Little Mix Perfect- פרק 11

*מנקודת מבטה של ג'ייד*
"טוב אז ביי" אמרתי לבנות. חיבקתי אותן ויצאתי החוצה מחכה ללואי שיבוא.
"היי" אמר לואי ונישק אותי.
"אז לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי בעודי חוגרת חגורה.
"אממ… לא מגלה" אמר.
"אוף לואי!" אמרתי.
"את תצטרכי לחכות" אמר בחיוך. הוא התחיל לנסוע. הנסיעה הייתה שקטה, הוא כזה חתיך שהוא מרוכז (:
"לואי תסתכל על הכביש" אמרתי כשבהה בי.
"זה קשה" אמר.
"מה לנסוע?" שאלתי טיפה מצחקקת.
"לא, לא להסתכל עליך" ענה. הורדתי את ידיו מההגה והוא הוריד את רגלו מהדוושה.
"אני אוהבת אותך, כבר שנה…" אמרתי מצחקקת והוא צחק את צחוקו הממכר.
"ואני יאהב אותך עוד שנים" אמר ונישק אותי. אחרי כמה דקות הוא המשיך לנסוע.
"הגענו" הכריז. יצאתי החוצה ומולי נגלה חוף מקסים.
"בואי" אמר ומשך בידי. הגענו ליאכטה שהייתה ליד החוף.
"וואו לואי" אמרתי מוקסמת והוא הרים אותי לתוך היאכטה. מוזיקה נעימה נשמעה ואני ולואי הבטנו על הנוף המדהים.
"שנה שאני שוקע בעניך, שנה שאני לא יכול לעמוד בפיתוי של שפתייך ואני רק רוצה לנשק אותך, שנה שאת מחייכת ואני מרגיש מהופנט" אמר לואי והסתכל עליי במבט כזה אמיתי ומדהים.
"וואו אתה לא מבין עד כמה אני אוהבת אותך ושנייה שאתה לא לידי מספיקה לי להשתגע" אמרתי בחיוך.
"אני אוהב אותך" אמר ונישק אותי.
"גם…א" מלמלתי בין הנשיקות ולואי עצר אותי.
"אל תדברי" אמר והמשיך לנשק אותי. ואחר הנשיקה חייכתי חיוך מבויש.
"בוא נצטלם לאינסטגרם" אמרתי ללואי והוצאתי את האייפון שלי. אני החזקתי אותו וצילמתי אותנו שלואי מנשק את לחיי. 'יום שנה, אני כל כך מאוהבת בו!' כתבתי והעלתי את התמונה.
"איזה שקיעה יפה" אמר לואי שבהה בשקיעה.
"יותר יפה ממך גם" אמרתי הוא חיבק אותי.
"מה אמרת?" שאל.
"שאתה הכי יפה שיש" עניתי.
"מאוהב בך" אמר ונישקתי אותו נשיקה עדינה.
*מנקודת מבטה של פרי*
"כולם הגיעו?" שאלה ג'סי.
"כולם חוץ מתובל" אמרה שירז בלחש עצבנית.
"חכי הוא יגיע" אמרתי מנסה להרגיע אותה.
"טוב כולם לשולחן!" הכריזה לי-אן וכולם התיישבו. התיישבנו בצורה כזאת: אני+ זאין, ליאם+ לי-אן, נייל+ ג'סי, שירז ששמרה מקום לידה והארי מצידה השני. כולנו התיישבנו וצילצול נשמע בדלת.
"אני פותחת" אמרה שירז במהירות.
"היי" שמענו קול גברי.
"תובל!!" אמרה שירז ובאה למטבח. הבנים לא הבינו מה הולך.
"אוקיי את תכירו, זה תובל והוא חבר שלי" אמרה שירז בחיוך. ראיתי שזאין מסכל על הארי והארי ברח החוצה. תובל לחש לשירז משהו והיא ענתה לו שהכל בסדר.
"הבאתי מתנות" תובל אמר בלחש לשירז. טוב גם אני הייתי מתביישת אם הייתי מוקפת במלא מפורסמים ואני צריך להביא להם מתנה…
"אוי איזה חמוד" אמרתי. הוא חילק לכל אחד שקית.
"וואו קיבלתי משחק לפלייסטיישן" אמר זאין בחיוך.
