Little things – פרק 4

פרק 4

הורדתי את המסכה, והרכבתי את המשקפיים.
"האמת היא שאני די סובלת מהצקות בבית הספר כי אני לא ממש יפה.. כולם אומרים עליי שאני מכוערת, שמנה, תולעת ספרים.. בשלב מסויים התחלתי להתרגל לזה שכולם ישללו אותי בגלל המראה שלי.." אמרתי לו, משפילה את מבטי, כך אולי הוא יראה אותי פחות. "אז אני משקפופרית ויש לי גשר, והתחביבים של הם לקרוא ספרים, לכתוב ספרים ולהיות רחוקה מכולם. אני אבין אם אתה תרצה ללכת.."
ליאם קם מהספסל, וחשבתי לעצמי שזהו זה. הוא הולך. חבל שניסיתי בכלל..
אך ליאם הסתובב, והושיט לי את ידו. "אני לא רוצה ללכת.. אני לא חושב שאת מכוערת." ליאם אמר לי, מחייך. הבטתי בפניו, שהיו מוסתרות במסכה שהייתה על פניו. עיניו היפות היו היחידות שיכולתי לראות. את עיניו, וחיוכו שכבש אותי כל פעם מחדש.
"אתה באמת מתכוון לזה?" התרגשתי ממילותיו, ונעזרתי בידו כדי לקום מהספסל. התחיל לרדת גשם לאט לאט, ולבנתיים היו רק טיפות שגברו כל שניה ושניה. הבטתי לשמיים, תוהה למה דווקא עכשיו יורד גשם.
"מה דעתך שאני ואת נלך לאנשהו, לבד?" ליאם שאל אותי, והנהנתי.
ליאם הכניס אותי למכוניתו, והתחיל לנסוע.
אני הסתכלתי על פנים המכונית. אני חושבת שליאם עשיר או משהו, כי גם מבפנים וגם בחוץ המכונית הייתה יקרה ויפה.
"מכונית יפה.." אמרתי לליאם, אחריי כמה דקות של שתיקה.
"תודה." ליאם אמר, ועצר את המכונית. פתחתי את דלת המכונית, ויצאתי משם. הטפטוף התגבר יותר ממקודם, אבל עדיין זה לא היה נחשב גשם. הסתכלתי מסביבי. מולנו היה חוף הים העצום והרגוע, יחסית לימים האחרונים שבהם הוא היה סוער וגשום, ומשמאלנו היו מסעדות איטלקיות, שהיו נקראות 'מסעדות על המים'. כל המסעדות היו עם נוף של הים, והייתה תחושב שאנחנו באמת על הים.
ליאם הוריד את מסכתו, ויצא מהמכונית. הוא בא לכיווני, ועכשיו הבנתי מאיפה הקול שלו כל כך מוכר לי, מאיפה השם שלו היה מוכר לי, מאיפה השמות של החברים שלו כל כך מוכרים לי..
"א..אתה ל..ליאם פיין.." חזרתי לגמגם, וראיתי את מבטו המאוכזב. "אתה מוואן דיירקשן.. למה לא אמרת לי?"
"רוב הבנות ימשיכו להפגש איתי רק בגלל הפרסום והכל.. ושאר הבנות יעדיפו שנפסיק להיפגש, כי אני מפורסם. אז העדפתי שלא לספר לך מההתחלה.." ליאם אמר, והשפיל מבטו.
"אבל אני לא כמו כל הבנות.." אמרתי לליאם, מנסה להרגיע אותו. "אני לא אלך, בדיוק כמו שאתה לא הלכת כשסיפרתי לך את האמת.. זה שאתה מפורסם ממש לא מפריע לי. ואני גם לא אשאר איתך רק בגלל הפרסום, פשוט נתעלם מזה וננסה להנות.." אמרתי לו, והוא הרים בחזרה את מבטו, מחייך יותר ויותר, לאט לאט.
"את באמת לא כמו כל הבנות.." ליאם אמר, וחייכתי אליו. "את מיוחדת."
"אני יודעת, כבר אמרו לי פעם.." אמרתי לו, והפעם זה היה תורי להשפיל את מבטי ממבוכה. אני תמיד נבוכה כשאני מקבלת מחמאות, ומזל שזה לא קורה הרבה.
