Little Black Dress- פאנפיק על הארי פרק 28

-נקודת מבט של קלייר-

העצבים של הילדה הזו. היא כל כך גסה כלפיי! אני הדודה שלה, לכל הרוחות! בכל מקרה, זה לא משנה. לאחר שאני אמצא את מה שאני מחפשת, אני אעלם.
הגעתי אל הבניין שבו רוב אמור להיפגש איתי. מגרש החנייה היה נטוש ולא היה אף אחד.
למרבה המזל לא היו מצלמות אבטחה, הפגישה הזו הייתה סודית.
ראיתי את רוב מגיע ופניי נהפכו לאדישות. בוא ניתן לפגישה להתחיל.
"ערב, קלייר." הוא בירך שיצא ממכוניתו ונשען עליה.
"ערב, רוב. אז אני מניחה שיש לך חדשות טובות?" הטלתי ספק.
"אכן. חיפשתי באמצעות הצוואה ומצאתי את הפרצה שאנחנו כבר מחפשים." הוא אמר בחיוך.
"מה זה?" שאלתי.
"זה נקרא- אם הילד הראשון מת, לאחר מכן, באופן אוטומטי הכסף צריך ללכת לבא אחריו." הוא אמר מגחך.
"ובכן, זה לא כך." אמרתי בחיוך. לקחתי במהירות את הצוואה ושמתי אותה בארנקי.
עמדתי להיכנס לרכבי, כאשר רוב החל לדבר.
"אז…אני מצפה לחלק שלי כאשר תקבלי אותו. את יכולה פשוט לשלוח אותו לכתובת שלי." הוא אמר והסתובב.
"לא." עניתי מגחכת.
"מה לעזאזל אמרת הרגע?" הוא שאל מבעד לשיניים חשוקות.
"ובכן, אתה רואה שמאה מיליון דולרים יכולים להימשך לי קצת זמן. ובכוונתי לשמור על זה." עניתי.
"אם את לא שומרת את הסוף שלך בעסקה, אני הולך למשטרה. שנינו יודעים שזה לא חוקי להסתיר את הצוואה הזו מדיאנה." הוא אמר שפתח את דלת רכבו.
"הו, באמת?" הטלתי ספק.
"כן. אז אני מצפה לכסף שלי." הוא אמר לפני שהסתובב בחזרה.
"רוב, דבר אחד אחרון?" שאלתי.
בשנייה שהוא הסתובב, לקחתי את אקדחי ויריתי בו.
הסתכלתי על גופו לכמה שניות לפני שנכנסתי לרכבי. רוב היה חייב ללכת, הוא ידע יותר מדי.
"זו לא בושה. נראה כאילו שאני צריכה להרוג את האחיינית שלי." אמרתי לעצמי וצחקתי מעט.
בדרך זו או אחרת, הכסף הזה יהיה שלי.

-נקודת מבט של דיאנה-

"תישאר!" הפצרתי בהארי.
"מה אם דודה שלך תחזור?" הוא שאל. הוא נראה קצת עצבני.
"שתזדיין!" צעקתי וצחקתי.
"אני לא יכול להסתכן ולאחר מכן להכניס אותך לצרות." הוא אמר וקימט את מצחו.
"בבקשה? היא אמרה שהיא לא תהיה פה חודש." נאנחתי.
"חודש?! למה לא אמרת?" הוא שאל וצחק.
"רציתי לגרום לך להזיע." עניתי בצחוק.
"אני חושב שאני מכיר דרך אחרת שתוכלי לעשות את זה." הוא מלמל באוזני.
"לא הלילה, סטיילס. הרחם שלי כמו מפלי הניאגרה עכשיו." אמרתי וגלגלתי את עיניי.
"את יודעת, רוב הבנות פשוט אומרות 'אני במחזור'." הוא ענה וצחק.
"כן. ובכן, אני נראית לך כמו רוב הבנות?" שאלתי.
"לא, את יותר יפה מרוב הבנות." הוא אמר, מושך אותי קרוב אליו ונותן לי נשיקה.
"אתה נדוש, סטיילס." צחקתי.
"אני יודע, אבל את אוהבת את זה." הוא ענה מגחך.
"אני עייפה." אמרתי והסתכלתי במעלה המדרגות.
"ובכן, בואי נלך למיטה." הארי אמר לפני שהרים אותי כמו כלה ועלה במדרגות.
"אז…מותק, מתי אתה רוצה לארח את המשפחה?" שאלתי בהתלהבות ובהתבדחות ברורה.
"אני לא יודע אישה קטנה, אולי יום ראשון אחרי הקאנטרי קלאב?" הוא שאל והזיז את גבותיו.
"הו, מושלם!" אמרתי ומחאתי כפיים.

לפני שהבנתי מה קורה לנו, התחלנו לספר סיפורים ולצחוק במשך שעות.
"מה השעה?" שאלתי וצחקתי.
"שלוש בלילה." הארי השיב.
"שיט. בוא נלך לישון, בבקשה?" התחננתי.
"בטח, לאב." הוא ענה לפני שקם ופשט את מכנסיו, נותר רק בתחתוני הבוקסר שלו. למזלי כבר הייתי לבושה בפיג'מה שלי, אז פשוט צפיתי בו מתפשט.
"תצלמי תמונה." הוא אמר בזמן שצחק וטיפס חזרה אל המיטה.
"לא. תמונות הן דברים שלא יימשכו לנצח. אני רוצה שאנחנו נמשך לנצח, ואם נעשה זאת, אני אזכה לראות את זה כל יום." מלמלתי לתוך חזהו.
"נקודה הוגנת." הוא השיב.
"הארי, האם תוכל לשיר לי כדי שאישן?" שאלתי.
"בטח. מה את רוצה לשמוע?" הוא שאל.
"את קרן האור שלי." עניתי.
הארי כחכח בגרונו לפני שהחל לשיר.
"הלילה האחר, יקרה, כששכבתי לישון, חלמתי שהחזקתי אותך בזרועותיי. וכאשר התעוררתי, יקירתי, אני טעיתי, אז הרכנתי את ראשי ובכיתי." הוא שר.
קולו היה צרוד ועמוק כל כך, אבל זה היה כל כך מרגיע באותו הזמן. בכנות, יש לו קול של מלאך.
"את קרן האור שלי, קרן האור היחידה שלי. את עושה אותי מאושר מתי שהשמיים אפורים. את לעולם לא תדעי, יקירתי, כמה אני אוהב אותך. אז בבקשה, אל תקח את קרן האור שלי." הוא סיים לשיר.
לאחר מכן הוא נישק את ראשי.
"לילה טוב, אני אוהב אותך." הוא לחש.
"אני אוהבת אותך גם, הארי." השבתי.
הוא התכרבל באיטיות איתי, ונרדמתי לקול פעימות לבו. אם יש מישהו המשגיח עליי, אז בבקשה, אל תקח את קרן האור שלי.