Live movie- פרק חמש עשרה

*מנקודת מבטה של ג'ייד*
"תדליקי אני רוצה לראות!" צעקתי על וונדי.
"לא, עוד מעט חבר שלי בא ואני צריכה להתארגן ואסור שיהיה פה שירים של טיילור" אמרה ברצינות.
"למה? מה יש לו ממנה?" שאלתי.
"אין.. אין לו כלום.. פשוט…" ענתה מגמגמת.
"אז מה כן יש לו?" שאלתי והיא נהייתה אדומה.
"בואי נראה טלוויזיה" ענתה והדליקה במהירות. בדיוק הייתה הופעה חיה של וואן ביירקשן. לא, רגע קוראים להם דייקשן?
"וונדי איך קוראים להם?" שאלתי אותה ופתאום הופיע הבחור שיצא עם טיילור! אוי אני כל כך שונאת אותו! (וואו קשה לכתוב את זה)
"וואן דיירקשן" אמרה בקול חמוד ורך ובהתה בהם.
"וונדי את בסדר?" שאלתי.
"כן" אמרה ממשיכה לבהות.
"אוקיי" אמרתי וצפיתי בהם. איך? איך טיילור יצאה איתו? טוב, זה לא משנה עכשיו אני צריכה להוציא מוונדי מי חבר שלה.
"אני רוצה להודות לכולם" אמר אחד עם שיער בלונדיני.
"וואו סוף סוף זה נגמר" אמרתי ווונדי שלחה לי מבט עצבני. מה יש לה? מה עכשיו היא מעריצה אותם?
"אני רוצה להודות לגאיה, את החיים שלי ובלעדייך לא הייתי קיים" אמר אחד שהיה לו שיער פרוע ועניים כחולות ושלח נשיקה.
"אני רוצה להודות לענבר, אני מת עליך ואני יהיה איתך תמיד ואף אחד לא יפריד ביננו" אמר אחד עם שיער שהיה מורם למעלה ופס בלונדיני מחומצן.
"ואני רוצה להודות למישהו שאתם לא ממש מכירים, אני רוצה להודות ל…" אמר המתולתל שיצא עם טיילור ומיד וונדי כיבתה את הטלוויזיה ועמדה מסתירה את המסך.
"מה יש לך?" שאלתי.
"זה לא לגילך" ענתה לאחר כמה דקות.
"מה לא לגילי, די וונדי שחררי" אמרתי והדלקתי את הטלוויזיה והיא התיישבה על הספה מחזיקה אצבעות במתח.
"את מדהימה ואני מרגיש הכי מאושר לידך" סיים המתולתל את הדברים ושלח נשיקה באוויר.
"אוי, הוא כזה חמוד!" אמרה וונדי מהופנטת.
"מי? הוא? וואו חבר שלך הולך להרוג אותך" אמרתי צוחקת.
"חבר! חבר!!!!!!!!!" צעקה ורצה למקלחת. וואו היא משוגעת!
*מנקודת מבטו של הארי*
~כעבור שעה~
"שלום" אמרה נערה ויצאה מהבית.
"היי וביי" אמרתי מופתע ונכנסתי פנימה. וונדי מיד נעלה את הדלת במהירות ומשכה אותי אחריה.
"מה קרה?" שאלתי.
"זאת אחותי ג'ייד היא…" ענתה וונדי מתוחה.
"היא..?" שאלתי.
"היא _ את טיילור" ענתה וונדי ממלמלת את המילה האמצעית.
"היא מה את טיילור?" שאלתי כבר מסוקרן.
"מעריצה את טיילור ושונאת אותך" ענתה בשקט.
"מה? באמת אנשים שונאים אותי?" שאלתי בציניות ווונדי צחקה.
"ההורים שלי באים עוד חמש דקות אז בנתיים הבית שלנו" אמרה וונדי בחיוך.
"וונדי תפתחי!!!!! הסנוב הזה חבר שלך!!!!!! עליתי עליך, אבל תפתחי אני צריכה להחטיף לו!" צעקה ג'ייד מעבר לדלת.
"מה? וונדי היא רצינית?" שאלתי קצת מפוחד את אמת ג'ייד נראת רצינית. יש לה שיער חום גלי וארוך ועניים ירוקות כחולות, חיוך חמוד כזה עם גומות, וונדי אמרה שהיא מצחיקה ואחראית וגם רצינית ובגלל זה אני מפחד.
"נראה לך שאני ייתן לה לגעת בך?" אמרה וונדי ופתחה את הדלת.
"יואו אתה כל כך מת, טיילור נעלבה בגללך!!!!!!! חוצפן!!!!!!!!!! אתה קולט על מה וויתרת? ואת וונדי איך את יוצאת עם כזה בוגד מסריח שיש לו קיפוד על הראש" אמרה ג'ייד והתקרבה אליי.
"היי תירגעי, זה לא קיפוד ותאמיני את לא יודעת מי זאת טיילור" אמרתי.
"מה אתה משחק אותה גבר ליד וונדי?" שאלה והתקרבה אליי.
"לא משחק אותה גבר אני כבר!" עניתי משוויץ.
"אז בוא נראה אותך, גבר…" אמרה ונתנה לי בעיטה למטה.
*מנקודת מבטה של וונדי*
"לא ג'ייד!" צרחתי עליה אבל היה מאוחר מדי. הארי נפל על הרצפה מתקפל מכאבים וג'ייד יצאה צוחקת.
"הארי אתה בסדר?" שאלתי ועזרתי לו לקום.
"וואו איזה כוח יש לה" אמר מתקפל מכאבים.
"סורי לא הייתי צריכה לפתוח לה את הדלת, זה בסדר אני רגילה תמיד ג'ייד הורסת הכל" אמרתי והגשתי לו כוס מים.
"מה זאת אומרת הורסת?" שאל.
"עד עכשיו כל החברים שהיו לי נפרדנו ממני בגלל ג'ייד" עניתי בשקט ודמעה יצאה מעניי.
"אני לא יעזוב אותך בגלל אחותך, את מדהימה" אמר בלחש והתקרב אליי. המרחק בנינו היה אפס מנשיקה.
"הארי…" אמרתי בלחש.
"את מסכימה?" שאל ועצמתי את עניי. הוא נישק אותי נשיקה נהדרת ומדהימה! היא נמשכה כמה דקות עד ששמענו דפיקות בדלת וההורים שלי באו.