"בוא נראה מה אני קיבלתי" אמרתי ופתחתי את העטיפה. ודווקא אני מכולם קיבלתי בושם! שלחתי אל תובל מבט עצבני וברחתי לחדר שלי.
"פרי! פרי תפתחי זה זאין" אמר זאין.
"מה?" שאלתי שפתחתי את הדלת. פניי היו מלאות שובל שחור של האיפור, בכיתי, אני לא יודעת אם הוא התכוון או לא זה כאב לי!
"פרי אני בטוח שהוא לא התכוון" אמר זאין וחיבק אותי.
"אז למה רק אני?" שאלתי.
"הוא לא ממש מעריץ להקות בנות את יודעת אז הוא לא מכיר אותך" אמר זאין.
"אבל זה רק כל פעם מזכיר לי עד כמה זה מעצבן ועד כמה אני מוזרה ומכוערת" אמרתי בוכה.
"אז לא מוזרה ולא מכוערת! את הבחורה הכי יפה שראיתי, אז מה לכל אחד יש פגם" אמר.
"אבל תחשוב על זה, אמא שלך מכינה אוכל ואתה אף פעם לא תדע מה הריח שלו, אתה בושם ואתה לא יכול לדעת אם הוא נעים או לא, זה כואב!" אמרתי.
"כן, אבל שאני קונה לך בשמים את סומכת עליי נכון?" שאל.
"כן" עניתי והנהנתי.
"אוקיי אז אני יריח ויגיד לך" אמר ולקח את הבושם.
"אני חושב ש…" אמר מנסה למתוח אותי.
"נו זאין אין לי כוח למשחקים" אמרתי קצת עצבנית.
"הוא די נעים" אמר והגיש לי.
"טוב עכשיו אני צריכה ללכת לבקש ממנו סליחה" אמרתי מבוישת.
"הוא כבר יסלח לך" אמר זאין וניגב את האיפור מפניי. יצאתי לבחוץ וראיתי את הארי יושב במטבח מבואס.
"היי מה קרה?" שאלתי בעודי לוקחת כוס מים.
"סתם.." אמר והדליק את מסך האייפון שלו.
"אוקיי" אמרתי והלכתי לכיוון תובל ושירז שהתנשקו.
"אחמאחמ" חיכיתי שיעול והם הסתובבו אליי.
"פרי אני מצטער לא ידעתי" אמר תובל.
"זה בסדר" אמרתי וחיבקתי אותו וזאין ישר משך אותי מהחיבוק.
"כן קנאי מה עכשיו?" שאלתי משלבת את ידי מחכה.
"מה עשית לפני כמה שניות?" שאל זאין מחכה את עמידתי.
"ביקשתי סליחה" עניתי.
"אבל למה הוספת חיבוק?" שאל.
"ככה בא לי" עניתי.
"אוי את תמיד תישארי הפרי שלי!" אמר והרים אותי.
"אעהאעאעהאעה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צרחתי בכל כוחי וכולם סתמו את אוזניהם.
"זאין שאתה מוריד אותי אתה עומד למות!" צעקתי עליו.
"טוב אני ישאיר אותך למעלה" אמר.
"טוב נו… לא למות להתעלף" אמרתי וכולם צחקו.
"אמא!!!!!!" צרח זאין וליאם תפס אותי בעוד זאין רץ ואני מנסה להשתחרר מליאם.
*מנקודת מבטו של הארי*
לא היה לי מצב רוח לכלום, לא יכולתי לראות אותם ביחד.
"מתגברת מהר" אמר זאין מתנשף והתיישב לידי.
"כן.." מלמלתי.
"נו מה יש לך?" שאל זאין.
"ג'מה לא מרגישה טוב ואני צריך ללכת לטפל בה" אמרתי ולקחתי את המפתחות של האוטו.
"אוי נו הארי התירוץ הזה כבר לא עובד מה קרה?" שאל.
"סתם.." אמרתי.
"פרי באה!" צרח ליאם וזאין רץ. לקחתי את המפתחות של האוטו ויצאתי למכונית. נסעתי למקום היחיד שמרגיע אותי. הלכתי לים שקרוב להולמס צ'אפל, המקום בו גדלתי. תמיד שהייתי קטן הייתי בא לפה עם ג'מה ואמא שלי. אני וג'מה היינו משחקים ואמא שלי הייתה קוראת עיתון או מדברת עם חברה. יש לי כל כך הרבה זיכרונות מפה. יצאתי מהמכונית ולקחתי איתי ג'קט כי התחיל להתקרר. התהלכתי בוהה בחוף והתנגשתי במישהי.
