי עליהם , "אביה וג'סטין" אמרתי והן כבר היבנו למי אני מתכוון .
"ורום עדיין לא מצאה חבר" אמרתי ונייל נתן לי כאפה בצוואר וכולנו צחקנו .
"ומה אתך ?" שאלו אותי פז ואור (לילוש) .
"אני ואור (לילוש) אם היא תרצה כמובן" אמרתי עם חיוך וקרצתי אליה .
"הופה לואי , ישר ולעניין !" צחק ג'סטין .
אור (לילוש) הסמיקה קשות ולא ידעה מה להגיד , "יבשה אותך אחי" אמר ליאם צחק ושובל וג'סטין אחריו .
"אני אשמח" אמרה לאחר רגע בחיוך .
כולנו צחקנו , ואז דלת הבית נפתחה בתנופה ונכנסו אל הבית ……