Little things ~פרק 2

פרק 2-
אמא רצה אל המיקרופון והתחילה לדבר…
"בת יקרה שלנו,
רצינו לאחל לך המון המון מזל טוב, בריאות, אושר, עושר, כושר, יושר,
הצלחה בלימודים, ובחיים,
שתימצאי את האדם הנכון שיאהב אותך,
שיהיו לך עוד יותר חברים שתומכים בך ואוהבים אותך,
שתדעי להסתכל על הטוב שברע
ותיזכרי שאנחנו תמיד כאן לצידך,
אוהבים אבא ואמא" היא ריגשה אותי, מיד רצתי אליה וחיבקתי אותה ואת אבא והיא חיבקה אותי בחזרה והמשיכה "אנחנו יודעים עד כמה את אוהבת את הOne Direction- האלו שלך, אז קנינו לך…"
היא לא הספיקה להמשיך וכבר ידעתי מה זה וקטעתי אותה מיד "זה לא מה שאני חושבת נכוןןן???
יייאאאוווו אניי לא מאמינהה כרטיסים להופעה של אהבותתת חיייי" צרחתי כמו משוגעת ואמא עמדה וחייכה את החיוך הרגוע שלה
"תתחילי להאמין מתוקה שלי, כרטיסים להופעה + כניסה למאחורי הקלעים מה שנקרא, לך ול-BFF שלך" כשהיא אמרה לך ול-BFF שלך קודם כל מתתי, היא אמרה את זה כזה מצחיק, אויי אמא, אמא, אמא…
אני עדיין לא קולטת שאני ילך להופעה של One Directionביחד עם קייטי שלייי ועוד לא חסר זה יש גם כניסה למאחורי הקלעיםםם!!!
פתאום הבחנתי במבט של קייטי: פה פתוח, עיניים פעורות, עומדת בהלם מוחלט. התקדמתי אליה "שלא יכנס לך זבוב"
היא התעוררה ומיד שמה את הידיים שלה על הפה, ואני התחלתי להתפקע מצחוק והיא הצטרפה אליי ואז הפסקנו בבת אחת, היא הסתכלה עלי ואני עליה ובאותה שנייה יתחלנו לצרוח ולקפוץ, כולם הסתכלו עלינו כמו על פסיכיות זה היה כזה מצחיק
"אני לא מאמינה, אמא שלך הרגע אמרה שהיא קנתה לי ולך כרטיסים להופעה של 1D ?!?"
הנהנתי לחיוב והיא חייכה חיוך מאוזן לאוזן.
כמה שאני אוהבת את הילדה הזאת, אני וקייטי מכירים מכיתה א' אבל אף פעם לא שמנו לב אחת לשנייה עד שביום אחד, בכיתה ה':