ליאם הושיט לי את ידו, ואני אחזתי בידו, חזק. רק שלא נשחרר אותן.. ליאם היה שונה מכל הגברים שהכרתי. כל הגברים שהיו מזלזלים בנשים, משתמשים בהן..
מבין כל הגברים אלה, יש גם את אבא שלי. שהעדיף ללכת ולטפל במועדון שלו, במקום להיות איתי ועם אמא שלי. אמא שלי בסך הכל ביקשה שהוא יהיה יותר בבית, וז מה שעיצבן אותו. עכשיו לפי מה ששמעתי, אבא שלי יוצא עם בלונדינית אחת. כולם חושבים שהיא יפה, ושאבא שלי הרוויח. חוץ ממני, כמובן. היא מכוערת בעיניי.
ויש גם את הבנים בכיתה שלי, שאוהבים לפגוע בי ולהעליב אותי. הם יודעים רק לגרום לי להרגיש מכוערת, בעוד שליאם גורם לי להרגיש מיוחדת. להרגיש שאני באמת לא כמו כל הבנות, ושזה הכי יפה לי..
הגשם גבר, בדיוק כשאני וליאם נכנסנו לאחת המסעדות, כשטיפות הגשם מטפטפות מבגדינו. שמלת הנשף, שאותה אמא שלי שמרה בארוני שנתיים שלמות, הייתה מלוכלכת לגמריי. אבל אני חושבת שזה העונש שלה על זה שכל השנים האלה היא הייתה מכריחה אותי לשנות את עצמי כדי שיקבלו אותי בחברה.
אני וליאם התיישבנו באחד השולחנות, ומלצרית חייכנית נתנה לנו את התפריטים.
עיינתי בתפריט, וישר בחרתי מה לאכול. משולש פיצה וקולה.
"בחרת?" ליאם שאל אותי, והנהנתי.
"אני רוצה פיצה וקולה.."
"אז אני אזמין לי גם."
הזמנו את מה שרצינו, והתחלנו לאכול.
"למה את חושבת שאת לא יפה?" ליאם שאל אותי, בדיוק כשבלע את האוכל שהיה לו בפה.
"ככה התרגלתי כבר שאומרים עליי, אז התחלתי להאמין שזה נכון.." אמרתי, נוגסת מהפיצה.
"אבל את ממש לא מכוערת.." ליאם אמר לי, מחייך. "לפי דעתי את ממש יפה."
"אתה באמת חושב ככה?" שאלתי אותו, והוא הנהן.
"בנות יפות לא חייבות להיות עם שיער ארוך וחלק, עיניים מושלמות ושאין להן משקפיים או גשר או משהו..ובנות יפות לא חייבות להיות הכי רעות ולרדת על אנשים סתם ככה. אני חושב שאת הכי יפה, עם המשקפיים והגשר.. והאישיות שלך מדהימה, לא משנה מה אחרים יאמרו לך.." הוא אמר לי, לוגם מהקולה שלו.
"א..אתה חושב שאני מדהימה?" שאלתי אותו, מתפעלת שיש באמת מישהו שחושב שאני יפה. גם מבפנים, וגם מבחוץ.
"אני לא חושב.." ליאם אמר לי. "אני יודע."
סיימנו את האוכל, וליאם שילם למלצרית על שתי המנות, עם טיפ. היא ביקשה ממנו שיחתום לאחיינית שלה, שמתה על וואן דיירקשן.
יצאנו מהמסעדה, וליאם לקח אותי לטייל קצת על החוף. חלצתי את נעליי, וליאם חלץ את שלו, ואני והוא הלכנו על החוף, מחזיקים ידיים.
"אתה יודע שאתה שונה מכל הבחורים שהכרתי עד עכשיו?" אמרתי לליאם, והוא חייך.
"ואת שונה מכל הבחורות שהכרתי עד עכשיו.." ליאם אמר לי, וחייכתי אליו בחזרה. עמדתי טיפה על קצות האצבעות, וחיבקתי את ליאם. הוא חיבק אותי בחזרה, ולחשתי לו 'תודה'.
"על מה תודה?" הוא שאל אותי, וניתקנו את החיבוק בנינו.
"שאתה גורם לי להרגיש יפה.." אמרתי לו, וראיתי את ליאם מצחקק.
