little things 8 לא להרוג אותי 0,0

*אחרי שבוע.*
הטוויטר שלי התמלא בקללות, איומים ועלבונות.
'לא מבינה מה ליאם מוצא בה בכלל..'
'מכוערת'.
'שליאם ייפרד ממך כבר.'
'איך ליאם הסכים לצאת איתך?'
'את ממש לא יפה.. איך ליאם הסכים להיות איתך?'
אוף.. ממש נמאס לי. נמאס לי שמאז שאני יוצאת עם ליאם, הרבה התחילו לקלל אותי ולאיים עליי.. הן לא שמות לב שאני וליאם מאושרים ביחד?
הכיתה שלי התפצלה לשתיים: הבנות שחברות שלי רק כי אני יוצאת עם ליאם, והבנות שמחרימות אותי ומעליבות אותי יותר מבעבר כי אני חברה של ליאם. הן רוצות אותו לעצמן. הן לא מקבלות את זה שאני וליאם, סוג של חברים.. הן לא מקבלות את זה שאני מאושרת. סוף סוף מאושרת.
'ליאם שלי צריך כבר לעזוב אותך..' קראתי את מה שרוז רשמה לי. כן, רוז ווילסון. היא לא מתביישת.. הריי היא חברה של קייל, החתיך והמקובל שהייתי מאוהבת בו.
שמעתי תקתוק בדלת. סגרתי את המחשב, וקמתי כדי לפתוח את הדלת.
"היי קיילי.." ראיתי את ליאם בפתח הדלת, והוא נתן לי נשיקה על הלחי.
"על מה רצית לדבר איתי?" הוא שאל אותי, והתיישבנו על הספה.
"תקשיב.. אני נורא אוהבת אותך. ואתה יודע את זה." אמרתי לו, וראיתי בפניו שהוא הבין שמה שאני הולכת לומר לו עכשיו, לא טוב.
"תבין.. זה די נמאס לי שיש בנות שמקללות אותי ומאיימות עליי רק כי אני יוצאת איתך.. או שיש בנות שהתחברו אליי רק כי אנחנו ביחד." אמרתי לו, וראיתי את האכזבה בפניו. באמת שלא בא לי לדבר איתו עכשיו על זה.. לעשות את זה.. אבל זה באמת כבר יותר מידי בשבילי.
"אני חושבת ש.. שאנחנו צריכים להיפרד." אמרתי לו, בעיניי דמעות. באמת שאני אוהבת אותו.
"בסדר… אם זה טוב בשבילך, זה טוב בשבילי.." ליאם אמר, מנגב כמה דמעות שזלגו על לחיו. קמנו ביחד, ואני חיבקתי אותו.
"באמת שאני מצטערת.." אמרתי לו, שומעת אותו בוכה. הוא באמת רגיש.. אני לא רוצה לפגוע בו או משהו כזה. "אבל זה יותר מידי בשבילי.."
"זה בסדר.. אני מבין אותך." ליאם אמר לי, מנתק את החיבוק שלנו. "ידעתי שבסוף זה יקרה.. שיהיו כמה מעריצות שינסו להפריד בנינו. זה תמיד קרה לי.." הוא אמר לי, גורם לי רק להיות עצובה יותר. "אבל רק שתדעי, אני לא אפסיק לאהוב אותך.. את החברה הכי אמיתית שהייתה לי."
"אני בחיים לא אפסיק לאהוב אותך.. ואני בחיים לא אשכח אותך. ותודה על הכל.. על כל מה שעשית בשבילי." אמרתי לו, מנסה לחייך, בלא הצלחה. ליאם קם, ופתח את הדלת, מנופף לי בידו לשלום, ויוצא. ראיתי בחוץ כמה פלאשים של מצלמות, שמעתי כמה ששואלים אם נפרדנו, וליאם פסע לכיוון המכונית, נראה עצוב.
עליתי ללמעלה, ונשכבתי על המיטה, נאנחת. באמת הייתי צריכה להיפרד עכשיו, מהדבר הכי טוב שקרה לי בחיי?!
עצמתי את עיניי, מנסה להירדם.