Little Black Dress- פאנפיק על הארי פרק 16

סוף סוף יום שני הגיע.ביליתי את סוף השבוע בלשחזר את עצמי.הלכתי לשופינג,חידשתי את הציפורניים שלי,הסתפרתי(רק כדי להיפטר מהקצוות המפוצלים,אני אוהבת את השיער הארוך שלי),וקניתי גם כמה סרטים ואוכל לטרוף.זה היה סוף שבוע נהדר,לא חתכתי פעם אחת…או אפילו בכיתי.
הרגשתי כל כך..שלמה,על הכל.אני כל כך סיימתי עם הכל.סיימתי עם זה שלקסי תהיה כלבה אליי,סיימתי עם זה שהמורים מעדיפים את התלמידים הפופלארים,סיימתי עם זה שאני בלתי נראית.הדבר היחיד בעצם שלא סיימתי איתו היה הארי.אני לא יודעת איך,אבל אני כבר התאהבתי בו,קשה.
—
התעוררתי לקול השעון המעורר שלי שניגן את אחד השירים האהובים עליי של 'Wheatus ' .
קמתי מהמיטה והתחלתי לרקוד בזמן שהתארגנתי.אני לא יודעת למה אני כל כך מאושרת,פשוט הייתי.רצתי לשירותים והתחלתי לצחצח את שיניי לקולות השיר.
לאחר מכן רצתי לחדרי ולבשתי את הסט שבחרתי לי יום לפני.זה היה משהו שבהחלט ציפיתי ללבוש.זה לא היה משהו שאני בדרך כלל לא לובשת,אבל אהבתי את זה! זה היה שונה,אך עדיין אני.
התאפרתי מהר ככל שיכולתי,העפתי את שיערי אחורה וירדתי למטה.טוב,עכשיו 7:55 אז אני עדיין יכולה לנסוע לסטארבקס ולהגיע לבית הספר בזמן.
נסעתי לסטארבקס וקניתי כרמל ברולה לאטה,האהוב עליי.קניתי גם לחמנייה ועוגייה.הרגשתי איך התחת שלי השמין היום.
נסעתי לבית הספר במכונית המפוארת של דודה שלי במקום המכונית הגרועה שלי והחניתי באחד ממקומות החנייה הטובים ביותר.יצאתי מן המכונית וכולם בהו בי.אני יודעת שזה גורם לעצמי להישמע יהירה,אבל אני מתכוונת לזה.כולם בהו…
נעלתי את המכונית ולאחר מכן עשיתי את דרכי אל הכיתה.אני לא יודעת למה,אבל שמתי רק רצועה אחת של התיק על כתפי.ופעם ראשונה בחיי,נכנסתי לבית הספר בביטחון.
"מי זו?"
"רגע,זו הילדה החנונית מהיסודי?"
"זו הילדה שהארי שונא…או שלא יותר?"
"זו לא הילדה שהארי שכב איתה במסיבה?"
כל האנשים האלו דיברו עליי,אני לא הולכת לשקר,אני סוג של אהבתי את זה.אני כבר בחושך במשך שנים,וסוף סוף אנשים שמים לב אליי.הלכתי ללוקר שלי ולקחתי את דבריי ואז במקום לרוץ לכיתה,הלכתי.עשיתי את זה נכון כאשר הפעמון צלצל.
"איחרתי?" שאלתי בחוצפה את גברת ברנס.
"אני מצטערת,מי את?" היא שאלה.שיט.
"דיאנה רוז." עניתי.הסתכלתי על הארי,הוא הביט למעלה ועיניו יצאו החוצה.
"הו ד-דיאנה,אני..אני לא שמתי לב שזו את." היא גמגמה.
"כן.." אמרתי והתיישבתי.
לקסי נכנסה והתיישבה במקומה הרגיל לצד הארי,איכס.לפני שהיא התיישבה היא הסתכלה עליי ופניה נאטמו.היא פנתה לאליסון ולחשה לה משהו.אליסון רק משכה בכתפייה ושתיהן התיישבו.
"אוקיי כיתה,היום הוא היום האחרון שלכם למחזות,אז תסיימו." גברת ברנס אמרה לפני שהתיישבה.קמתי וניגשתי להארי ולקסי.
"מצטערת,למה את כאן?" היא שאלה בקול הביטצ'י הרגיל שלה.
"דיאנה בקבוצה שלנו למה שהיא לא תהיה כאן?" הארי ענה לפני שיכולתי אני לענות.חייכתי והסתכלתי על לקסי.עיניה נפערו לרווחה ופניה החווירו.
"מה לעז-" היא עמדה לומר משהו.אבל מצאתי את הביטחון הפנימי הזה ודיברתי לפני שהספיקה לסיים.
"אנחנו באמת צריכים לגשת לעבודה.גברת ברנס אנחנו יכולים להשתמש בחדר הדרמה שוב?" שאלתי בחיוך.
"אממ..בטח גברת רוז." היא ענתה.
בלי לומר מילה נוספת פשוט יצאתי מן הדלת.שמעתי במהירות את לקסי והארי נאבקים כדי להדביק את הפער.לפני ששמתי לב לקסי הלכה לצידי.
"אז בשביל ההצגה-" קטעתי אותה.כבר עשיתי זאת הרבה פעמים היום.
"אנחנו נהיה בסדר גמור כל עוד כולם מתאמנים ועושים את חלקם ההוגן." אמרתי בשלווה.
"אני יודעת,אבל-" היא התחילה וקטעתי אותה שוב.
"תראי,אנחנו מציגים את ההצגה במשך שתי דקות, כך שאם יש לך פחד במה תתגברי עליו." אמרתי בחומרה.יכולתי לשמוע את הארי צוחק קצת.
"תקשיבי כלבה,אני לא יודעת מי את חושבת שאת,אבל-" היא התחילה שוב.
"אני חושבת שאני דיאנה רוז." עניתי ונכנסתי אל חדר הדרמה אחרי הארי.לקסי עצרה ותפסה בידי.
"לא,תסג-" היא נקטעה
"לסגור את הדלת?" אמרתי כשטרקתי את דלת חדר הדרמה בפנייה ונעלתי אותה.
"תני לי להיכנס!הארי!" היא אמרה ודפקה על הדלת.
"אני לא יכולה לשמוע אותך,מצטערת!" אמרתי בדרכי לבמה עם הארי.
"איפה דיאנה שאני מכיר?" הארי שאל אותי.
"היא עדיין כאן.היא פשוט לא תסבול את השטויות האלו יותר." עניתי לו.
"טוב.עכשיו אנחנו צריכים לתת ללקסי להיכנס?" הוא שאל.
"אתם עדיין ביחד נכון?" שאלתי.
"כן." הוא ענה."אני לא יודע איך להיפטר ממנה." הוא הודה.
"טוב,זה רע מדי עבורך סטיילס." אמרתי ומעכתי את אפו.
"תפתח את הדלת ונתחיל בחזרות." אמרתי בחיוך.
"אפילו דיאנה הביטצ'ית נחמדה?" הוא איתגר.
"אני דיאנה הביטצ'ית רק ללקסי." עניתי בביטחון.
"כמובן,כמה טיפש אני." הוא אמר ופתח את הדלת.
סוף סוף מצאתי את הביטחון העצמי שלי.
-נקודת מבט של לקסי-

