Little Black Dress- פאנפיק על הארי פרק 23

-נקודת מבט של דיאנה-
התעוררתי מצלצול הטלפון שלי. אוח.
"הלו?" שאלתי מפהקת כשעניתי לשיחה.
"היי ישנונית, אל תשכחי שהיום יום שישי ויש לנו לימודים." הארי אמר בצחקוק דרך הקצה השני של הטלפון.
"הו נכון." עניתי וקמתי.
"אני אהיה בבית שלך עוד חמש דקות, תהיי מוכנה." הוא אמר לפני שניתק. פאק!
רצתי לשירותים ושטפתי במהירות את פניי, צחצחתי את שיניי ואספתי את שיערי למעלה. שמתי מעט מסקרה, ולאחר מכן זרקתי את כל דבריי אל תוך תיק הגב שלי. הסתכלתי במראה והבנתי שאני עדיין בפיג'מה שלי. שמעתי את צלצול הטלפון שלי שהודיע על כך ששלחו לי הודעה ובמהירות הסתכלתי על מה שנשלח.
מ:הארי
'אני כאן, תביאי את התחת הקטן והחמוד שלך החוצה אל תוך המכונית שלי.' קראתי.
ל:הארי
'אני מחליפה בגדים, תן לי עוד חמש דקות.' כתבתי.
מ:הארי
'מחליפה בגדים? תפתחי את התריסים ותתני לי לצפות בזמן שאני מחכה.' קראתי.
גלגלתי את עיניי ולבשתי במהירות את בגדיי. לאחר מכן רצתי למטה. יצאתי מן הבית ובדקתי שוב אם הדלת הקדמית נעולה.
ניגשתי אל המכונית של הארי והתכופפתי כך שהוא לא יכל לראות אותי. הוא הקשיב למוזיקה ונדנד את ראשו קדימה ואחורה. שמתי את אוזני על המכונית ולא יכולתי להאמין למה ששמעתי.
"אהה." צעקתי כשפתחתי את דלת המכונית גורמת לו להיבהל.
"מה לעזאזל דיאנה!" הוא אמר וכיבה במהירות את הרדיו.
"ידעתי שאתה אוהב את השיר '23'! אתה מנסה להיות כזה היפסטר." אמרתי בצחקוק ונכנסתי למכוניתו.
"את היפסטרית?" הוא שאל.
"לא." עניתי.
"אוקיי, אז אני מניח שבגלל שאת לא היפסטרית את לא יכולה לקבל את השוקולד חם ומנטה שקניתי בשבילך." הוא אמר מחזיק בכוס גדולה של סטארבקס.
"אני מצטערת. עכשיו תתן לי את המשקה." אמרתי והתכופפתי כדי לקחת את הכוס.
"לא. קודם נשיקה עבור משקה." הוא אמר מגחך.
נתתי לו נשיקה גדולה.
"עכשיו, את המשקה שלי." אמרתי לוקחת את המשקה שלי.
"אני יכול לשתות קצת?" הוא שאל.
"סטיילס, לא מתעסקים עם בחורה לבנה והסטארבקס שלה." אמרתי מה שגרם לו לצחוק.
"טעות שלי." הוא ענה.
—-
הגענו לבית הספר ופעם ראשונה שהקדמנו. הייתה שם קבוצה גדולה של אנשים אז אני והארי רצנו לשם כדי לראות מה מתרחש שם.
"את פאקינג כלבה!" דניאל אמרה חובטת לסופיה ישירות בפנים.
"לכי תזדייני דני!" סופיה צעקה חובטת בדני בחזרה.
"תפסיקו, בבקשה, תפסיקו!" אלינור אמרה מנסה להפריד בינהן.
"לכי תזדייני סופיה, וליאם אנחנו גמרנו, שמעת אותי? גמרנו!" היא צעקה לפני שברחה עם אלינור.
"חבר?" הארי שאל. ליאם רק הביט בנו והלך לכיוון מכוניתו. הסתכלתי על הארי והוא התלבט אם ללכת או לא.
"הארי לך. ליאם צריך אותך." אמרתי מחזיקה בפניו.
"אבל… הפרוייקט באנגלית." הוא אמר מסתכל עליי. נישקתי את שפתיו במהירות ואז התרחקתי.
"זה בסדר, תלך. תהיה חבר טוב." אמרתי בחיוך.
"תודה רבה לך. אני אעשה את זה." הוא אמר לפני שרץ לכיוון רכבו של ליאם.
"אוהבת אותך." אמרתי בחיוך.
"אוהב אותך גם." הוא צעק.
לקסי הולכת להיות כועסת, מאוד כועסת.
—-
נכנסתי לכיתה וישבתי עם לקסי בחלק האחורי שבכיתה. היא ישבה מאחור עכשיו בגלל שלקחתי את מקומה לצד הארי בתחילת הכיתה.
"מה לעזאזל את רוצה? ואיפה לעזאזל הארי?" היא שאלה בכעס.
"הוא הלך-"
"הוא מה?!" היא קטעה אותי.
"כן, כן, כן, אז הנה התסריט החדש. הוצאתי החוצה את הקטע החדש שהוספנו ועכשיו זה רק רומיאו ויוליה." אמרתי והושטתי לה את התסריט החדש.
היא עברה עליו בכעס ולאחר מכן הסתכלה עליי.
"אני אשחק את רומיאו, השורות שלו קלות יותר." היא אמרה ביובש.
"בסדר." השבתי.
