Live movie- פרק שש

*מנקודת מבטה של ענבר*
"קומי ענבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעק נועם מהקומה התחתונה.
"באמת בוקר טוב" צעקתי לו בחזרה.
"מה?" צעק שוב.
"באמת בוקר טוב" צעקתי שוב.
"מה?" צעק בכל כוחו.
"לא צריך דביל!!!!!!" צעקתי בכל כוחי.
"מה?" צעק מצחקק.
"אתה מת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי כל כך עצבנית והתעלמתי מהטיפשות שלו. התארגנתי מהר לבית ספר ויצאתי למטבח כדי לאכול את ארוחת הבוקר. הייתי בחצי מהמדרגות ובדיוק הייתה לי שיחה מזאין. השתקתי את האייפון ורצתי לחדר נועלת את הדלת.
"למה לקח לך הרבה זמן?" שאל זאין שעניתי.
"הייתי בדרך לאמא שלי" אמרתי.
"אה סליחה נסיכה שלי" אמר זאין מבין.
"זאין נמאס לי מזה אני רוצה להיות איתך ושכולם ידעו את זה" אמרתי מבואסת.
"מה לעשות צריך להתמודד עם המציאות" אמר זאין גם הוא מבואס.
"נו ענבר את באה?" צעק נועם.
"נסיך אני צריכה ללכת" אמרתי מהר וניתקתי את השיחה. ירדתי למטה וראיתי את אמא שלי מבשלת. שמתי לי בצלחת חביתה ושוקו והתחלתי לאכול.
"אז ענבר את עדיין חברה של חבר של נייל?" שאל נועם.
"אממ… כן" אמרתי אחרי דקה ארוכה של חשיבה. אמא שלי עשתה פרצוף עצבני ונועם ישר יצא החוצה.
"ענבר מה אמרתי לך לעשות?" שאלה בעצבנות.
"להיפרד ממנו" אמרתי בלחש.
"אז למה לא עשית את זה?" צעקה.
"כי אני אוהבת אותו ועל אהבה לא מוותרים!" צרחתי בוכה.
"אבל את יודעת שאבא לא רצה את זה!" צעקה.
"אבא לא פה עכשיו" צעקתי בוכה.
"ענבר לכי מפה ומהר!" צרחה. קמתי בוכה כשכל האיפור מרוח על פניי ורצתי לבחוץ.
"ענבר מה קרה?" שמעתי את קולו של נייל.
"כלום" אמרתי מוחה את דמעותיי.
"אני אח שלך ספרי לי" אמר מלטף אותי.
"אח חורג" אמרתי.
"נו ענבר מה קרה?" שאל. התחלתי לספר לו ושוב הדמעות החלו