אחרי שיעור אנגלית עזבתי את בית הספר.הייתי פאקינג כל כך עצבנית! איך הארי מעז לא לפתוח לי את הדלת באופן מיידי?ואיך הוא מעז לצחוק? איכס.אני פאקינג החברה שלו.אני מרגישה שאני מאבדת אותו ואין שום דבר שאני יכולה לעשות! הגעתי הביתה,לאחוזה שלי,ורצתי במהירות למעלה לחדר שלי.נכנסתי לפייסבוק ולטוויטר וכל בית הספר דיבר על דיאנה.
כל הבנים קראו לה 'שווה' והבנות החמיאו לה על הלבוש.מה קורה לממלכה שלי?! אני שולטת בבית הספר הזה,ואין מצב שבתולה שמצאה את הביטחון העצמי שלה הולכת לגנוב את בית הספר שלי,ובהחלט שלא את הארי שלי.
לאחר מכן קיבלתי הודעה מאליסון.
מ:אליסון
'בייב,אל תדאגי,אבל הארי רוצה להיפרד…' קראתי.
"אהה" צעקתי.
זו מלחמה! תיזהרי דיאנה! אני באה אלייך!

-נקודת מבט של הארי-
"ישש" נייל אמר וישב ליד שולחן ארוחת הצהריים.
"היי." כולנו ענינו.
"יש לי את המספר שלה!" הוא קרא.
"מזל טוב חבר!" ליאם אמר וטפח לו על השכם.מגיע לנייל.הוא ראוי למצוא אהבה לא פחות מאשר האדם הבא.
"מה איתך הארי?" לואי שאל אותי.
"מה זאת אומרת?" עניתי לו.
"אתה..לקסי..סיימתם?" הוא שאל וגיחך.
"עדיין לא.אני לא יודע איך לסיים את זה." עניתי לו.
"אז אתה בהחלט רוצה להיפרד?" זאין שאל אותי.
"בטוח!" השבתי.
הסתובבתי וראיתי את אליסון ופיה פתוח לרווחה.שיט!