Live My Life – פרק 2 (1D + JB)

הבטתי על שעון המחוגים הגדול התלוי על הקיר , השעה כמעט שלוש בבוקר .
מולי על המיטה נחה מזוודה בגודל בינוני, המשפחה שלי אפילו לא תרגיש שעזבתי וגם את תרגיש , לא יהיה אכפת לה .
ארזתי את כול הבגדים המעטים שהיו לי בארון , ואת זוגות הנעליים שלי .
שני זוגות נעלי ספורט גבוהות ושני זוגות עקבים .
ארזתי בתוך קלמר את כול האיפור שלי, ותיק קטן בגודל של תיק ערב המלא כסף שחסכתי במשך חודשים ארוכים וכול הדברים שלי , מעט הדברים שיש לי.
לקחתי את המזוודה והתחמקתי מהבית בשקט .
אור חיכתה לי מחוץ לביתה בפתח הבית.
אנחנו טסות מחר אחר הצהריים , היום אני ישן אצל אור , ויעבוד משמרת בוקר כדי להרוויח עוד מעט כסף לפני שאני עוזבת .
הנחתי את המזוודה שלי בפינת חדרה של אור ונשכבתי לצידה על המיטה הזוגית , יודעת שיש לי בקושי ארבע שעות שינה עד שאני יצטרך לקום וללכת לעבוד .

נגיעה קלה בכתף הקיצה אותי משנתי , לירון עמד לידי .
״אור אמרה לי להעיר אותך בשבע ״ חייך אלי את החיוך היפה שלו שכול כך דומה לאור .
״אוקי , תודה״ מלמלתי אליו .
״בטח״ אמר ויצא מהחדר .
קמתי בעדינות מהמיטה משתדלת לא להעיר את אור הישנה לצידי .
צחצחתי שניים ושטפתי פנים , החלפתי את בגדי אמש ולבשתי מכנס ג׳ינס כחול וגופייה לבנה , לרגלי נעלתי את נעלי הסופרה הלבנות שלי וקשרתי את השרוכים .
לקחתי את הפלאפון שלי ויצאתי לעבודה.
״רוצה טרמפ?״ שאל אותי לירון שישב בסלון ושתה כוס קפה .
״לא זה בסדר , זה לא רחוק״ אמרתי לו עם חיוך .
״זה בסדר בואי , אני במילא יוצא לעבודה״ אמר וסיים את הקפה שלו בשני לגימות גדולות .
הוא הסיע אותי עד לבית הקפה ,״ תודה״ מלמלתי ויצאתי מהרכב .
״את מאחרת״ שמעתי את קולה הצורם של גלית .
קשרתי למותניי את הסינר השחור עם לוגו של בית הקפה , ואחזתי בידי את הפנקס הקטן הכחלחל כדי לרשום הזמנות של האנשים .
בית הקפה היה רק מעט מאנשים , רק כמה לקוחות פה ושם .
בשולחן בקצה בית הקפה ישבו זוג ודיברו, ובשולחן נוסף בקצה השני ראיתי נערה בערך בגילי עם מישהי מבוגרת ומכוערת .
הנערה התכווצה במושבה , כאשר האישה דיברה איתה , קולה של האישה היה רם וצורם .
״מתי לעזאזל כבר תשתפרי , אף משפחה אומנת לא רוצה לקבל אותך ״ אמרה לה .
הנערה ישבה מכווצת במקומה , בולעת כול מילה של האישה הצועקת עליה .
״את עדיין לא בגיל המתאים , את עדיין לא בת 18 , את עדיין תחת חסותינו״ אמרה האישה לנערה .
שיערה הג׳ינג׳י של הנערה נח בצמה עבה על כתפה , ענייה הכחולות עמוקות ברקו כאילו היא עמדה לבכות .
ניגשתי לשולחן שלהן .
״שלום קוראים לי אביה , ואני יהיה המלצרית שלכן , תרצו להזמין משהו ?״ דיקלמתי להן את המשפט שגלית מכריחה אותי לומר תמיד ללקוחות .
״כן , אני אזמין קפה הפוך וקרואסון שוקולד ״ אמרה האישה .
״בשבילך משהו?״ שאלתי את הנערה הנחמדה .
״לא תודה״ מלמלה בקול עדין ושקט .
היא שילבה את ידייה על השולחן ותקעה את מבטה בנקודה קטנה בריצפה .
על פרק כף ידה ראיתי קעקוע , משפט באנגלית .
'Beautiful life is not measured objects , they are measured in love '
״קעקוע נחמד״ אמרתי לה .
שמץ של חיוך עלה על פנייה , ״ תודה״ אמרה לי .
״מלצרית לכי להביא את ההזמנה ״ ביקשה בגסות האישה .
״בטח״ מלמלתי בעצבנות והלכתי אל המטבח לתת את ההזמנה שלה .
״יפה אביה , כמעט החטפת לה מכות״ צחק מאור הטבח .
״עדיין בא לי להחטיף לה מכות״ אמרתי לו בחיוך והתחלתי טיפה לרחם על הבחורה המסכנה שיושבת מול האישה הגועלית הזאת .
״קדימה סופרמן , קחי את ההזמנה״ אמר מאור תוך כדי שהוא צוחק והגיש לי מגש פלסטיק ירוק ועליו הקפה של האישה וקרואסון שוקולד שהזמינה .
לקחתי מידיו את המגש והלכתי להגיש את ההזמנה .
״בבקשה״ אמרתי לה והנחתי מולה את הקפה והקראסון .
הבחנתי בדמעות שהציפו את ענייה של הנערה וכמה מהם זלגו על עור הבהיר כמו חרסינה .
האישה המשיכה לצעוק עליה בגועליות בין השלוקים מהקפה , והביסים מהקראסון .
איגרפתי את ידי , ונסעתי להשתלט על הדחף להחטיף לה אגרוף הישר לפנים שלה .
״סופרמן״ קרא לי מאור מהמטבח , האישה לא אמרה אפילו תודה .
״מה?״ שאלתי את מאור והתיישבתי לידו מאחורי הבר .
״תשתלטי על העצבים שלך , אלה אם כן את רוצה שזה יהיה היום האחרון שלך ״ אמר וצחק .
״זה היום האחרון שלי , אז אני מוכנה להסתכן״ צחקתי .
״רגע מה יום אחרון?״ שאל מבולבל .
״ אני ואור טסות היום אחר הצהריים ללונדון ״ אמרתי בחיוך .
מאור יודע בדיוק מה קורה בחיים שלי , אני מספרת לו הכול והוא מספר לי הכול .
״אני כול כך שמח השבילך״ אמר וחיבק אותי .
״תודה״ אמרתי והשבתי לו חיבוק חם .
״תפסיקו עם רגשות החיבה ובחזרה לעבודה! ״ צווחה גלית .
מאור קרץ לי וחזר לעבוד במטבח .
הבטתי שוב אל הנערה שישבה מול האישה הנוראית ההיא , כניראה שהיא לא הצליחה להחזיק מעמד .
הדמעות פרצו מעניינים הכחולות , היא קמה במהירות ורצה אל עבר שירותי הבנות .
הלכתי אחריה אל השירותים .
היא עמדה מול השיש ונגבה בעזרת מפית את הדמעות מענייה .
״הכול בסדר ?״ שאלתי אותה .
״כן״ אמרה וחייכה חיוך מזויף .
״איך קוראים לך ? ״ שאלתי .
״בריטני , אבל כולם קוראים לי בריט״ אמרה .
״בריט , למה את בוכה?״ שאלתי .
היא סיפרה לי את כול הסיפור שלה .
״חכי שניה״ אמרתי לה כשהרגשתי את האייפון שלי רוטט בכיס הג׳ינס .
-״הלו?״ עניתי לשיחה .
-״מה קורה ?״ שמעתי את קולה של אור מהצד השני של הקו .
לפתע עלה רעיון במוחי ,
-״אור כמה חדרים יש בדירה ?״ שאלתי אותה .
-״שלוש , למה ?״ שאלה אותי מעט מבולבלת .
-״יש מצב תצטרף אלינו עוד מישהי , אני כבר יסביר לך הכול אחר כך ״ אמרתי לה.
-״אמ .. כן בטח למה לא ?״ אמרה אור .
-״אין עלייך מדהימה״ אמרתי וניתקתי את השיחה .
״אז בריט , אני והחברה הכי טובה שלי עוברות לגור בלונדון , רוצה להצטרף אלינו ?״ שאלתי אותה .
״או מי גאד , כן!!״ צעקה וחיבקה אותי חזק .
״ אוקי אז תבואי בשעה שש אל הכתובת הזאת ״ אמרתי לה וכתבתי את כתובת הבית של אור על דף מהפנקס ותלשתי אותו מהפנקס , הגשתי אותו לבריט בחיוך .
״אל תאחרי״ קרצתי אליה וחזרתי בחזרה לעבודה .

