Live movie- פרק עשרים ושמונה

*מנקודת מבטה של וונדי*
הסתכלתי על הארי, החזיונות עברו בראשי בלי הפסקה, לא יכולתי ככה, אני לא רוצה שזה יקרה והוא חייב לדעת על זה אולי הוא יכול למנוע את זה.
"הארי אנחנו צריכים לדבר, לבד" אמרתי מפרה את השלווה ששהתה בבית. הארי נהיה אדום ולחוץ וכולם הסתכלו עלינו סקרנים.
"הארי זה לא אתה זה אני.." אמרתי בצחוק.
"נו מה רצית ותהיי רצינית, ואל תתקרבי אליי אולי את רוצה להגיד לי שאנחנו ניפרד אה? אה? תגידי כבר!" אמר לחוץ.
"אוי נו נראה לך שאני יפרד ממך, אתה צריך להבין אתה הגבר של חייך" אמרתי והוא נישק אותי. הרגשתי מועקה, הרגשה לא טובה לגבי מה שאמרתי הרי בחזיון זה לא ככה. לפתע לואי יצא מהשירותים במהירות. כולם הלכו אליו כדי לראות מה קורה וגם הארי. ביקשתי מאמבר את מפתחות המכונית שלה. יצאתי החוצה הישר מהמולה שהתרחשה משם. נכנסתי למכונית הגדולה של אמבר, היא נקייה כל כך וריח נעים נדף מרייחן שהיה שם. נסעתי בלונדון הקרה, שירים ישנים התנגנו מהרדיו. הגעתי לשכונה המוכרת לבית המוכר.
יצאתי מהמכונית מחבקת את ידיי מהקור. דפקתי על הדלת בעדינות מחכה להיכנס.
"לא פותח!" שמעתי את קולו של ניק.
"אל תאמצו אותי אפילו לקום!" צעקה ג'ייד, אף אחד לא ציפה אחרת.
"אוי נו מה הבעיה לפתוח את ה… היי וונדי!" אמרה אמא שלי תוך כדי שהיא פתחה את הדלת. חיבקתי אותה ונכנסתי פנימה.
"היי" אמרתי לניק שצפה בטלוויזיה.
"היי קוף" ענה.
"לא צפיתי לקבלת פנים אחרת" אמרתי מבלגנת את שערו והוא זרק עליי כרית. המוזיקה שנשמעה בבית של השירים של טיילור נעצרה וג'ייד ירדה חצי מדרגות. (זוכרות את ג'ייד אחות של וונדי? זאת שהחטיפה להארי… אתם יכולים לחזור לפרקים הקודמים..)
"שלום" אמרה וחזרה למעלה.
"היי וביי גם לך" אמרתי והיא שמה שוב את המוזיקה.
"דודה וונדי!" אמרה מיי ורצה אליי.
"מיי מה את עושה פה?" שאלתי מחבקת אותה.
"וויל הלך לחופשה עם וונסה" ענתה אמא שלי. אוקיי שתבינו אני יסביר לכם מה הולך פה… יש לי שלוש אחים וביחד אנחנו ארבעה. וויל האח הגדול שלי שהוא בן 28, נשוי לוונסה ויש לו ילדה בת שנה מיי (לא כמו מאי, זה ניקוד אחר) אחר כך אני ואז ניק שהוא בן 16 ואחר כך ג'ייד שכבר הספקתם להכיר שהיא בת 14.
"אמא אני חייבת לדבר איתך דחוף" אמרתי.
"אוקיי בואי" אמרה וגררה אותי לעבר החדר שהיה שלי. יש שם כמה דברים שלי אבל אני לא משתמשת בהם, התיישבנו על המיטה והתחלתי לספר לה על החזיונות שלי.
"סוף סוף היום הזה הגיע!!!" אמרה אמא שלי מאושרת וחיבקה אותי.
"רגע מה?!" שאלתי לא מבינה.
"תשימי עליך שמיכה או מגבת מהר!" אמרה לפתע לקחתי מגבת שהייתה שם וניק נכנס לחדר עם כוס מים.
"וונדי תגידי לחבר הזה שלך אין ידידות בגי…" אמר מניף את ידו והמים נשפכו הישר אל המגבת.
"סליחה לא משנה!" אמר ניק וברח משם.
"איך ידעת?!" שאלתי מופתעת ופי נפער.
"אני יסביר לך הכל, זה כבר דורות שהבת הראשונה במשפחה חוזה עתידות, את בדרגה ראשונה שזה אומר שאת חוזה חזיונות לאורך זמן קצר ורק שאת יושנת, בעוד חודשיים בערך תעברי לדרגה שנייה את תקבלי חזיונות כשתהיה עם חבר שלך, בהתחלה זה קצת ילחיץ אותך כי יהיה לך סחרחורות ובחילות אבל זה יעבור, בעוד שלוש חודשים את תקבלי חזיונות תמיד כשעומד לקרות משהו רע ולפעמים שאת לא עסוקה או משהו כזה את תקבלי על דברים טובים ורק אחרי זמן מה את תהיי כמוני מנוסה מקבלת חזיונות גם טובים ורעים לאורך זמן ארוך ויודעת איך למנוע אותם, הבנת?" שאלה. הייתי בהלם, לא ממש ידעתי איך להגיב. חיבקתי את אמא שלי בחוזקה.