"את באמת יפה.. וכשאת תדעי שאת יפה, הסביבה שלך תראה עד כמה את יפה.." ליאם אמר, וחייכתי אליו.. ליאם התרחק מ והוציא את הטלפון שלו. בלי ששמתי לב, הוא צילם אותי.
"למה זה היה?" שאלתי אותו, מבולבלת, והוא סובב את הטלפון שלו אליי.
"תראי עד כמה את יפה.."הוא אמר לי,והסתכלתי על התמונה.
"מלא זמן לא ראיתי את עצמי מחייכת.." אמרתי לו, מנגבת דמעת אושר מהלחי הימנית שלי. "אני חושבת שמאז כיתה ו'…"
"אני רוצה שהחיוך הזה ישאר עליך, תמיד…" ליאם אמר לי, ולקח את הטלפון בחזרה. "כדאי שכבר נחזור למועדון, שהבנים לא ידאגו.."
"בוא." אמרתי לו, מחייכת ומאושרת סוף סוף, אחרי הרבה מאוד זמן.
נכנסנו למכונית, ועצרתי אותו לפניי שיתחיל לנהוג.
"תודה." אמרתי לליאם, וראיתי אותו מחייך אליי. "אתה מדהים!"
"גם את מדהימה.." ליאם אמר לי, מחייך. "ואת תמיד תהיי יפה בעיניי…" הוא אמר,והתקרב אליי. הוא הצמיד את פיו לפי, וכך יצא שהתנשקנו במכונית. הוא מנשק כל כך טוב.. בשבילי זאת פעם ראשונה, אז אני לא יודעת אם הוא נהנה כל כך כמוני.. אבל בסדר,אני חושבת שהוא יבין את זה.
ליאם התחיל לנהוג, ואני כל הנסיעה רק חושבת לעצמי..
יכול להיות שאני מתאהבת סוף סוף במישהו אחר??!! (:

"איך היה במועדון של אבא, קיילי?" אמא שלי שאלה אותי, תוך כדי שהיא באה לכיווני מהמטבח. "מה קרה לשמלה שלך??!!" היא אמרה כמעט בצעקה, ורצה אליי תוך כדיי שהיא מנסה לתקן את השמלה.
"היה כיף.." אמרתי לה מחייכת, והשתחררתי ממנה. "באמת שהיה לי כיף :)"
רצתי ללמעלה, ונשכבתי על המיטה בעייפות. התחלתי רק לחשוב, לחשוב ולחשוב. לחשוב רק על ליאם.. על כמה שהוא היה נהדר כלפיי, על הנשיקה שלנו..
לפניי שנכנסתי הביתה, הוא נתן לי את מספר הטלפון שלו. הוא באמת רוצה שאני אתקשר? הרי הוא מפורסם. הוא יכול בקלות להשיג דייט עם איזו דוגמנית, זמרת, שחקנית.. למה שהוא ירצה אחת כמוני?
לא. אסור לי לחשוב על זה .. זה שהוא מפורסם לא אומר שהוא יאהב אותי פחות. זה שהוא מפורסם לא אומר שהוא יעדיף מישהי אחרת על פניי .. אבל עדיין, חששתי מעט מזה.
לא… אני צריכה לסמוך על ליאם. בראשי רצו תמונות מהיום הנהדר הזה שהיה לי.. כשרקדנו במועדון, כשיצאנו לים, כשאכלנו במסעדה…
קמתי מהמיטה, והדלקתי את האור בחדר. הייתי מול המראה. החזקתי את משקפיי, והורדתי אותן מעיניי. פיזרתי את שיערי, שהיה אסוף לקוקס, וסידרתי אותו מעט.
אני באמת יפה? הוא באמת חושב שאני יפה?
חייכתי מול המראה. לא ידעתי שיש לי חיוך כזה.. יפה. למרות הגשר שתמיד שנאתי, הוא היה די יפה.
הסתכלתי על עצמי טוב טוב. הבנתי איך זה שעד עכשיו הייתי המכוערת של הכיתה.
כי עד עכשיו לא ניסיתי להיות מטופחת יותר.. ויכול להיות שאני אצליח להיות יותר יפה אם אני אתחיל לבוא לבית הספר עם שיער יותר מסודר, בלי המשקפיים שבמילא אני מסתדרת מעולה בלעדיהן..
נכנסתי למיטה, וניסיתי להירדם.. אולי אני אצליח להירדם,למרות שלא הפסקתי לחשוב על ליאם.