המשמרת הסתיימה במהירות , גלית שילמה לי את המגיע לי על החודש האחרון שעבדתי בו .
נתתי למאור חיבוק חזק ונפרדתי ממנו לשלום , הלכתי אל הבית של אור .
וכמו בכול יום , כשאני הולכת את אותו המסלול , הזיכרונות הקשיים מהתאונה שוב קופצים וצצים במוחי .
כשהגעתי לביתה של אור , סיפרתי לה את הסיפור של בריט .
לאור לא הייתה בעיה ביכלל שהיא תצטרף אלינו .
אור אפילו התחננה לאבא שלה שיסדר לנו עוד כרטיס טיסה בשבילה , וכמו שאני מכירה את אור היא גם הצליחה .

השעה שש הגיעה , בריט באה אל אור והן הכירו בניהם , הם התחברו גם ממש מהר .
לירון הקפיץ אותנו לשדה התעופה .
חיכינו בתור שעה עד שבדקו את המזוודות שלנו .
נכנסנו אל אולם ההמתנה , עד ששמענו בכריזה .
״מטוס 673 אל בריטניה אנגליה יוצא בעוד כעשר דקות משער 7 ״ אמרה קול עדין של דיילת .
פנינו שלושתינו אל שער שבע , ובמהרה עלינו למטוס .
המטוס גדול ולבן בשמי הלילה המחשיכים , מפלט של תקווה מהחיים הגרועים שיש לי .
״נוסעים יקרים , אני הקברניט שלכם להערב , נא לחגור חגורות בטיחות , תודה ונסיעה נעימה״ אמר הטייס .
חגרתי את החגורה , ועצמתי את עניי בחוזקה .
המטוס רטט והתחיל לנסוע לאורך מסלול ההמראה .
עד שלאט לאט המטוס מתנתק מהקרקע וממריא אל השמים המחשיכים .
׳בריטניה אני בדרך אלייך׳