Little black dress- פאנפיק על הארי פרק 35

-נקודת מבט של דיאנה-

לאחר הבחינה אספתי את דבריי ועשיתי את דרכי לכיוון הדלת. כולם עזבו את הכיתה והיחיד שנשאר בה היה הארי, לבסוף הוא יצא והיה נראה שהוא נסער.
"איך הייתה הבחינה?" שאלתי בחיוך.
"בסדר, זו הייתה בחינה במתמטיקה כך שהיה טוב." הוא ענה ביובש.
"מה עשיתי לא בסדר?" שאלתי מיד. אני לא מתכוונת להתנהג כאילו אני לא יודעת שהוא כועס, זה רק יעשה את זה גרוע יותר.
"איפה היית ולמה לא ענית?" הוא שאל כשפתח את הלוקר שלו.
"ב…הארי…אני…" גמגמתי.
"את בוגדת בי?" הוא שאל לפתע.
"מה? לא. על מה לעזאזל אתה מדבר?" אמרתי. נעלבתי שהוא אפילו חושב על דבר כזה.
"אז…איפה היית?" הוא שאל בנימה כועסת.
"אני אראה לך."

"אני מצטער." הוא אמר ונישק את ראשי.
"זה בסדר." השבתי בוכה.
לקחתי אותו לבית הקברות שבו הוריי קבורים והוא נרגע במעט.
"אנחנו יכולים ללכת לאכול גלידה?" שאלתי.
"בהחלט." הוא ענה.
נכנסנו על רכבו של הארי והתחלנו לנסוע.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?" אמרתי והבטתי בו. נשכתי את שפתיי באיטיות.
"בטח, לאב, כל דבר." הוא ענה.
"למה היית כל כך בטוח שאני בוגדת בך, אתה לא סומך עליי?" שאלתי.
הוא נאנח ולאט לאט עצר את הרכב. יכולתי לשמוע את הגשם יורד מחוץ לחלון והארי כיבה את הרדיו שפעל.
"מעולם לא היו לי בעיות אמון עם בנות, עד שהגיעה לקסי." הוא אמר, הוא הסיט את מבטו והביט על ההגה.
"אני זוכר שאחרי הלוויה של אביך…הלכתי למסיבה, כמו שעשיתי בדרך כלל לפני שפגשתי אותך. חיפשתי אותה אך לא הצלחתי למצוא אותה. לבסוף שמעתי את קולה בוקע מאיזה חדר שהיה במסיבה, כשפתחתי אותו…" הוא עצר לרגע ויכלתי לראות את הדמעות בעיניו.
"הארי…" רציתי לומר לו משהו, הוא הביט בי ודמעה זלגה במורד לחיו.
"היא בגדה בי, אף אחד לא טרח לשאול איך הרגשתי. לאף אחד לא היה אכפת שנפגעתי, שכאב לי בגלל זה, כולם פשוט הניחו שאני אהיה בסדר.
דיאנה, לפני שאת באת אני לא הייתי בסדר, הייתי כלום שהייתי בקרבתה. חייתי בשקר. הייתי במסיבות, קיימתי יחסי מין והייתי מגעיל כדי לחפות על איך שהייתי שבור.
דיאנה, מאז שאנחנו ביחד את הפכת אותי לאדם טוב יותר. פשוט הייתי מודאג מהעובדה שאאבד אותך שוב…" הוא סיים לדבר ובכה.
שחררתי את חגורת הבטיחות שלי במהירות והתיישבתי על ברכיו, חיבקתי אותו והוא בכה על כתפי. הוא בכה במשך זמן מה לפני שהוא התרחק מכתפי.
"אתה יודע שבדרך כלל זה הפוך?" גיכחתי.
"אני יודע, לאב. מצטער שאני רגיש בנושא הזה." הוא צחק.
"לא, אתה ממש לא. אני רוצה שתהיה מסוגל לעשות את זה איתי, אני לא רוצה שתבכה לבד. אף פעם." עניתי לפני שריסקתי את שפתיי על שפתיו.
חלקנו נשיקה לוהטת. הלשונות שלנו נאבקו על שליטה אך כמובן שהוא זכה. הוא אחז בשיערי ומשך אותו אחורנית כך שראשי נשען לאחור, הוא החל לנשק את צווארי.
ידי לחצה בטעות על הרדיו והשיר של אדן שירן, 'נשקי אותי', התנגן.
בזמן שהתנשקנו יכלתי לשמוע את הגשם יורד בחוץ. הרגשתי את הארי משפשף את יריכיי ואני התחככתי בו באיטיות.
"בייב, לא במכונית." הוא אמר וצחק.
"אני לא תכננתי את זה, עדיין כואב לי מאתמול בלילה." הודיתי.
"אני מצטער. אני מניח שאני פשוט גדול בשביל להתעסק עם כמה בנות." הוא גיחך.
"תשתוק ותנשק אותי." אמרתי וריסקתי את שפתיי על שלו.

התחלנו בנסיעה והארי עצר במקדונלס על מנת שנקנה לנו לאכול.
"תחכה, למה אנחנו מזמינים צ'יפס וגלידה? זה לא נשמע כל כך טוב." אמרתי והנדתי בראשי.
"תאמיני לי, זה תענוג טהור." הוא השיב בעיניים רחבות.
"אממ…הארי, זה נשמע מגעיל." אמרתי צוחקת.
"זה לא, אני נשבע!" הוא השיב.
"אם אתה אומר…" מלמלתי.
קיבלנו את האוכל והארי החנה במגרש החנייה שעל יד הפארק. טיפסנו על החלק האחורי של הרכב ומיקמנו את האוכל על ידנו.
"למה שלא נכנס פנימה ונאכל?" שאלתי.
"מכיוון שאנשים ישפטו אותי על זה שאני אוכל צ'יפס עם גלידה." הוא ילל.
"אני לא מאשימה אותם…" עניתי.
"תנסי את זה." הוא אמר והגיש לי צ'יפס טבול בגלידה.
"לא." עניתי.
"כן."
"אין פאקינג מצב."
"בבקשה? בשבילי?" הוא שאל.
לקחתי את הצ'יפס ואכלתי אותו במהירות.
"לעזאזל! זה מדהים." צעקתי ולקחתי עוד צ'יפס וטבלתי אותם בגלידה.
"אני מכיר את האוכל שלי." הוא השיב וצחק.
הארי עצר לי בפתח הבית, פתחתי את דלת המכונית וירדתי מן הרכב. הלכתי לכיוון דלת הכניסה הקדמית כשאני שומעת צעדים מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את פניו של הארי מולי. הוא רכן אליי והחל לנשק אותי.
"שכחתי לומר שאני אוהב אותך. אני אוהב אותך." הוא אמר בחיוך.
"גם אני אוהבת אותך." עניתי לפני שהוא רץ בחזרה לרכבו.
אני באמת אוהבת אותו…