"אוקיי כיתה, בואו נתחיל." אדון ברנס קרא.
רק כעשר דקות נשאר עד שהכיתה תלך. יכול להיות שנוכל לדלג על המצגות עד שהארי יבוא לשיעור הבא. זה היה תורנו ואחרינו קבוצה אחרת, התפללתי לאלים האנגליים שלא נהיה הבאות בתור.
"לקסי ודיאנה." אדון ברנס חייך. פאק!
הגענו אל קדמת הכיתה והתחלתי לקרוא את השורות שלי.
"הו רומיאו, רומיאו! מדוע זה אתה רומיאו? באביך אל תכיר והתכחש לשמך, אם לא, רק הישבע לי אהבה ולא אהיה עוד קפולט." אמרתי באופן דרמתי ולקסי גרמה לכיתה לצחוק.
"האם עליי לשמוע עוד, או שאוכל לדבר?" לקסי אמרה ביובש וגרמה לכיתה לצחוק חזק יותר. אפילו אני צחקקתי. זה פאקינג מצחיק.

-נקודת מבט של הארי-
לפני שליאם התניע קפצתי במהירות למכוניתו.
"תשפוך." אמרתי במהירות.
"אני דפוק הארי, אני באמת דפוק." הוא אמר והסתובב אליי עם דמעות בעיניו.
"היי חבר, אל תדאג-" התחלתי.
"אל תאמר לי את זה. אני דפוק ואני יודע את זה." הוא אמר והכה בידיו את ההגה.
"עכשיו, אם אתה לא רוצה לאחר אני מציע לך ללכת." הוא המשיך ניגב את עיניו ונאנח.
"למעשה אני יכול ללכת להמבורגר קטן עכשיו, מקדונלס?" שאלתי.
"הארי, עכשיו תשע בבוקר." ליאם אמר בצחקוק קטן.
"אז…מאפין וקפה." עניתי בחיוך.
"נשמע לי טוב." הוא ענה שהתניע את המכונית.
—-
"תראה חבר, בשורה התחתונה, סופיה נישקה אותך ואתה לא התרחקת. דניאל ראתה את כל העניין ועכשיו נפרדתם. אתה צריך לברר אם אתה עדיין אוהב את דני או אם אתה רוצה להמשיך הלאה עם סופיה." אמרתי בשקט.
"אני גרמתי לה לבכות…דני…המתוקה שלי…היא בוכה בגללי." הוא אמר והחל לדמוע שוב.
"תראה, אולי אתה צריך-" הוא קטע אותי.
"אני אוהב את סופיה, אנחנו מכירים אחד את השנייה הרבה זמן, אבל דני ואני מיוחדים. מצד שני, אנחנו רבים הרבה לאחרונה." הוא אמר נוגס בארוחת הבוקר שלו.
"אז תקח הפסקה." עניתי לו.
"מה?" הוא שאל מבולבל.
"ליאם, תקח הפסקה מזוגיות ואהבה. תקח הפסקה, אתה צריך אחת כזאת." אמרתי מנסה לנחם אותו.
"אבל…פגעתי בשתיהן כי הייתי אנוכי, אני לא יכול פשוט לשכוח מזה הארי." הוא ענה.
"אז תתנצל בפני שתיהן ותסביר להן שאתה לוקח הפסקה." אמרתי בחומרה.
"תודה רבה חבר, אתה הטוב ביותר." הוא אמר בחיוך.
"אין בעיה, עכשיו בוא נחזור אל בית הספר." אמרתי וקמתי.
"הו נכון, הכיף." הוא אמר בזמן שהלכנו אל מכוניתו.
"מה לגבי הלילה? אנחנו עושים ערב גברים. אין בנות, רק אקס בוקס וג'אנק פוד." הצעתי.
"נשמע מושלם." הוא ענה.
—-
כשהגענו אל בית הספר הלכתי עם ליאם אל כיתתו ולאחר מכן מיהרתי לשיעור אנגלית.
הדלת הייתה פתוחה ויכולתי לראות את דיאנה ולקסי מבצעות את התסריט של רומיאו ויוליה. זה היה פאקינג מצחיק, כאשר תורה של לקסי לדבר הגיע נכנסתי אל הכיתה. למרבה המזל זכרתי בעל פה את החלק של רומיאו והשתלטתי על מקומה של לקסי.
"במה להישבע?" אמרתי באופן דרמתי והפלתי את תיק הגב שלי.
"אל תישבע בכלל, או אם אתה תשבע על האדיבות העצמית שלך, שהוא האל של עבודת האלילים, ואאמין לך." דיאנה אמרה והלכה לכיווני כך שהיינו פנים מול פנים.
"אם לבי, אהובתי היקרה-" אמרתי לפני שריסקתי את שפתיי על שלה ברגע.
כל הכיתה החלה להריע ואדון ברנס בכה. מי ידע שהוא בכה? הסתובבתי חזרה אל לקסי והיא רק שיחקה אותה אדישה.
"מדהים!השחזור הטוב ביותר אי פעם! ביקשתי שינוי, ואתם חברים נתתם לי אחד כזה. כל הכבוד אדון סטיילס! מסתתר ממני ומכל הכיתה, גאוני!" הוא קרא.
הפעמון צלצל וכולם מיהרו לצאת.
"אנחנו צריכים לומר לו שאני בעצם איחרתי ושאנחנו דפוקים בסתר?" לחשתי לדיאנה.
"אולי כשנסיים את הלימודים." היא אמרה בצחוק.
"רעיון טוב." השבתי.