Live movie- פרק עשרים ושבע

*מנקודת מבטו של לואי*
ישבתי בחדרי צופה בטלוויזיה.
"רוצה לזכות בחופשה חלומית לך ולבת זוגתך או זוגך?" שאל המנחה בטלוויזיה.
"כן!" עניתי בחיוך.
"התקשר למספר הבא ותשתתף בהגרלה ואולי תזכה!" אמר המנחה והמספר עבר על המסך. חשבתי עליי ועל גאיה, חופשה לא תזיק לנו! גם אם לא נזכה אני ייקח אותנו לחופשה… חיפשתי במהירות דף. הלכתי לכיוון הספרייה וחיפשתי דף. הזזתי משם את בגדיי ואז נגלה מולי דף קטן מקומט. פתחתי אותו ובתוכו נגלה כתב קטן ויפה. קראתי את המכתב כשצמרמורות עוברות בגופי.
'לואי היקר!
עדיין לא מפסיקה לאהוב אותך, עדיין זוכרת את הרגעים שבהם היית כתף תומכת, עדיין עונדת את השרשרת שקנית לי על צווארי, זאת אני לואי! תתעורר! זאת אני מריאנלה, או איך שאת קראת לי מר… אני לא מבינה, אתה מדחיק אותי? אתה שחכת ממני? אתה שונא אותי?, אני חייבת לדבר איתך… תתקשר אליי ברגע שתקרא: 054-7894543 (המצאתי)
שלך, מר או מריאנלה ♥' קראתי את כתב ידה היפה. זיכרונות חזרו אליי, רגליי רעדו, הרגשתי את גופי כבד, עניי נעצמו ונפלתי על הרצפה שקול חבטה נשמע.
"לואי!!!!!!!" שמעתי צעקה ומים נשפכו עליי. פתחתי את עניי, כולם היו מולי.
"אתה בסדר?" שאלה גאיה בוכה וחיבקה אותי.
"מר, מר, מר, מר, מר" מלמתי וברחתי משם עם הפתק והאייפון שלי. רצתי לשירותים ונעלתי את הדלת. התיישבתי על הרצפה הקרה כותב את מספר הטלפון באייפון.
*מנקודת מבטה של וונדי*
"מה עובר עליו?" שאל זאין.
"הוא ממש מוזר" לחשה אביה. 'מר מר מר מי זאת? נו וונדי את יודעת!' חשבתי לעצמי.
"מר!!!!!!!" צרחתי לפתע וכולם נבהלו.
"כן וונדי, כל הכבוד, אנחנו כבר יודעים את זה" אמר ליאם.
"לא, אני יודעת מי זאת, קוראים לה מריאנלה היא הייתה חברה של לואי שנתיים והיא כנראה דיברה איתו" אמרתי.
"יופי… עוד חברה שלו השתגעה, מי הבאה בתור?" שאלה גאיה עצבנית.
"לא נראה לי שהוא יפרד ממך" אמר נייל.
"אם הוא היה איתה שנתיים הכל אפשרי" אמר זאין.
"סתום! אתה לא מבין כלום מהחיים שלך! עדיף שתשתוק ולא תדבר!!!" צעקה גאיה על זאין ענבר יצאה איתה החוצה.
"מה עשיתי?" שאל זאין התמימות.
"עדיף באמת שתשתוק" אמר הארי וחיבק אותי.