Little Black Dress- פאנפיק על הארי פרק 27

-נקודת מבט של דיאנה-
התקדמתי לעבר הדלת ופתחתי אותה באיטיות.
"היי, דודה קלייר." אמרתי ביובש.
"ובכן, שלום גם לך דיאנה. מצטערת אהובה, אני אהיה כאן רק לשעה, לפני שאני אצא שוב." היא אמרה וחלפה על פניי.
"מגניב." אמרתי וגלגלתי את עיניי.
"אז…מה עשית-" היא התחילה.
"בלי מסיבות, לא שתיתי, לא עשיתי סקס, ולא לקחתי סמים?" אמרתי. היא הסתכלה עליי המומה ומאוכזבת.
"מצטערת, האם סיימתי את משפטך?" שאלתי בנימה מרושעת.
"תיזהרי גברת צעירה, אני המשפחה היחידה שנותרה לך. אל תהיי כל כך גסת רוח אליי." היא אמרה ונופפה באצבעה.
"ובכן, אל תתני לדלת להכות בך בדרכך החוצה." אמרתי ונכנסתי אל המטבח.

"אני עוזבת!" שמעתי את דודה קלייר צועקת.
"טוב!" צעקתי בחזרה.
שמעתי את דלת הבית נטרקת והרגשתי הקלה. לאחר מכן, שמעתי דפיקות בדלת ובהתחלה התעלמתי מהן. ואז הדפיקות נמשכו אז בסופו של דבר נכנעתי.
"איפה המפתחות שלך-" הפסקתי את צעקותיי כשהבנתי שזו לא הייתה דודה קלייר, זה היה הארי.
"היי, אני יכול להיכנס?" הוא שאל.
"כן, בסדר." השבתי ונתתי לו להיכנס. מה הוא רוצה?
"תראי, יש לי משהו להראות לך." הוא אמר והושיט לי קלטת.
"הארי, אני לא הולכת לצפות איתך בסרט." אמרתי בנימה כועסת.
"זה לא סרט, בבקשה, זה יסביר הכל. יש לי גם כמה תמונות להראות לך." אמר ונפנף בתמונות.
"יש לך חמש דקות." השבתי. מה הוא יראה לי שישנה את דעתי?

הארי סיים להראות לי את הקלטת מחנות המשקאות. הוא היה מסומם על ידי לקסי, כמובן שזו הייתה היא.
"דיאנה, בבקשה, תגידי משהו." הארי אמר והחזיק בידי.
"הייתי צריכה להאמין לזה שלא בגדת." אמרתי והשפלתי את מבטי.
"היי, אני לא מאשים אותך. היו תמונות ואני בסופו של דבר נישקתי אותה." הוא ענה והניד בראשו.
"הייתם על השפעת אקסטזי, והייתם שיכורים, זאת לא אשמתך." אמרתי.
"אני מרגיש שזאת אשמתי בכל זאת. אני תמיד האחד שמפשל." הוא אמר ועיניו התחילו לדמוע.
"כולם מפשלים לפעמים." אמרתי בחיוך.
"כן, אבל תסתכלי על אלו." הוא אמר והושיט לי את התמונות.
"רואה את הבחורה הזו?" הוא שאל והנהנתי כתגובה.
"זו בת הדודה של לקסי. אני הבחנתי בה, מכיוון שבאחד המפגשים המשפחתיים של לקסי, אני דיברתי איתה." הוא אמר וגלגל את עיניו.
"אני לא מאמינה שכעסתי עלייך בגלל זה." אמרתי בכעס.
"זה לא שידעת על זה. אז…עכשיו שהראיתי לך את כל זה…אנחנו…את יודעת." הוא אמר והסיט את מבטו.
תפסתי במהירות את ראשו וריסקתי את שפתיי על שפתיו. התנשקנו בלהט.
"אני אקח את זה כ-'כן'." הוא אמר בחיוך לאחר שהתנתקנו.
"אז…הסכמתי לעזור לאלינור להכין מאפינס למסיבה של בני הדודים הקטנים שלה. רוצה לעזור?" שאלתי מגכחת.
"את יודעת את זה." הוא אמר וקם.

עמדנו במטבח וכל המצרכים היו בחוץ. עשיתי מאפינס כמה פעמים עם אמי אבל שהיא נפטרה, הפסקתי.
"מה אנחנו עושים קודם?" שאלתי מבולבלת.
"את זו שהבטיחה לאלינור, את לא אמורה לדעת איך עושים אותם?" הוא שאל וצחק.
"לא הכנתי אותם המון זמן." הודיתי.
"הנה, תקחי את החומרים היבשים ותערבבי אותם. אני אעשה את החומרים הרטובים." הוא אמר והושיט לי קערה.
שפכתי את החומרים היבשים אל תוך המערבל והפעלתי אותו. הקמח התעופף לכל עבר וכיביתי במהירות את המערבל.
כאשר הקמח כבר לא התעופף, הארי צחק והביט בי מכוסה בקמח.
"או שאולי כדאי שתתקלחי ואז תרדי ותעזרי לי לקשט." הוא אמר וצחק ללא שליטה.
"חה, חה, חה. כבר חוזרת." אמרתי בצחוק ועליתי לקומה העליונה.

אחרי שהתקלחתי ירדתי לקומה התחתונה והכל היה נקי. הארי לא שם לב אליי אז צפיתי בו.
הוא הוציא באיטיות את המאפינס וקירר אותו. הוא היה ממש טוב בזה. מצד שני, הוא עובד במאפייה ולכן הוא צריך להיות טוב.
"נחמד." אמרתי וגרמתי לו לקפוץ.
"בייב, את לא יכולה להפחיד אותי ככה. בעיקר כשאני באיזור." הוא אמר והרים את המאפינס.
הוא הרים עוד אחד בשביל לקשט ואני עמדתי מאחוריו, כרכתי את זרועותיי סביב מותניו.
"אתה ממש חמוד שאתה עושה את זה." מלמלתי לתוכו.
"באמת? אולי אני צריך לעשות את זה לעיתים קרובות יותר." הוא התבדח.
"אתה צריך. יהיה לי את כל המאפינס שאני יכולה לבקש." עניתי בצחוק.
"עכשיו, תקחי את מאפינס הווניל, אני אסיים את השוקולד." הוא אמר והניח את המאפינס.
נאנחתי והרמתי את השקית עם המאפינס.

"את מקצוענית!" הארי אמר בחיוך והתפעל מעבודתנו.
"תודה, גם שלך לא כל כך רעות." התבדחתי. לקחתי את מאפינס הווניל וקישטתי אותם בפרח חמוד, הארי לקח את מאפינס השוקולד, וכמובן, שלו היו יותר טובים.
עמדתי לשים את הציפוי כאשר הארי לקח אותו ממני ומרח קצת ממנו על פניי.
"אתה אידיוט!" צעקתי. תפסתי מיד את שקית הציפוי והתחלתי לרדוף אחריו עד שתפסתי אותו.
"גם?" הוא שאל ולקח קצת מהציפוי שעל פניי ואכל אותו.
"לא, אני כבר התקלחתי. עכשיו אני צריכה להתקלח שוב." אמרתי בכעס.
"אני אבוא איתך." הוא גיחך.