"איה!" אמרה וקמה. היא בכתה, וענייה היו אדומות מבכי, על פניה שובל שחור מהאיפור.
"סליחה" אמרתי.
"הארי…" אמרה חסרת התלהבות.
"כן ואת?" שאלתי.
"אליסון ואתה? אה שחכתי את הארי" אמרה מנגבת את דמעותיה.
"ומה קרה לך?" שאלתי.
"סתם, שברו לי את הלב" אמרה והתחילה לבכות שוב.
"הכל בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה ולאט לאט היא הפסיקה לבכות.
"ואתה?" שאלה והתיישבנו על החול.
"גם סוג של שבירת לב" אמרתי.
"אני יספר לך ואתה לי?" שאלה.
"אוקיי" אמרתי והיא התחילה לספר.
"תפסתי את חבר שלי מתנשק עם החברה הכי טובה שלי, ולא הוא לא שיכור" אמרה שראתה שאני בא לשאול אם הוא היה שיכור.
"ושלי יותר ארוך, מישהי יפה מאוד שאני דלוק עליה הרבה זמן שלחה את חבר של חברה שלה" התחלתי לומר והיא עצרה אותי באמצע.
"דבר שמות אני במילא לא מעריצה אותך, רק אחותי" אמרה.
"אוקיי, יש מישהי שקוראים לה שירז שהיא חברה של ליטל מיקס הלהקה הזאת והבנות שבלהקה חברות של הבנים בלהקה שלי, עכשיו אני דלוק על שירז מלא זמן, והיא ביקשה מפרי מליטל מיקס שתשלח את זאין שזה חבר שלה שהוא איתי בלהקה שישאל אותי אם אני אוהב אותה" אמרתי.
"נו ו…" אמרה.
"ואני לא רציתי שהם ידעו אז ברחתי משם ואמרתי שלא" אמרתי.
"ואחותי עוד אמרה שאתה גבר" מלמלה.
"היי! אני כן גבר" אמרתי ועשיתי שרירים.
"טוב אחי.. תמשיך!" אמרה והמשכתי קצת כועס.
"אז עכשיו היא מצאה לה חבר ואני לא יכול לראות אותם ביחד!" צרחתי.
"אמא הבהלת אותי!" אמרה מניחה את ידה על ליבה.
"את רואה זה מציאות מעצבנת" אמרתי.
"זה לא שהמציאות מעצבנת אתה גורם לה להיות כך" אמרה.
"מה?!" שאלתי לא מבין.
"תקשיב, במקום לספר לחברים שלך מה אתה מרגיש אתה יכול לשאול אותו בשקט למה בגלל שאתה רוצה לפנות אליה לבד והוא בטח היה מספר לך, לא היית צריך להתעצבן ולברוח מה אתה תינוק? ועכשיו זה שהם ביחד זה בעיה שלך, אתה גרמת להכל אתה רואה?" שאלה אותי.
"אבל מה זה עוזר לי, אני לא יכול לשנות כלום" אמרתי ושמעה יצאה מעניי.
"אל תבכה, ואולי תנסה לדבר איתה והיא תיפרד מחבר שלה" אמרה וניגבה את דמעותיי.
"את מדהימה, תודה" אמרתי וחיבקתי אותה.
"קח את המספר שלי" אמרה והגישה לי דף והבטתי עליה במבט מבולבל.
"לא! לא שתהיה חבר שלי, תתקשר אליי שאתה צריך" אמרה.
"תודה" אמרתי וחיבקתי אותה.
"רגע!" אמרה לפני שהלכתי.
"מה?" שאלתי.
"אתה אח של ג'מה?" שאלה.
"כן…" אמרתי בחיוך.
"רגע! ג'מה סטיילס?" שאלה.
"כן ברור" אמרתי.
"היא חברה של אחי" אמרה.
"מה? אח שלך זה טום?" שאלתי מופתע.
"אחותך זאת ג'מה?" שאלה מחכה אותי.
"טוב אולי יהיה לנו קשר" אמרתי בחיוך ונפרדנו.